תגובות 
» הדס בשן קבלו עדכונים מהדס
  • RSS

»אלימות נגד נשים

רויטל מדר

אקטיביסטית

פרשת נתן אשל היתה אחד מרגעי השפל של השנה האחרונה  -  אפשר היה ממש לחוש בבחילה הקולקטיבית מבכיר שהטריד עובדת על ידי צילום מתחת לחצאית. אחרי שהודח מתפקידו כראש הסגל בלשכת רה"מ, ובית המשפט אסר עליו לכהן בתפקידים ציבוריים -  חשבנו שנפטרנו מאשל, אבל במדינת הקומבינה הכל אפשרי – וכך אשל המשיך לעבוד עבור נתניהו מאחורי הקלעים, כולל תפקיד בכיר בצוות המו"מ הקואליציוני. את רויטל מדר, פעילה פמיניסטית, זה לא סיפק, והוא פתחה בקמפיין להוציא אותו מחיינו אחת ולתמיד. הפעולה הדביקה ככנראה  גם את שלי יחימוביץ' שחשפה מייל המעיד עד כמה אשל לא מתבייש במעשיו, יאיר לפיד מיד הודיע כי לא ישב עם אשל במו"מ, אשל עצמו איים על מדר בתביעת דיבה - אבל רויטל כבר ניצחה, עבור עצמה ועבור כל הנשים. המסר עבר, חד וברור: מי שפוגע בנו, לא ראוי להשפיע על חיינו ככה, גם לא מהדלת האחורית.

 

ד''ר אורית קמיר

יוזמת החוק נגד הטרדה מינית

השנה הוענק לאורית קמיר פרס המשפט, צדק חברתי וזכויות אדם של הקרן החדשה לישראל וקרן דפנה - כל מי שפעלה בזירה הפמיניסטית הישראלית אי פעם, יודעת עד כמה מדובר בזוכה מוצדקת. קמיר אחראית לא רק לעובדה שהחוק נגד הטרדה מינית עבר בשנת 1998, אלא לכל השינוי התודעתי שהוא יצר - לשיח על מושגים כמו "סביבה מינית עוינת", על המשמעות של יחסי מרות בתוך קשר זוגי, ועל כל הפוליטיקה הסבוכה בין המינים שמי שבדרך כלל סובלות ממנה הינן הנשים. לאורך השנים קמיר פעלה בזירה האקדמית והציבורית, העלתה את המודעות למאבק בהטרדה מינית במקומות עבודה, במוסדות החינוך, בצבא, במשטרה ובכלל הציבור, וקידמה ערכי כבוד ושוויון לכל, החל מכהונה כיועצת המשפטית של שדולת הנשים, עובר בהשתתפות ביסודו של ארגון "איתך-מעכי" ועד להקמת המרכז הישראלי לכבוד האדם.

צילום מסך הפינגטון פוסט

סוואנה דיטריך

תיכוניסטית אמריקאית

בעידן האינטרנט, המצלמות הסלולריות והסרטים הויראליים, נדמה שיש עוד נשק נגד נשים, אבל גיבורות אמיתיות כמו סוואנה דיטריך יודעות שהדרך להלחם ברוע, היא לפעמים באותם כלים בדיוק. הנערה האמריקאית בת ה-16 הפכה לאייקון של התנגדות, וסמל לכך שמי שצריך להתבייש בתקיפה מינת איננה הקורבן אלא המקרבן. אחרי שהותקפה מינת במסיבה, הופשטה וצולמה ערומה כשהיא מעולפת, למה שהפך להיות סרטון ויראלי, התלוננה על התוקפים במשטרה והם עמדו למשפט. מספיק? ממש לא. למרות שהנערים הורשעו הם קיבלו עונש כה מקל, עד שסוואנה הזועמת החליטה להפר את צו איסור הפרסום וצייצה בטוויטר את שמותיהם המלאים, "אין לי עניין להגן על מי שהפך את חיי לגהנום", צייצה. למרבה האבסורד, סוואנה נאשמה על ידי הנערים בתביעת דיבה ואפילו עומדת בסכנת ריצוי עונש מאסר, אבל היא לא תוותר בקלות. חשבון הטוויטר שלה הפך למוקד של פעילות נגד אונס, והצדק, יש לקוות - יצא בסוף לאור.

צילום: דוד ויטוריו

אורטל בן דיין

אקטיביסטית

ארגנה ארוע של חלוקת גז מדמיע לנשים באזורים בעיתיים.

צילום: עינב הלוי

רעות גיא

אקטיביסטית

הנה משהו שכל אישה יכולה לעשות למען נשים אחרות, לפחות בתל אביב – להרים מהמדרכות את כרטיסי הביקור הפורנוגרפיים שמפרסמים שירותי זנות, ולזרוק אותם לפח. הם מזהמים לנו את הסביבה ואת הנשמה, שוטפים את מוח הדורות הצעירים, והופכים את העיר האהובה למיצג של אלימות וסחר בנשים. רעות גיא, העובדת עם נשים שנקלעו למעגל הזנות בעמותת עלם, עשתה יותר מזה: היא אספה את כרטיסי הביקור, וקראה לאחרים לעשות זאת – ולהביא את האוסף ללשכתו של ראש העיר חולדאי. "היו לנו עשרות אלפי כרטיסים וזה פשוט דבר נורא. אי אפשר ללכת בשום רחוב בתל אביב: לא בדרום, לא בצפון ולא במרכז מבלי להיחשף לתופעה הזו", אמרה בראיון למאקו, וחשפה את הציבור להתנגדות פעילה וחכמה, שכל אחד ואחת מאיתנו יכולה לקחת בה חלק.

צילום: רון קדמי

מרב מיכאלי

חברת כנסת מטעם מפלגת העבודה

מרב מיכאלי עשתה במהלך חייה כל כך הרבה למען נשים, שהפעם הביטוי "קצרה היריעה מלהכיל" הוא מדויק מתמיד. עוד בתחילת הקריירה התקשורתית שלה, מיכאלי הבינה לאן היא רוצה לנתב את הכוח שלה, וקידמה ערכים פמיניסטיים בנחישות לא מתפשרת, כשהיא מדברת על כל מה שחשוב לנשים – ובמיוחד, נלחמת באלימות היום יומית נגדנו. היא חברה למרכז הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית ואונס, העלתה דיונים חשובים על פני השטח, הורידה את החולצה כדי לזעזע בפרשת קצב, והשנה כתבה ב"הארץ" את אחד ממאמרי החובה בטקסטים הפמיניסטים, על המקרה הקשה בחוף בוגרשוב, והקשר שהוא חושף בין מין לאלימות בישראל. ביום האישה הבינלאומי 2014 נסכם את שנתה הראשונה בכנסת – אם לשפוט על פי הנאום המאלף הראשון שלה, יש הרבה סיבות לאופטימיות.

צילום: נסטור שחף

אליסיה שחף

צלמת

תערוכת הצילומים "גיבורות" של אליסיה שחף, היא שילוב נכון ומרגש בין אמנות ואידיאולוגיה. שחף צילמה נפגעות תקיפה מינית ואונס, בעדינות, בכשרון ובחוכמה, וחשפה את סיפורהן הקשים, לצד פורטרטים מעתיקי נשימה. אלה נשים שהורגלנו לראות "מפוקסלות", מטושטשות, כאילו הן אלה שצריכות להתחבא, ולא הגברים שאנסו אותן – ודווקא כשהן מישירות מבט למצלמה, ומקבלות את תואר ה"גיבורות" שמגיע להן כל כך נעשה צדק אמיתי. התערוכה היא אבן דרך חשובה ביחס לתקיפה מינית בישראל, וכמו שכתבה מירב מיכאלי בסלונה, היא בעצם אומרת שאלה הפנים של כולנו – כי אין אישה שאיננה חשופה לסכנת התקיפה המינית.

 

צילום: יח''צ

סאמפאת פאל

מייסדת "נשים בוורוד"

האלימות המאיימת על נשים בהודו הגיעה לכל סלון במערב עם האונס והרצח המחריד  של ג'יוטי סינג פנדיי בדלהי. הפרשה הציתה גל של הפגנות התנגדות נשית, נגד אוזלת ידה של המשטרה, אבל פמיניזם הודי היה קיים עוד לפני: הקבוצה "נשים בוורוד" בהנהגת סאמפאת פאל, הוקמה ב-2006, ומהווה עד היום את אחת ההתארגנויות יוצאות הדופן ביותר בעולם. לפאל לא אכפת לקרוא לקבוצה שלה "כנופייה", והיא אוספת את הפעילות שלה, הלבושות בסארי ורוד, להסתובב ברחבי הודו עם מקלות במבוקים ולהלקות את כל מי שפוגע בנשים וילדים. על הנאנסת והנרצחת בדלהי, אמרה המנהיגה הפמיניסטית פאל: "את האנסים לא צריך לתלות, אלא לסרס ולחרוט להם את השורה 'אני אנס' על המצח. ששאר אנסי דלהי ילמדו מכך לקח, ולעולם לא יתקרבו לאישה עם כוונות רעות"

עוד בפרויקט:

>> הנשים שמתגייסות למאבקים חברתיים

>> הנשים שמתקוממות נגד הדרה

>> הנשים ששומרות על בריאותנו

>> הנשים שמעצימות אותנו כלכלית

>> הנשים שעשו לנו רע


« נהנית? הירשמי לניוזלטר של סלונה

בחזרה למעלה