אמא, התינוק שלך שומע הכל

"כל מה שעובר על האישה עובר דרך השיליה ומגיע לעובר", אומר הפרופ' לשלי פרץ, אמא פעם שנייה, ושולח אותה לברר מה כדאי ומה לא כדאי לעשות במהלך ההיריון

19/02/2013
שלי פרץ קבלו עדכונים משלי
  • RSS
» הכל עובר דרך השיליה (צילום: Thinkstock)

הקול של אמא נשמע חלוש, היא ניסתה לומר לאבא משהו.. אבל אז נשמעה צעקה, ואחריה דחיפה חזקה.

הרגשתי איך הבטן שלי מתכווצת, והלב שלי נעשה חמוץ וכואב כאילו שפכו עליו הרבה חומצה. היה לי קשה לנשום, ועצב חנוק עלה במעלה הגרון שלי. פחדתי. פחדתי. והייתי לבד. הכי לבד בעולם. ולא רציתי שום דבר, רק שמישהו יחבק אותי ויגיד לי שזה לא אמיתי. זה לא אמיתי.

אחר כך הדלת נטרקה, וצמרמורת קרה פלחה את הגוף שלי, הלב שלי כמעט התפוצץ, אבל היתה לי הקלה.

לא הייתי בחדר הסמוך, גם לא הצצתי דרך חור המנעול על מה שקרה. הייתי בלב העניינים, בתוך הבטן שלך אמא.

הכל עובר דרך השיליה

זה לא מדע בדיוני, זה גם לא נכתב על ידי עובר שהצליח להגניב מיני לפטופ לתוך הבטן של אמא. זו בדיוק המציאות שמשתקפת ממחקרים, כפי שמסביר הגינקולוג פרופ' מרק גלזרמן, ראש המרכז לחקר רפואה מגדרית בבית החולים בלינסון ונשיא האגודה הבינלאומית לרפואה מגדרית: "כל מה שעובר על האישה עובר בסופו של דבר גם לעובר, דרך השיליה. בניגוד לילד שיכול להבחין בסכנה ולברוח, העובר חשוף לכול ונאלץ להתמודד עם כל מה שמגיע. התפיסה כיום היא שהאם משמשת כמתווכת בין העובר לעולם החיצון. היא מוסרת לעובר מידע על הסביבה שאליה הוא ייוולד, והוא מכין את עצמו על בסיס זה".

אז נכון שכהורים צעירים, אנחנו לא אשמים שב-12 השנים בהן המערכת הרגשית שלנו התנוונה משהו על ספסל הלימודים בין תנ"ך לגיאומטריה, לא טרחו ללמד אותנו על חשיבות הקשר שיקיים בין העובר לאימו. ואפילו בקורס ההכנה ללידה, דברו איתנו הרבה על נשימות ועל אפידורל, אבל לא זכרו לספר שחיי המשפחה שלנו, מתחילים עוד הרבה לפני לידת הילד הראשון.

גם אני הופתעתי לגלות בהריון השני שלי, שלכל דבר שאני עושה, חושבת, אומרת, שומעת או רואה יש השפעה מרובה למדי על המשך חייו של העובר שלי.

מתוך תדהמתי כי רבה, חקרתי את הנושא קצת יותר לעומק וסכמתי כמה טיפים.

עשי ואל תעשי בהיריון

אל תראי סרטים מדכאים או מפחידים: ההרגשות, ההתרשמויות, המחשבות שלך, עוברים לעובר שלך בצורה שקופה, כאילו הוא את. לכן רצוי בתקופת ההיריון להישמר מכל מיני תכנים שליליים, אפילו אם את אוהבת סרטי מתח ורצח, רצוי להפחית בהם.

מה כן? במקום זאת מומלץ להיחשף לתכנים מרוממי מצב רוח ושמחה. כך תגרמי לעובר שלך להרגיש שהוא עומד לבוא למקום שיש בו אהבה, והוא לא יאלץ ליצור מערכות הישרדות מיותרות.

אל תרעיבי את עצמך: אפילו אם זה נראה לך קריטי לחזור לג'ינס שלך מידה 26 מיד כשתצאי מביה"ח, התינוק שלך עלול לסבול מזה להמשך חייו. אם לא תאכלי טוב, הוא יקבל תשדורת שהוא יוצא לעולם שאין בו די אוכל לכולם, ועליו להישמר ולשרוד. לימים רגשות אלה עלולים להפוך למחלות סכרת ועוד דברים שהשתיקה יפה להם.

מה כן? אז ההמלצה היא: אכלי בטוב טעם ובהנאה מרובה.

אל תריבו: אני בכוונה פונה גם לגבר:  נשים בהריון, כידוע, עוברות מצבים הורמונליים קיצוניים. מה שמשפיע על כל המערך הרגשי והשכלי שלהן בצורה קריטית. נסה להבין שכרגע אתה חי עם אישה שכוח חיות חדש גדל בה, ועליך לתמוך בה ולשמור עליה.

מריבות בבית משפיעות על העובר שלכם, מעצבות את יחסו לחיים בצורה שלילית, ופוגעות בביטחון העצמי שלו. אם אתה צועק על האישה, העובר מפתח את אותו יחס של עלבון, וזעם כלפיך, כפי שמרגישה האישה. בכך אתה מחייב אותו להתגונן, בעודו מצוי בחוסר אונים מוחלט. האלמנטים האלה עלולים להפוך אותו לאדם אלים בהמשך חייו.

מה כן? רצוי שתתייחס אל אשתך ההרה בהתחשבות מקסימלית, ופשוט תשתדל לתת לה כל מה שהיא רוצה. כאשר העובר חש שקיים יחס חיובי בין בני הזוג, הוא כלי הקליטה שלו נפתחים והוא גדל מתוך בטחון.

מה עוד כדאי לעשות?

דברי אל העובר שיחות נעימות: אחרי 40 יום אפשר פשוט להתחיל לדבר אל העובר. הוא מרגיש אותך, ובכך שאת מדברת עימו ומשמיעה לו מוזיקה נעימה, הוא רואה שאת מתייחסת אליו, הוא מרגיש שמישהו אוהב אותו ומצפה לו. אז רצוי לא להתעלם ממנו כאילו הוא יהפוך לאדם רק ברגע שיפרוץ החוצה ויסתכל לך בעיניים, צרי איתו קשר עוד הרבה לפני, ושניכם תצאו מורווחים.

פנטזי על הטוב שאת רוצה לתת לעובר שלך: העובר מרגיש את המחשבות שלך, לכן רצוי שהוא יחווה כמה שפחות מחשבות של דאגה, וכמה שיותר מחשבות טובות. נסי לדמיין לאיזה עולם היית רוצה להוליד אותו, שוחחי על כך עם בן זוגך, ודמיינו ביחד. אם למשל תרצו עולם שבו כולם מתחשבים בכולם, ומשלימים זה את זה, נסו להתייחס כך לסובבים אתכם. היחס שתעניקו לאחרים יעבור לעובר שלכם ויחיה בו בילט, וכך גם הוא יתייחס לאחרים.

אז אם אחרי כל זה אתם נותרים עם השאלה, אבל מה יקרה כשהוא יגדל ויגלה שהוא חי בעולם שאין בו יותר מידי אהבה והתחשבות כמו שהיינו רוצים?

רק אוכל לומר, שאולי אני אוטופיסטית, אבל זו כנראה העבודה שלנו כהורים, להתחיל לגדל פה דור, שכבר מהבטן מקבל הכוונה לעולם מתוקן יותר, שבו כולנו חלקים של אותו השלם.

-----------------------------------------------------------------------------

שלי פרץ, היא שחקנית, תסריטאית, ואמא, פעילה בתנועת הערבות.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה