לא משנה לי באיזה צבע האנס

"נערה הייתי וגם זקנתי ולא זכורה לי כותרת בנוסח 'יהודי תקף מינית ילדה בתל אביב' זאת אף כי 83% מהנשים בתל אביב סבלו בעבר מהטרדה או תקיפה מינית, כשרובם המכריע של התוקפים היה ישראלים ממוצא יהודי". נרי ליבנה על תקשורת ומנהיגים שמזינים את הגזענות

17/03/2013
נרי ליבנה קבלו עדכונים מנרי
  • RSS
» הגזענות מוזנת מלמעלה. ליבנה (צילום: רועי הרצליך)

פליט אריתריאי, "מסתנן" כפי שאוהבים אלי ישי, מירי רגב ואיילת שקד לקרוא לשכמותו, פרץ לפני שבוע לדירה בתל אביב וניסה לתקוף מינית ילדה שישנה בחדר הילדים באותה השעה. אמה של הילדה שניסתה להיאבק בתוקף, נפצעה בעצמה במהלך המאבק וכשהתעורר האב, מומחה לאמנויות מלחמה, הצליח להכניע את התוקף והכה אותו עד לאובדן הכרתו.

ראשית, אין לי אלא מילות שבח לאותו אב ולו הייתי אשתו הייתי מתאהבת בו מחדש מייד. לכל אישה, ילד או ילדה, כל מי שמועדים להיות קורבנות לתקיפה מינית, מגיע אבא או בעל שכזה. כמובן, אני מגנה בכל פה את התנהגותו של התוקף. עם אנשים כמוהו צריך לנהוג בכל חומרת הדין, בין אם הם אריתריאים או יהודים כשרים ולבני עור. כאן בעצם מתחילה הבעייה שלי עם אופן הדיווח. נערה הייתי וגם זקנתי ולא זכורה לי כותרת בנוסח "יהודי תקף מינית ילדה בתל אביב" זאת אף כי על פי סקר שנערך לאחרונה, 83 אחוזים מהנשים בתל אביב סבלו בעבר מהטרדה מינית או תקיפה מינית, רובם המכריע של התוקפים היה ישראלים ממוצא יהודי.

אבל כשמדובר במי שאיננו ישראלי ויהודי, מודגש בדיווח התקשורתי מוצאו של העבריין. התיאור של עבריין כ"אריתריאי", תואר לא רק על ארץ המוצא אלא גם על צבעו של העבריין, מבטא את הפחד הקמאי העומד בבסיסה של הגזענות ולפיו הם, השונים מאתנו, הכהים יותר, הנתפסים כחייתיים ולכן יצריים יותר - יבואו ויאנסו את בנותינו צחות העור ועל כן  גם ענוגות.

ביסוד הפחד הזה עומד תסביך הגבר הלבן הרואה את עצמו בעל זכויות יתר מתוקף צבע עורו מצד אחד ומצד שני הוא חושד שהכהים ממנו חזקים וגבריים יותר ממנו. גם לאחר סיום העבדות בארצות הברית, העונש שהיה מוטל על שחורים שנחשדו באונס של לבנה בארצות הברית היה גבוה בהרבה מהעונש שנתן, אם נתן בכלל, במקרים הפוכים. בדרך כלל, השחורים קיבלו עונש מוות. אבל היום, בארצות הברית שיש לה נשיא שחור ובמדינות אחרות באירופה, ישנה מלחמה נמרצת בחקיקה, בחינוך ובענישה, כנגד גילויים של גזענות. אצלנו קורה ההיפך. הגזענות מוזנת מלמעלה, על ידי פוליטיקאים ואפילו דמויות תקשורתיות מובילות.

לאלי ישי מש"ס ומירי רגב מהליכוד נוסף לאחר הבחירות האחרונות תגבור מצד חברת הכנסת החדשה מטעם הבית היהודי: איילת שקד. כמותם היא קוראת של כל הפליטים ומהגרי העבודה ממזרח אפריקה כשהיא מחזקת את טיעוניה בכך ששמעה משגריר אריתריאה שלא נשקפת לפליטים מאריתריאה שום סכנה אם יגורשו לארץ מכורתם שהיא מעצמה דמוקרטית, בניגוד גמור למה שטוענים דוחות האו"ם וארגוני הסיוע הבינלאומיים. אבל איילת שקד שייכת למפלגה המאמינה בעליונותם הא-פריורית של היהודים כלפי כל מי שאינם יהודים בישראל כמוה גם ישי ואילו רגב כבר מזמן הפכה לקריקטורה של עצמה ובכלל למה אפשר לצפות מפוליטיקאים ששואפים להפוך הסתה גזענית לתעמולת בחירות.

הבעייה היא שהפוליטיקאים האלה אינם לבד. בספטמבר 2012, עוד לפני תקיפת הילדה, הודיע אברי גלעד בגלי צה"ל כי "האריתריאים הם מכה של תקיפות מיניות" ועל כן הסיק ש"צריך להעיף אותם".

הדיון בשאלה אם עלינו לקלוט את מי שמוגדרים כפליטים, דיון שהבסיס שלו הוא הומניסטי, מקבל טוויסט גזעני ברור כשהוא מנסה להפוך הכללות גזעניות נמוכות ופשוטות לנימוק בעד גירושם למקום שבו צפוייה להם סכנת חיים. לא, לא בגלל הצבע, יאמר הגזעני המתוחכם, זה רק משום ש"הם", כלומר, כולם, כל הציבור חסר הפנים בעל העור הכהה - "מכה של תקיפות מיניות".

>> לכל הפוסטים של נרי ליבנה




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה