מטרופולין: כאן לא מזייפים רגשות

"הם לא להקה ואפילו לא הרכב. הם גם בקושי פרויקט, כי לכל פרויקט יש תאריך התחלה וסיום. מטרופולין הוא ילד מוכשר שמתפתח ומשתבח עם הזמן, מגלה עולמות חדשים וכיוונים נוספים להתבגרות", אולגה לביא התרגשה במופע הבכורה של האלבום החדש

19/02/2013
אולגה לביא קבלו עדכונים מאולגה
  • RSS

עופר מאירי, המפיק המוזיקלי והאב לפרוייקט מטרופולין, פשוט גומר אותנו - באהבות שלו, בדרמות שלו, ברגישות המטורפת והצליל המיוחד שהוא פיתח ואין להשוות לאף אחד אחר. במופע הבכורה של הפרוייקט בזאפה בשבוע שעבר, מטרופולין הצליחו לכבוש את הקהל מהדקות הראשונות (אחרי חמש שנים של שתיקה מוחלטת) ולייצר את הסאונד העשיר של האולפן בתנאים של הופעה חיה. אין ספק שלמוזיקה הישראלית יש סיבה לגאווה גדולה - יוצר מדהים ומוזיקאי אמיתי, עופר מאירי לא הולך להירגע, נהפוך הוא - בוחן את העוצמות החדשות של הרגש ופורץ לדרכים החדשות בלי רעש מיותר.

האומנות של מאירי היא סינרגיה. אלה לא שירים - אין הגדרה אחרת מאשר "יצירות" מפני שאין דרך להפריד בין מוזיקה למילים, בין הדרמטיות של הקצב לבין האפקטים המודרניים שבדרך כלל נגישים רק באולפנים מאובזרים בטכנולוגיה. מאירי בונה מופע כמו ארכיטקט גאוני: קצב כבסיס (תומר צדיקיהו), שכבות של צלילים (מיכאל פרוסט, יהל דורון, ברק גביזון), שירה של זמרות מדהימות - דנה עדיני, אפרת גוש, צליל דנין, מאיה מאירי, ומעל זה - וידאו,  משחקי אורות וצללים.

בעצם לא חייבים תאורה בכלל - פשוט עוצמים את העיניים והעולם של מאירי, צבעוני במיוחד, מלא בתנועה ומנצנץ בצלילי קסילופון - פותח לנו את השער.

קשה עד בלתי אפשרי לספר מוזיקה. כאשר הייתי קטנה ולמדתי בבית הספר לילדים מוכשרים, הקשבנו ליצירות קלאסיות ולאחר מכן כתבנו או סיפרנו מה שמענו. כמו ב"קיץ של אביה", ניסינו לדמיין את הצליל, להעביר את הרגש שנולד בעזרת המוזיקה, בזכות המילים. לא תמיד זה מצליח - וכך גם במקרה של מטרופולין.

הם לא להקה ואפילו לא הרכב. הם גם בקושי פרויקט, כי לכל פרויקט יש תאריך התחלה וסיום. מטרופולין הוא ילד מוכשר שמתפתח ומשתבח עם הזמן, מגלה עולמות חדשים וכיוונים נוספים להתבגרות. הוא חי, הוא כואב, הוא זועם ויש בו הרבה המון אנרגיה נשית, המשולבת עם שקט וריכוז גברי. זה שילוב משגע שלא עוזב אותנו - תמיד היו ויהיו את אלה שיגידו "זה מדכא, זה מתסכל", אבל כאן לא מדובר בבידור ושעשוע. זו לא מוזיקה שמשרתת מטרות, זו היא מוזיקה להאזנה. כמו פעם.

עופר מאירי עומד מאחורי הפרוייקט בכל המובנים. גם על הבמה הוא לא עומד בשורה עם כל הסולנים אלה ממקד את הקלידים והמחשב מאחורה. כמו שהורים נמצאים מאחורי הילדים שלהם באירוע מיוחד, קצת מצולל, מאוד מרוגש, אך עם זאת שומר ודואג. הפעם זה לא רק הפרויקט אלא גם בתו של מאירי,  מאיה, שמופיעה על הבמה ברגעים הראשונים ומספיקה להוסיף גוון תמים וקליל לתערובת הרגשית של הערב. הקונטרסט המובהק בין הספירה המונוטונית שלה בלהיט המוכר "אחת, שתיים, שלוש", לבין חוסר התקווה שבמילים והיאוש הנפשי עצום שעובר דרך התווים - פשוט משתק אותנו ונכנס ישר ללב.

כמפיק וכאומן, מאירי לא סתם בוחר בסרגיי ראחמנינוב כמקור השראתו לשיר "Six heures" מהאלבום חדש - יש לו את העוצמה והחוזק שמאפיינים את האסכולה הרוסית הרומנטית של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20: ראחמנינוב, שוסטקוביץ, וכמובן, איך בלי - סקריאבין, הגאון הצעיר שניסה לבנות את המושג של "פרפורמנס" מודרני והקדים את הזמן באיזה מאה שנה וקצת. אמנם לא הצליח לו אז, אבל מאירי הרים את הכפפה וחיבר בין כל המרכיבים:  סאונד אלקטרוני עשיר ומורכב, תלת מימדי, מאובזר בגוונים נוספים על-ידי כלים טכנולוגיים מתקדמים.

במהלך הערב ביצעו המטרופולינים שירים מהאלבומים הקודמים ומהחדש. ההתרגשות התגברה כאשר עלה על הבמה אורח הכבוד של הערב, מיכה שטרית וביצע את היצירה המצמררת של מאירי "ישר ללב" - שיר שמתחשק לצטט כל הזמן מפני שהוא לא רק "מדבר חדש" אלא מדבר אמיתי. כנות היא התכונה העיקרית של מטרופולין - כאן לא מזייפים רגשות: כואבים כשכואב ומדברים ישר ללב כאשר יש מה לומר.

אכן, הם פופולריים, אך הם לא מנסים לחנך אותנו או להפוך למיינסטרים. המוזיקה של מאירי לא זקוקה לרקע או תפאורה, מטרתה להגיע עמוק. שנים רבות הם מצליחים לרגש בגדול - וזאת ההצלחה הכי חשובה באמנות.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה