לצאת למסע של פעם בחיים

שלוש חברות טובות מחליטות להפקיד את הילדים ולצאת למסע הרפתקאות: הן מוותרות על פריז ושופינג, מסלקות מחשבות על אקפולקו וטקילה, ובוחרות באחת המדינות הענייות והמרתקות ביותר בעולם

24/02/2013
טלי גביש קבלו עדכונים מטלי גביש
  • RSS

את ימי שישי בבוקר, אחרי הפילאטיס הקדוש, אנחנו מקדישות לקפה, שמש, קיטורים ופינטוזים בשכונתית, מתחת למכון. יונית, דנה ואני, חברות בערך מגיל הגן. דנה ואני גדלנו יחד באותו בניין, יונית הצטרפה בכיתה א'. מאז לא ניפרדנו. 4 חתונות (דנה נשואה פעם שנייה) פעמיים גירושין (יונית עדיין לא מצאה את מספר 2 שלה) ו-7 ילדים, שניים שלי, שניים של יונית, ו-3 של דנה (השלישי ממספר 2).

השבוע חגגנו לדנה 45. יונית ואני עדיין בדרך לשם. חתיכת גיל, חזרנו ואמרנו זו לזו, מהנהנות במבוכה, סופרות קמטוטים, שיערות שיבה וחוויות טובות. החלטנו שעל החוויות הרעות אנחנו מוותרות הפעם.

"אנחנו חייבות לעשות משהו מיוחד לכבוד האניברסרי, חייבות להוציא את עצמנו סוף-סוף מעבדות לחרות", אמרה דנה, הפיוטית שביננו. לכבוד היומולדת שלה נשכנו שפה ולא הסתלבטנו עליה.

אם לא היתה לך משכנתה, אם לא האוברדרפט אחרי תיקון המכונית, מה היית עושה עם עצמך, לכבוד יום ההולדת? שאלתי אותה. אני היא הפרקטית שבין השלוש, וגם זו שתמיד מארגנת כל דבר. מפיקניקים ביום העצמאות ועד מסיבות בנות מצווה בכיתה – כן, מלבד חברות אמיצה לשלושתנו יש בנות באותה שכבה. צירוף מקרים או תזמון? אנחנו מסרבות לחשוף את הסוד.

"אקפולקו. שמש, ים, ביקיני וטקילה. בלי לחשוב, בלי לטלפן, בלי לקיים הערכות וישיבות מורים", לחשה יונית, וחשפה זוג זרועות חיוורות שכבר מזמן לא ראו אור יום. יונית היא מנהלת בית ספר, הכי משקיענית שיש, וכמות השעות שהיא מבלה שם גובלת בטירוף.

"אויש, את כזו קלישאה מהלכת", נזפה בה דנה. היא זו שתמיד אוהבת ללכת על הקצה. חוץ משני בעלים היא כבר הספיקה להחליף 3 קריירות: מנהלת משרד עורכי דין, בעלת בוטיק בגדים מ"יד שנייה" ועכשיו היא קואצ'רית שמשלימה תואר ראשון בפסיכולוגיה חברתית.

אני סתם אשת שיווק בחברת תרופות, שבקושי מצליחה להגיע הביתה לפני שבע בערב.

מגיע לנו, סיכמנו. אנחנו עובדות קשה, אנחנו מגדלות במצטבר 7 ילדים, אנחנו מנהלות בתים שכלום לא חסר בהם ואנחנו צריכות זמן לעצמנו. בדיוק בצומת הזה של החיים, של גיל 45.

למחרת, בשבת, קמנו מוקדם שלושתינו והתיישבנו על המפות.

"נפאל, איפה זה בכלל נפאל?", שאלה דנה, וניסתה לתפעל את גוגל ארץ במחשב הנייד שלי. יונית בדקה אפשרויות אתגריות במקסיקו (לא הצליחה להוציא לעצמה את אקפולקו מהראש) ואני ישר חשבתי על איסלנד. חלום ישן נושן, שהתפתח אצלי אחרי ששמעתי את ביורק שרה בפעם הראשונה ונשביתי בקיסמה.

היו גם ויכוחים: דנה טענה שאף אחת מאיתנו לא יכולה לנהוג במכונית עם הגה ימני, ואין שום סיכוי שהיא נכנסת לאוטובוס תיירים עם עוד 20 זרים שלא סותמים את הפה. וכך נפלה אופציית איסלנד שלי. יונית טענה שלנסוע לנפאל זה משהו שילדים אחרי צבא עושים, וזה ממש לא הולם נשים בגיל העמידה. היא לא הסכימה לחזור בה גם אחרי שדנה זרקה עליה כרית והסבירה לה שזה הכי רוחני בעולם לנסוע לנפאל.

ואני טענתי שעם כל הכבוד למקסיקו, אני ממש לא סגורה על זה שאני חייבת לטגן את עצמי דווקא מעבר לאוקיינוס האטלנטי, ושאם כבר אנחנו עושות את נסיעת חיינו, עדיף שזה יהיה לאתר אקזוטי, שמשלב רוחניות ואתגרים.

"נפאל?", שאלה דנה בתקוה

קמבודיה, אמרתי והתחלתי לצטט את אחד המדריכים שמצאתי ברשת: "קמבודיה היא אחת המדינות העניות אך המעניינות ביותר באסיה, בית לאחת התרבויות העתיקות ביותר בעולם, ובעל היסטוריה מרתקת. אנגקור, גילגלתי את השם החדש על לשוני, ביקור במקדשים עתיקים, שיט על נהר המקונג, פסטיבל המים בפנום פן...

"זה לא יהיה לנו קשה?", דאגה יונית

נהפוך הוא, אמרתי, זה הולך להיות ממש קל. אנחנו ניסע יחד, נתמודד עם כל האתגרים יחד, ונחטוף קלקול קיבה יחד! זו נסיעה של פעם בחיים, חוויה שלא נשכח לעולם.

העיניים של דנה נדלקו כמו שני  פנסים.

וכך נפלה ההחלטה. חילקנו משימות: דנה אמורה לברר מהי העונה הטובה ביותר לביקור בקמבודיה ואילו טיסות יש לבירת המדינה. יונית צריכה לדאוג לנושא החיסונים אנחנו צריכות לקבל לפני שנוסעים, ואיך מארגנים 7 ילדים בלי אמא למשך 3 שבועות. ואני? אני אמורה לבדוק הלוואה בתנאים נוחים שתממן לנו את הנסיעה הזו, של פעם בחיים. כשעדיין יש לנו חשק להרפתקאות, וכשאנחנו מספיק בשלות כדי לדעת שיש כאלה שצריך לחוות אותן עכשיו, כי אחר כך אולי יהיה מאוחר מדי.

כי תמיד תהיה לנו פריז. ושופינג.

רוצות לצאת למסע של פעם בחיים? חברת Cal עושה את זה קל עם הלוואה ללקוחות כל הבנקים, שתאפשר לכם לצאת לאתגר ולנסוע עד לקצה העולם. לפרטים נוספים




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה