להוציא את הרבנות מחיינו

הקמפיין למינוי הרב סתיו, רב מתון יחסית , לרב הראשי לישראל, וההתלהבות הגורפת מהנאום של ח"כ רות קלדרון - הם חלק מהתבטלות השיטתית של חילונים בפני דתיים. רונן טל רוצה שנוציא מחיינו אחת ולתמיד את הדיון הדתי, הפוגע במיוחד בנשים

20/02/2013
רונן טל קבלו עדכונים מרונן
  • RSS

אין בישראל גוף שמתמסר באופן גורף ועקבי כל כך לדיכוי נשים כמו הרבנות הראשית. לרבנות יש מונופול גורף על נישואים, גירושים ולוויות. דייניה יושבים בסכסוכים בין בני זוג, פוקדים על נשים שהפגינו מידה מוגזמת של עצמאות לתרגל שלום בית, מאיימים לקחת מהן את ילדיהן. הם מכריזים על נשים שננטשו בידי בעליהן כ"עגונות" ומונעים מהן להינשא אי פעם בעתיד, ומתייגים ילדים שנולדו מחוץ למסגרת המשפחתית כ"ממזרים". בבתי הדין הרבניים לא יושבים נשים, כמובן; אבל אלה שנמצאו אדוקות מספיק מועסקות במקווה כבלניות, תפקיד שמאפשר להן לבדוק כל ציצית שיער מיותרת בגופה של כלה ביום חופתה ולשאול אותה שאלות אינטימיות על וסת וטהרה. ומי שמעזה להתעלף בטלית ברחבת הכותל, מסתכנת במעצר בידי שוטרי יס"מ – כאילו הייתה דפני ליף בזמן הפגנה.

הרבנות הזאת היא שריד עתיק לחצרות החסידיות בליטא ובפולין, וכל תכליתה לשמר ערכים ותקנות שמשלו ביהדות עד המאה ה-17. חילונים רבים מעדיפים לשתף פעולה עם הוראותיה וגחמותיה – בגלל תחושה עמומה של "מסורתיות" או מכיוון שהם התרגלו לכך שאי אפשר בלעדיה. הרבנות מסמלת את הבכורה הלא מוצדקת שמעניק החוק הישראלי לאלה שבחרו לחיות על פי ההלכה היהודית, ומבטאת את הנחיתות האינסטינקטיבית שרובנו חשים כלפי הממסד הדתי. יותר מדי ישראלים חילונים חשים שהדתיים, ובוודאי החרדים, עושים בשבילם את העבודה, צוברים עבורם נקודות לקראת המפגש המפחיד עם אלוהים ביום פקודה.

 

בקרוב מאוד תסתיים קדנציה ברבנות הראשית וייבחר לה מנהיג חדש - הרב הראשי לישראל. במקום לנצל את ההזדמנות הזאת ולהיאבק בעצם קיומו של המוסד ובהשפעתו הגורפת על חיינו, כל מיני יהודים טובים - שעומדים על זכותם לאכול סנדוויץ' בייקון ביום כיפור - התגייסו למען בחירתו של הרב דוד סתיו לתפקיד שמתפנה. היוזמה, כך מתברר, לא מקובלת על הרב עצמו, שהתקשר לערן רולס, איש עסקים שהקים את "המטה החילוני למען הרב סתיו", וביקש ממנו להוריד את מודעות התמיכה בו, שרק מזיקות לסיכוייו בקרב הציבור המיידי שלו. אבל זה לא כל כך עזר לו. רולס הסביר לסתיו ש"משרת הרב הראשי היא של כולנו, ואנחנו רוצים לעורר את הציבור החילוני שיתמוך בך".

ההתגייסות למען הרב סתיו נובעת מהעובדה שהוא אדם נעים הליכות שמייצג יהדות מתונה, לא מתלהמת ולא תוקפנית. בראיונות שנתן הסביר שהרבנות שלו, אם תהיה שלו, תייצג את כלל הציבור הישראלי העוין ברובו לממסד הדתי – כולל מיליון האזרחים שהגיעו ממדינות ברית המועצות לשעבר ולא נחשבים ליהודים על פי ההלכה וסתם צעירים חילונים שמסרבים לשתף פעולה עם העסקנות הבירוקרטית הנוקשה של הגוף הזה. והוא מבטיח לעשות את כל זה "בדרכי נועם".

בעיני זו יוזמה מסוכנת. כי הרבנות הזאת - בין אם עומד בראשה אדם ראוי ומודרני כמו הרב סתיו או כהן דת שחור מבני רק – נהנית מהזכות הלא דמוקרטית לכפות על כלל הציבור את הערכים והמסורות של מיעוט חובשי כיפה. אני רוצה לומר לרב סתיו שעם כל הסימפטיה שהוא ראוי לה באופן אישי, אני לא מוכן לאפשר לאיזה מוסד ממלכתי להתערב בבחירות אישיות של סגנון חיים, או להשפיע על היחסים שביני לבין אלוהים. כי כמוני, יש רבבות ישראלים חילונים שמאמינים באלוהים; אנחנו רק לא מקבלים את הקישור האוטומטי בין האמונה הזאת להוראות המחמירות של ההלכה היהודית.

תחושת הנחיתות החילונית קיבלה ביטוי נוסף בתגובות לנאומה של הח"כ החדשה ד"ר רות קלדרון בשבוע שעבר בכנסת. כמו הרב סתיו, גם קלדרון היא אישה אינטליגנטית וראויה, שמבקשת למצוא ביהדות רעיונות ותכנים שלא בדיוק משקפים את התגרנות הפוליטית של יהדות התורה.

שלא כמוה, אני מסרב לראות בתלמוד ספר הדרכה לחיינו כאן, מסרב בכלל לאפשר לאמונה דתית למלא תפקיד בדיון פוליטי. הדרך היחידה לאפשר לעצמנו קיום נורמלי בעולם הזה היא להחזיר את הדת למקום שאליו היא שייכת – למטבח הפרטי ולבית הכנסת של מי שבחרו לחיות לפיה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה