עדיין אמא אבל קצת אחרת

ממצב של אמא שעובדת מהבית ויודעת הכל בכל רגע נתון הפכתי להיות אמא שיודעת פחות. להפתעתי, כל בני הבית מרוצים מאד מהשינוי. שנים אמרו לי לשחרר, כנראה הגיע הזמן

10/03/2013
ליאת עיני קבלו עדכונים מליאת
  • RSS
» מסתדרות מצוין (צילום: אלבום משפחתי)

שנה וחצי עבדתי מהבית. 18 חודשים בהם החלטתי לעשות שינוי בחיי ולהשקיע במשפחתי. לכל העולם מיתגתי את השינוי כצעד בקריירה, והודעתי שהחלטתי להיות כתבת פרילאנסרית ואדון לעצמי (מה שהיה נכון חלקית). לא היה לי נעים לומר לכל האנשים העסוקים כל כך שאני מסיימת לעבוד ב-13:00 בצהריים, מכינה לבנותיי ארוחת צהרים, יושבת איתן ושומעת איך עבר עליהן היום, ואחר-כך ממשיכה בעבודות של עקרת בית מדופלמת כמו כלים, כביסה, סידור הבית ועוד ועוד ועוד. לכולם סיפרתי שאני עושה מנוחה קצרה בצהרים וישר חוזרת למחשב. אמנם היו לא מעט ימים כאלה אבל הבית שאב אותי מבלי ששמתי לב.

כשקיבלתי את ההחלטה להתחיל לעבוד מהבית הודעתי לבעלי היקר שאני מוציאה את הבנות מהצהרון ולוקחת על עצמי קצת יותר זמן "אמהות". הוא אמר שאחרי שבוע של ארוחות צהריים אני אתייאש ולא הבין מה נפל עלי. אמנם אני לא בשלנית גדולה וארוחות הצהריים שלנו כללו בעיקר שניצל ופסטה, שניצל ופירה ושניצל ואורז, אבל מסתבר שמתרגלים לשינויים מהר מאד, וכך גם אנחנו נכנסנו לשגרה נעימה ונוחה.

ידעתי בכל רגע נתון מה קורה, מה אמרה כל חברה ומתי, איזו מורה נעדרה מבית-ספר ועוד כל מיני פיסות מידע לא ממש חשובות. אם אחת הבנות שכחה במקרה איזו חוברת, ישר הוקפצתי ותוך שניות הענין סודר. בצהריים תמיד חיכיתי לבנותיי בשער בית הספר עם חיבוק גדול. אפינו יחד עוגיות, סידרנו מגירות, הזמנו המון חברות והרגשתי אם השנה.

לאחרונה התחלתי לחשוב שהגיע הזמן לצאת מהבית. מכיוון שגם כשעשיתי את השינוי הודעתי שהוא קשור לקריירה שלי, גם הפעם אמרתי לכולם ולעצמי שנמאס לי להיות פרילאנסרית ולכתוב בכמה מקומות והגיע הזמן למצוא מקום טוב אחד ולצאת מהבית. ואז הגיעה ההצעה - משרה מלאה בתל-אביב. נשמע כמו משהו בלתי אפשרי וממש לא הגיוני אבל משום מה הלכתי לראיון ובאופן מפתיע פתאום היה נראה לי שנוכל להסתדר. סבתא התנדבה לשמור יום אחד וגם הבן זוג, שבמקרה או לא הוא אבא של הבנות, אמר שאין בעיה ליום באחריותו. עוד יום סידרנו בייביסיטר נחמדה, וביומיים שנשארו סוכם שאצא מוקדם. בצהריים גם מצאנו סידור מושלם וכל כך קרוב. בדלת ממולנו הסבתא המקסימה ששומרת על נכדותיה הסכימה לצרף עוד שתי "נכדות" לסידור. טוב, כולם כל כך נרתמו ותמכו שכנראה באמת הגיע הזמן. מה גם שהילדות בנות 7 ו-9, אז צריך מתישהו קצת לשחרר. כן, כל המשפטים האלה רצו לי בראש בימים ובעיקר בלילות.

זהו, כל ענייני הלוגיסטיקה סודרו ועכשיו נשאר לבדוק איך הם יוצאים לפועל. קמתי בבוקר יום ראשון עם כאבי בטן שהכל ידפוק כמו שצריך. הבנות שיתפו פעולה, התארגנו מהר ויצאו לבית-ספר. הן אמרו שאני כבר לא צריכה ללוות אותן יותר והן לגמרי מסתדרות לבד. כך עבר יום ועוד יום, הבית המשיך לתפקד מצוין. הקטנה הודיעה לי שהיא הייתה רוצה שהבייביסיטר (היפה, היא דאגה לציין) תגיע כל יום, והגדולה אמרה לי שאבא עושה קוקו ממש ממש טוב. ככה חלפה לה תהילת עולם שלי. מאמא שנמצאת בשליטה כל שניה, הפכתי במהירות הבזק לאמא שיודעת קצת פחות אבל בעיקר מופתעת מאד מכמה השינוי הזה עשה טוב לכולנו.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה