יש! עשיתי את זה

ענת מגל, האמא של פרוייקט נשים365 מוכיחה שחלומות מתגשמים: בעזרת אמונה עצמית, עקשנות ואינטרנט היא הצליחה להגיע להרצות על האתר באוניברסיטה המדורגת שלישית באירופה. קודם כל תחלמי

20/02/2013
ענת מגל קבלו עדכונים מענת
  • RSS
» ענת מגל

מתוך הבלוג של ענת מגל, "קטעי קישור"

לפעמים בגלל תחושת הבלבול הכללית בסמכויות הנשיות שלנו ובעצמנו, אנו זקוקות למנואל, כמעט לכל דבר, גם ל’איך לחלום’, והרי לכן פוסט מעשי. יש גם פרטים מלאים על ההכרזה שם בכותרת, שהיא כולה סיפור אמיתי, אבל רגע הקדמה קצרה, הרציונאל:

לפעמים כשאני מסתכלת מסביב, אני מרגישה שאנחנו קצת מוותרות על החלומות שלנו. אולי זה היום יום ודרישותיו התובעניות, גורם לנו לאחסן את החלומות בבוידעם, עם הבגדים מהעונה הקודמת.

מצד שני, היום, כשעובדתית יש לנו יותר אפשרויות, אנחנו חייבות לחלום, להעז יותר, כי ת’כלס אנחנו בנסיגה. אנחנו רק חושבות שיש יותר שוויון, שהתקדמנו, שטוב לנו, שאנחנו משכילות, אבל האמת שאנחנו בנסיגה, ולצערי, מתמדת.

מדד חדש של פרופ’ חנה הרצוג ופרופ’ נעמי חזן, מראה שאנחנו שוב משתבללות בתוך החברה שלנו, שיש עליה גורפת באי שוויון בין גברים ונשים בישראל. תודו שזה נתון די מפתיע. לא מתאימה לנו כל ההתכווצות הזאת.

אני מאמינה שאחד הדברים שיכולים למוסס אי שוויון הוא - להגשים חלומות אישיים, עוד אחד ועוד אחד, עוד מתיחת גבולות, ועוד אישה שהגשימה, והחלומות מצטרפים לרקמה אחת של משהו שכבר מבטא שינוי תודעתי, חברתי, סביבתי, מה שלא תרצו.

ואולי עוד קודם, אולי אנחנו לא באמת צריכות להגשים חלומות, אלא קודם להעז לחלום אותם. לחלום אל מעבר לקו האדום או הירוק ששרטטנו לנו, כשרצינו להיות בטוחות ובשליטה בחיים. אנחנו צריכות למתוח את הגבולות של עצמנו, כדי לגדול, כדי להכניס חיות, התלהבות ומרץ לחיים שלנו.

זה לא צריך להיות חלום נועז בקנה מידה בינלאומי, מספיק לאתגר כל פעם בחלום אחד שהוא גדול עבורך, לעשות ולהגשים.

ועד פה 60 שניות על ‘עצות טובות לחיים טובים’ ועכשיו היישום, זה הסיפור שלי:

אפשר לפתוח בשורה התחתונה, שהיא בעצם הכותרת – אני, ענת מגל פרום יזראל, הולכת להרצות באוניברסיטה המדורגת שלישית באירופה. בטח תגידו ‘פששש.. כל הכבוד’, שזה סבבה, כי נכון זה באמת יפה מאד וכל הכבוד, אבל להסתכל רק על השורה התחתונה זה עוול. זה תעתוע.

אני בכוונה רוצה לשתף בתהליך הגשמת החלום על שלביו, בעיקר כי בעידן ‘הפאסט פוד’ שלנו, שאנחנו נחשפים לתוצאות מוגמרות ולטיולי פריחה בשבתות בפייסבוק, נדמה לנו שהחיים של כ-ו-ל-ם מושלמים.

כולם. חוץ משלנו.

עם השאלה הזאת התחלתי שיחה עם האיש היקר, לפני כמה שבועות.

“איך זה יכול להיות שיש אנשים שהכל בא להם בקלות, ואני צריכה להתאמץ כל-כך, וגם אז לא קורה עם זה כלום?” התרסתי ברגע של ייאוש, והוצאתי אמירה שבזמן אחר לא היה שומע ממני, והוא ענה “זה רק נדמה לך, כולם אוכלים חרא רק הם לא מראים את זה”

הוא לא ידע שבשבועיים האחרונים אני שולחת ערב ערב מיילים להרבה מאד אנשים בלונדון שאני בכלל לא מכירה, מציעה להם את מרכולתי – הרצאה על הפרויקט שעשיתי במשך שנה, ‘נשים 365’.

למה אני עושה את זה? ככה, כי זה חלום. בלי הסברים מורכבים. כשהייתי במאי האחרון בלונדון טיילתי בהייד פארק, צילמתי סנאים וחשבתי לעצמי שאני צריכה להפיץ את הפרויקט בחו”ל, ולונדון זה המקום. ככה פשוט.

אז חלמתי, ועכשיו מזדמנת נסיעה - דרך מנומסת להגיד שפשוט הזמנתי כרטיסים, בהפתעה ליום הולדת העגול והנוצץ של האיש היקר, (הי סוייטהארט נוסעים ללונדון..!) ואני רוצה לנצל את ההזדמנות להגשים חלום אחד קטן, מה יש?

רק יש תקלה טכנית קטנה: לא מכירה אפח’ד בלונדון! או לפחות לא מישהו שיכול לעזור לי עם זה.

מצד שני, למה המציאו את האינטרנט?

התחלתי בקדחת חיפושים אחר כל קונקשיין שם שיכול לעזור לי ב- 2 כיוונים: ראשי הקהילה הישראלית, היהודית, הרפורמית, העסקית - זה היה כיוון אחד, והשני האקדמאית, ששם די מהר חזרו אליי והסבירו לי שבלונדון מתכננים לו”ז שנה קודם, ולא חודש לפני.

סבבה, אין בעיה, נתמקד באחיותיי היהודיות, בטח מארגנים שם נשפי צדקה וברכה, אם מיקי גבע זוכה שם לקהל אז אני לא יכולה?

בדרך פגשתי כמה נשים מקסימות, שלא מכירות אותי ואת השיגעונות העונתיים שלי ופשוט נרתמו ממש לעזור! שיחות טראנס אטלנטיות מרגשות של בריינסטורמינג של ‘למי אפשר לפנות’, לא אחת, לא שתיים, טוב היו שלוש.. זה היה החלק שהבנתי שלהגשים חלום צריך לפעמים להזיע בעצמי, אבל גם למצוא שותפות בלתי צפויות, וזה היה מרגש, סופר מרגש.

אבל זה לא עזר.

לפני שבוע יצאתי עם חברה, אמרתי לה שזה פשוט לא הגיוני שאדם רוצה כל כך משהו, לא כזה גרנדיוזי, עושה את מה שצריך, מתאמץ, מזיע וזה פשוט לא הולך.

בנסיעה בדרך חזרה חשבתי לעצמי איך אני שולחת כל מייל, מלאה באמונה כל כולי, עד קצות הציפורניים, שבאמת יש לי משהו מאד טוב לתת, ושבאמת כדאי ושווה לשמוע אותו.

אני יודעת את זה בוודאות מוחלטת מתוכי ומהתגובות שאני מקבלת בהרצאות פה בארץ באוניברסיטאות, בפורומים השונים. אני גם יודעת שזה לגמרי פרויקט אוניברסאלי.

הייתי גאה בעצמי שלא נתתי לספקות ולצללים להוריד אותי, פעם הם בקלות יכלו לנצח.. אבל בכל זאת חזרתי עם פרצוף מבואס והלכתי לישון.

הן אפשר

בבוקר אחרי שהשעון צלצל, שמעתי את ה’טינג’ של המייל. מתוך הרגל רע שאמצתי בימים אלו קפצתי על הנייד לבדוק אם במקרה זו תגובה ממישהו, או שאגלה שוב שזה רק המשלוח של הירקות, דוחות עבודה, או ספאם שלא הגיע ליעדו, לזבל.

כן, קצת גישה עקומה, אבל חלאס, כמה אמונה ותקווה עוד אפשר? אפשר. אפשר ואפשר.

אלו המיילים שחיכו לי לפי הסדר :

1. מרמלדה עם כותרת של ‘אופטימיות זה שם המשחק’

2. מתחת לזה מייל מענת מלונדון, שניסתה בכל ליבה לעזור,ושאמרה שהיא מחכה שאזמין אותה להרצאה.

3. מתחת מייל מפדריקה, מאוניברסיטת UCL שאומרת שהם ישמחו מאד שאני אגיע לספר על הפרויקט! אני חוזרת – ישמחו מאד.

קראתי את זה שוב ושוב, התחשק לי לעשות מין ‘ישששש!’ כזה שהבית ירעד, (כזאת אני, אמוציונאלית) ובמקום זה רק אמרתי לאיש היקר, ‘שתדע שחלומות מתגשמים’, קבלתי בתגובה מין ‘מה?!’ + פרצוף, שבתרגום לשפת המילים – “בחייאת ענת עם מה קמת הבוקר?”

ואז שמתי שירים, וגם שרתי וכנראה זה היה סימן לכולם להתחפף עם פרצופים מודאגים של “מה יש לה זאתי? בד”כ אי אפשר לדבר איתה עד 9 וחצי ו- 2 קפה. חזק.”

באותו בוקר עשיתי סבב קצר למקהלה העליזה של הנשים סביבי, שכמו בכל מחזה קלאסי מייעצות ובמקרה שלי גם תומכות בכל רעיון שלי, מופרך ככל שיהיה.. וגם עשיתי תחקיר וקראתי קצת על האוניברסיטה, שימו לב:

UCL, אוניברסיטה המדורגת שלישית באירופה, נוסדה על ערכי שיוויון וקיבלה תלמידים ללא התיחסות למוצא, ועוד יותר שייויון בין המינים.

אח”כ בדקתי וראיתי שמכל העשרות מיילים ששלחתי, UCL היה המייל הראשון שיצא..

אז הבנתי את מה שאני חוגגת עכשיו – כמה זה חשוב חלום, ככה, עם כל הלב, גם כשזה נשמע דמיוני, כי שאלוהימה רואה שאת כל כך מתאמצת היא מביאה לך את זה. לא תמיד זה לינארי. לפעמים את תקבלי יותר, לפעמים לא תהיה תמורה ישירה בעד האגרה, לפעמים זה מגיע בגלגול אחר בזמן עתיד, ות’אמת, גם מעבר לעידן התמימות – לא תמיד זה מצליח, אבל החובה שלך זה לנסות, לעשות, הרבה לעשות, וקודם כל אישה, תחלמי!

Wish me luck!

(*טובלרון מישהו?)

(* מאז שכתבתי את זה, הגיע עוד מייל, ונסגרה עוד הרצאה. ויצו לונדון. סו לאבלי!)




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה