מזמן לא הוטרדתי מינית

"בהתחלה, כשהוא ליטף לי את הגב הנחתי שמדובר בגילויי חביבות אבהית, התמדתי בפרשנותי כשעבר אל הזרוע הימנית אלא שאז, ממש לקראת סוף הסיור, קרה הבלתי יאומן - הוא שלח יד אל קידמת החולצה שלי. לפני עשר שנים הייתי כנראה מחטיפה לו סטירה אבל הפעם, בלי שליטה, פרצתי בצחוק". נרי ליבנה בסלונה. יהיה מעניין

20/02/2013
נרי ליבנה קבלו עדכונים מנרי
  • RSS
» מבצע סבא. נרי ליבנה (צילום: רועי הרצליך)

לפני שבועיים הוטרדתי מינית. זה לא קרה לי כל כך הרבה זמן עד שנדרשו לי כמה דקות כדי להבין במה מדובר.

זאת בגלל שתי סיבות. הראשונה והעיקרית היא שזה כבר מזמן לא קרה לי. למעשה, בשנים האחרונות אני זוכה בדרך כלל ליחס של נימוס מופלג מצדם של גברים.  זאת בניגוד מוחלט לשריקות, צפירות וסתם בקשות סיגריה והתעניינות בשאלה אם לא בא לי במקרה ללכת לשתות קפה שהיו נחלתי לפני שמונה שנים למשל. בהתחלה חשבתי שהשינוי הזה קרה בגלל שעברתי מירושלים לתל אביב ועוד למרכז העיר, איזור שבו קשה למצוא גברים שיש להם העדפה מינית לנשים. כמו כן, למעט האמת, גם בירושלים (וכמו כן בסיני, במרוקו ובאיזורים מסויימים של פריז) מרבית המטרידים היו מהז'אנר הקרוי "ערס מצוי" או סתם אנשים טפשים עד כדי כך שלא היה ברור להם מלכתחילה עם מי יש להם עסק. אבל בתל אביב,  במקומות שבהם אני מסתובבת, נדיר מאוד לפגוש מישהו שאיננו מכיר מישהו שאני מכירה או מכיר אותי אלא אם כן מדובר בתיקונצ'יק ששולח אלי בעל הדירה, ירושלמי שסיפר לי שאשתו, בניגוד גמור לי, ממש לא מבינה אותו. למרבית הצער, ביקורים תכופים למדי בירושלים הוכיחו לי שאמנם הייתי ונותרתי החלאה השמאלנית החביבה על זן מסויים של אוהדי בית"ר מקשישים, אבל בסופו של דבר את היעלמותה של הפורנוגרפיה מחיי אי אפשר לתלות רק בגיאוגרפיה.

הסיבה השנייה לכך שלא הבנתי מייד במה מדובר נעוצה באישיותו של המטריד- ייקה בן שבעים וחמש לכל הפחות, חובש כיפה ובעל משרה בכירה באחד המוסדות התרבותיים שבהם הלכתי לראיון עבודה. כי כן, לאחרונה התעורר אצלי צורך דחוף למצוא עבודה של "גדולים" זאת לאחר שהובהר לי שכבר מזמן אינני הצעקה האחרונה והזולה של העיתונות הכתובה שבעצמה מגלה סימני קריסה. כל הסימנים מורים על כך שהגיע הזמן "להמציא את עצמי מחדש" ולמצוא גם עבודה שאיננה נשענת רק על כישורי המילוליים בכתב ובעל פה. "החלום שלי הוא למצוא עבודה שבה אני קמה בבוקר, מתקלחת, מתלבשת יפה והולכת למשרד יפה ושם מנהלת שיחות עם אנשים מקסימים ונוסעת המון לחו"ל" אמרתי לחברתי העיתונאית רייצ'ל. "את מתכוונת להפוך לחברת כנסת?" שאלה רייצ'ל שהיא אמריקאית וציונית נלהבת. "אמרתי 'אנשים מקסימים'" תיקנתי .

אז קמתי בבוקר, התקלחתי, התלבשתי "להצלחה" (כלומר, ז'קט) והלכתי לראיון עבודה בנוגע לניהול מוסד תרבותי מכובד באחת מערי הלווין של תל אביב. עשרים דקות לאחר שגמר לספר לי את סיפור חייו (בן עניים שעבד כנער שליח ולמד בלימודי ערב,בעזרת כישרונו המופלג והתמדתו עלה מעלה מעלה בסולם הדרגות ואת עבודתו כנשיא אותו מוסד הוא עושה בהתנדבות), קרא לי "חמודה" ואמר לי פעמיים שאני "צעירונת", הודיע לי שכבר לפני שבועיים העניק את המשרה שלכבודה זימן אותה למישהו אחר, גבר, דרך אגב, אבל כדאי שנישאר בקשר למקרה שתתפנה במקום משרה אחרת אמר וביקש ממני לערוך איתו סיור במוסד.

בהתחלה, כשהוא ליטף לי את הגב הנחתי שמדובר בגילויי חביבות אבהית (בכל זאת, צעירונת), התמדתי בפרשנותי כשעבר אל הזרוע הימנית אלא שאז, ממש לקראת סוף הסיור, קרה הבלתי יאומן- הוא  שלח יד אל קידמת החולצה שלי. לפני עשר שנים הייתי כנראה מחטיפה לו סטירה אבל הפעם, בלי שליטה, פרצתי בצחוק. "בוא לא ניסחף" אמרתי לו והלכתי לדרכי.

"הגעתי כנראה לשפל המדרגה כאישה" אמרתי לנעמי " אחרי שהוא דוחה את בקשת העבודה שלי הוא מטריד? פעם, לפחות, הייתה לנותני עבודה פוטנציאלים מספיק הגינות כדי לנסות להטריד אותי מינית כתנאי לקבלת העבודה."

"כן" אמרה רייצ'ל "את כמוני. אפשר לומר עלינו שדרדרנו את הקריירה שלנו דרך המיטות".




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה