נשף המסכות של הבלוגרים בסלונה

לכבוד פורים ביקשנו מהבלוגרים שלנו לכתוב מבחר פוסטים בנושא מסכות. למה אנחנו בוחרים להתחפש במצבים מסוימים? אילו דמויות אנו בוחרות להיות בנסיבות שונות? ההתגייסות היתה מדהימה, ואנחנו גאים להגיש לכם את הפוסטים המשתתפים

21/02/2013
באנו ליהנות קבלו עדכונים מבאנו ליהנות
  • RSS

עידית מילים: רקדנית של ירוק וכסף

מתוך הפוסט: איך שהוא, גם כן לא זוכרת איך הגיעה אלינו הידיעה המרעישה שמחר באים לקייטנה מחופשים. זהו, באים מחופשים. הייתי בעננים, כי אני בת עשר, כי סבתא שלי היא התופרת הנפלאה בעולם, כי באותה השנה היא תפרה לי חלום: רקדנית. בד לורקס בירוק פיסטוק שזור בחוטי כסף... הגענו אל פתח המתנ"ס ומתוכו עלו קולות תופים ונהמות אפריקאיות. נכנסנו ואת הלובי שטפו החברים שלי מהכיתה ומהכיתה מתחתי ומעלי וכולם, כ-ו-ל-ם צבועי פנים שחומי עור ולבושי יוטה מקושטת. המדריכה שלי ומנהלת הקייטנה ניגשו אלינו בזהירות, על פניהם הבעה משועשעת, זה יום אפריקה אמרו, כולם התחפשו לכושים! לפוסט המלא

.

פריידי מרגלית: היש צוהלת ושמחה כמוני מסכה

מתוך הפוסט: איזו מסכה את נוהגת לחבוש ביום-יום? מה את לא רוצה שידעו עליך והמסכה מאפשרת לך להסתיר? מהם הרווחים שלך מהמסכה? ואיך תהפכי אותה למציאות חייך, לחלק בלתי נפרד מזהותך? לפוסט המלא

.

חיה סדן: תחפושות ומסכות

מתוך הפוסט: תחפושת היא משאלה. קרנבל הוא חיים. אי סדר הוא התזכורת לסדר הנחוץ בשאר הזמן, וגם עקרון הכרחי להנאה. העיקר הוא שפורים הוא החג שבו נותנים לילדים קטנים שאיפה מהסיגריה, לגימה מליקר דובדבנים, (אצל דוסים, לא יודעת איך זה אצלכם), העיקר הוא שבפורים צריך לשתות, לשמוח, להשתגע. מחוץ לאזור הזמן של פורים, אנשים מתחלקים לשלושה סוגים: אלה שעוטים מסיכה. אלה שלא יכולים ולא רוצים לשחק והשחקנים. לפוסט המלא

.

חסה חוסכת: צוהלת ושמחה - חה! חה! הצחקתם אותי!

מתוך הפוסט: התחפושת השניה: אינדיאני. (גיל 7). ההשראה והפנטזיה: באותה תקופה נהיתי אחרי ספריו של קרל מאי. בדמיוני הייתי לא פחות מוינטו, בן האפאשים השקט, המסוקס, העומד בעינויים בלי לעפעף, ובעיקר זה המתהדר ברעמת שיער שחור ומבריק כמו שלי (לִיפַה שבמצב רוח נדיב אקרא לה ברונטית, וברוב החיים חום נס קפה אבקה מהזן הנחות ביותר). הלוק: תחפושת קנויה. פרנזים לאורך השרוולים והמכנסים. חץ וקשת שחדי העין יראו שאני מחזיקה הפוך. אפקט החסה: לפחות לא התחפשתי לאלכסנדר זייד בהשפעת ״ אנשי בראשית״ שהיה הספר החביב עלי באותה תקופה. לפוסט המלא

.

שרון מגנזי: עד לא ידעה את כיוון התנועה, או אלונה ללא מסיכה

מתוך הפוסט: החיים הם כמו קרקס, הכל אפשרי, הכל מותר, לכאורה, אבל גם בגמישות התנועה האינסופית הזו, יש כללים שחייבים להתנהל על פי הם בכדי לא להתרסק. כללים כמו פעלולנים ניתן להגמיש. כל אחד נותן את הפרשנות שלו, מותח חבל ממטרה למטרה, מתרגל מיומנויות בכדי להצליח ללכת על החבל הדק הזה ועוד לשמור על חיוך, שלא לאבד את אהבת הקהל. לפוסט המלא

.

מאיה רענן: מיקלה שלי

מתוך הפוסט: בכל ערב, אחרי שהיום מתפוגג ואתו שלל העיסוקים, הריצות, הטירוף, החשבונות, העבודה, הבישולים, סידורים, קניות קטנות, ניקיונות גדולים, תיסכולים קטנים. כולם מתפוגגים ונשארים באור. אל הערב אני לוקחת איתי את השקט. ואז ברגע אחד אני מיקלה. מאיה רענן נשארת עם היום הגדוש, את מקומה תופסת מיקלה ארן. מיקלה שארזה יום אחד וברחה, מיקלה שמחפשת אחר שלווה שניה לפני שתניח לחייה להסתיים. בכל ערב אני מתחפשת למיקלה וחיה חיים אחרים. מילים של אחרת ממלאות את דפי המחשב הלבנים, מילים של אישה שחייה כל כך שונים משלי וכל כך היא אני, מיקלה שלי. לפוסט המלא

.

ארז עמירן: מסכות לחיים

מתוך הפוסט: בעידן הרשתות החברתיות, אנחנו שולחים את המסכה שלנו לעבוד במקומנו – לייצר סטטוסים שהם שכפולים של "הילדה הכי יפה בגן", של "ליצן החצר" ושל "זה שצופה מהצד". ואז, אפילו לא צריך להתלבש יפה ולצאת מהבית – יש יותר טוב מזה??!! לפוסט המלא

.

עפר צרפתי: נשף מסכות חיי

מתוך הפוסט: אין לכם ברירה ותצטרכו להאמין לי שגם אני הייתי פעם מלך. אבל כשאתה גדל עוד טיפונת אתה מבין שמלך זה חתכ’ת חרב פיפיות וצריך להיות כל הזמן טוב עם העם שלך וללכת לקבלות פנים כמו איזה סלב דמיקולו. בקיצור הבנתי שזה לא בשבילי. רוצה להיות גיבור! ולא כזה שכובש את יצרו. אלא גיבור על! ומי לנו גיבור על אי אז…? רובין הוד! לפוסט המלא

.

אביגיל פולק כהן: מסכה ,"פוקר פייס" ועור של פיל

מתוך הפוסט: כבר משחר ילדותה היא למדה לעטות על פניה מסכה. ראתה איך מתנהל העולם והאנשים שבו ואט אט בנתה לעצמה את המסכה. מסכה של חיוך,של "פוקר פייס". לפוסט המלא

.

אורלי כהן: להוריד את המסכה

מתוך הפוסט: בתהליך קילוף המסיכה הבנתי שכסף ומעמד בחברה גדולה זה לא מה שהכי חשוב לי. למדתי שהקשר האישי שלי עם אנשים חשוב לי יותר. למדתי להקשיב לגוף, לנוח, לקבל את המגבלות שלו, להודות שיש לי פיברומיאלגיה. שאני לא בריאה ולפעמים לא יכולה להיות זמינה לאחרים. למדתי לפרגן לעצמי! לפוסט המלא

.

שחר בן-פורת: לשים מסכה ולהיות אמיתי

מתוך הפוסט: פעם בשנה אנו מרשים לעצמנו להוציא לאור חלקים שהחיים המבוגרים דורשים מאיתנו להרחיק. אם נרשה לעצמנו להשתטות, לחלום ולדמיין לאורך כל השנה, החיים עשויים להיות הרבה יותר טובים לפוסט המלא

.

יפית שמואל: אני בחורה רצינית ופורים לא בשבילי

מתוך הפוסט: אני בחורה רצינית. אני רצינית בעסק שלי, בחיים שלי, בגידול הילדה שלי. אני האדם הרציני והאחראי במערכת הזוגית שלי (לפחות אני חושבת ככה :) ). בקיצור: רצינית. ולמה כל העניין הזה עולה עכשיו? כי אנחנו שנייה לפני פורים וזה ממש לא חג של אנשים רציניים. פורים זה חג של אנשים שיודעים לצחוק מהחיים, שיודעים ליהנות, לשמוח, שרוצים ומרגישים בנוח להתנהל בשובבות ובשמחה כמו ילדים. לפוסט המלא

מירב מלמד: נסיכה אחת פחות מדי

מתוך הפוסט: אף פעם לא הייתי נסיכה. גם לא מלכה. הכי קרוב-"ליידי" אבל היא הייתה נוראית בעייני. הייתי פינוקיו, סינית, קאובוי, מלצרית, פנקיסטית, ליצן, אפילו צ’ארלי צ’פלין, אבל לא נסיכה. אולי כי לא חשבתי שמישהו יאמין שאני באמת יכולה להיות נסיכה. תחפושת של נסיכה תמיד נראתה לי יפה ומושלמת מידי. לא כל אחת יכולה להיכנס לתוכה. לפוסט המלא





מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה