לקוח קטן ושבוי

למה בכל החנויות, הממתקים נמצאים ליד הקופות בהישג ידם של ילדים קטנים, קהל היעד העיקרי והקריזיונרי? אבישג רבינר, שרוצה לחנך את ילדיה לאורח חיים בריא - חושבת שמדובר במכשול לא סביר בפני ההורים

18/03/2013
אבישג רבינר קבלו עדכונים מאבישג
  • RSS

אז לא הייתה ברירה, נותר רק לקנות את האנטיביוטיקה לצד הפרוביוטיקה ולקוות שרצף תחלואים לא יתקוף את ביתנו. האמת ששקלתי לחכות לערב וללכת לבדי לאחת הרשתות המספקות שרותי בית מרקחת, אבל בסופו של דבר נכנסתי לזו שבקניון, ליד סניף קופת חולים. הייתי מלווה בשני ילדי הקטנים, בן הארבע ובת השנתיים. בכניסה קיבל את פנינו שומר חביב, הוא צילם את המרשם, כך שעד בוא תורנו נוכל להלך בשבילי החנות ולקנות מכל הבא ליד.

וכאן מתחיל סיפורנו. לא הסתובבנו בחנות. בחולשתנו, שהרי הילד היה חולה, לכן הגענו לקנות פניצילין מלכתחילתה, חיכינו בתור הלא ארוך לפני דלפק בית המרקחת. הרוקח, החביב גם הוא, (שמתם לב שכל האחים והרוקחים בארץ הם ערבים ונחמדים ומקצועיים בטירוף? אבל זה סיפור אחר) טיפל בהכנת האנטיביוטיקה בזמן שבתי הקטנה, שכבר בלסה ארטיק כשוחד על הציפייה הארוכה במרפאת הילדים, החלה לקטוף ממתקים מכל הבא ליד.

תשאלו "אבל למה את נותנת לה?". אני לא, ממש לא. רק שבחירת מומחי השיווק ומעצבי החנות התוקפנים לא מאפשרת אחרת. הממתקים נמצאים לכל אורך הדלפק, בעיקר בהישג ידם של ילדים קטנים וקטנטנים. מבוגר ואף ילד בן שמונה צריכים למעשה להתכופף. הממתקים ניצבים מהרצפה ועד לגובה מטר.

לא הרשיתי. לא מטרית שוקולד חרובית, לא סוכריות מציצה מחמוציות וגם לא פסק זמן מוגדל. לא. ממש לא. והילדה? כמקובל בגילה, גיל שנתיים האיום (תרגום חופשי) פתחה לוע והחלה לשאוג. אני מחזיקה באמונה שמי שמוותר לשואגים בגיל שנתיים יוותר גם לדורשי האופנוע בגיל שבע-עשרה וכן הלאה, לכן אני מחזיקה מעמד ועובדה. בן הארבע עמד לצידה מותש, מודע לעובדה שכבר אכל את הארטיק שלו ולא שאג. הוא כבר עשה את שלו שנתיים קודם.

כל באי המקום נתנו בי מבטים המומים אבל אני אפילו מצמצתי. אמנם הרמתי את הילדה וניחמתי אותה ככל האפשר אבל לא עשיתי שום מעשה שישתיק אותה מיידית. כלומר לא קניתי. חיכינו לאנטיביוטיקה.

אם הילדה הייתה פורצת בזעקות מסיבה אחרת, הייתי עוזרת למנהלי החנות ויוצאת החוצה להרגיע אותה אבל מכיוון שאני באתי לקנות אנטיביוטיקה והם דאגו לשים מפני מכשול לא סביר, לדאוג באופן אלים ממש שהלקוחה הקטנה השבויה תחשוק בממתקים, לא ראיתי שום חובה לעזור בשמירה על השקט.

בסופו של דבר, הגיע מנהלת המשמרת (!!!) והתחנפה אל הקטנה, דבר שהחזיק אותה שלוש דקות רצופות בשקט. אחר כך חיכינו עוד שתי דקות לשקית שלנו ועזבנו את המקום בדהרה.

יש משהו מאד לא מוסרי בשדרת הממתקים שבקופה. בסופרמרקט "אושר עד" גיליתי שאני לא היחידה שחושבת כך. ב"אושר עד", סופר שזוכה לביקורי ילדים מידי יום, אין ממתקים בקופות. ולתשומת ליבם של מעצבי החנויות האחרות, כפי שכולנו יודעים, זה לא גורם לילדים הדתיים לאכול פחות ממתקים אבל בהחלט מקל על ההורים לערוך קניות.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה