הומואים ונשים מסרבים להיות אויבים

"אני לעולם לא אכיר את התחושה שהמדינה לא מכירה בבחירה הזוגית שלי. אבל גבר, הומו או סטרייט, לעולם לא ידע איך זה מרגיש להיות בעל איברי מין ורבייה נשיים", הדס בשן מסרבת לתת לסוגיית הפונדקאות לחצוץ בין פמיניזם למאבק הלהט"בי

14/02/2013
הדס בשן קבלו עדכונים מהדס
  • RSS

בהפגנות שמאל, אני שומעת את הקריאה הזו: "ערבים ויהודים מסרבים להיות אויבים". אני רוצה להשמיע אותה עכשיו, עם פראפרזה קלה, המתקשרת לדיון חם וכואב. אני רוצה לצעוק: "הומואים ונשים מסרבים להיות אויבים". אני, בכל מקרה, מסרבת. כל חיי נלחמתי למען זכויות נשים, וגם למען זכויות הומואים ולסביות, ולא עשיתי הפרדה בין שני המאבקים החשובים האלה. עכשיו, כשנושאים של הזכות להורות עולים על פני השטח, הרבה אנרגיות רעות מקיפות אותנו, הרבה מילים מצערות נזרקות לאוויר, ובכל זאת - אני לא מוכנה לבחור. הרי כולנו דוכאנו על ידי הפטריארכיה הגברית ההטרוסקסואלית, שראתה בנו אזרחים סוג ב'. אני לא מוכנה להכריע  מי יותר מסכן או מסכנה.

תקציר הפרקים הקודמים:

להומואים בישראל אין זכות לאימוץ או פונדקאות. זה אומר, שזוג הומואים שרוצה לעשות ילד בלי אישה, צריך לאמץ דרך סוכנויות אימוץ פרטיות, או לפנות לשירותי פונדקאות בחו"ל - הודו נסגרה בפניהם לאחרונה, מה שמשאיר כרגע את ארצות הברית. בכל מה שקשור לאימוץ, מצבם של ההומאים לא הרבה יותר גרוע ממצב זוגות סטרייטים חשוכי ילדים, כי הלכה למעשה - רשימת ההמתנה של אימוץ בישראל היא כה ארוכה, עד שגם כך זוגות רבים שמאמצים עושים זאת מחו"ל, בסכומי כסף עצומים.

בנוגע לפונדקאות, העובדה שמדינת ישראל לא מאפשרת לזוג הומואים להשתמש בשירותיה של אם פונדקאית, מביאה להוצאות כספיות גבוהות יותר מלזוגות סטרייטים. פונדקאות עולה 150 אלף שקל בממוצע בישראל, וקרוב לכפול מכך בחו"ל. אך חשוב מאוד לזכור שמלכתחילה, פונדקאות היא עסק לעשירים, או לאנשים שבזבזו הרבה מחסכונותיהם עליה. ובעיני, כך צריך להיות. אין סיבה שפונדקאות תהיה זולה. הפונדקאות בהודו  - מדינה שלא בדיוק שמה את זכויות הנשים בראש מעייניה - העלתה את החשש שיש כאן ניצול של נשים מוחלשות. לו היה מתאפשר להומואים להשתמש בפונדקאות בישראל, הנשים היו עוברות אבחונים פסיכולוגים ממוסדים. כמי שדואגת לזכויות נשים, זו חובתי דווקא להלחם למען הזכות לפונדקאות בתוך תחומי המדינה, לזוג גברים כמו לזוג של גבר ואישה - ולו כדי להגן על הנשים ההודיות, שעושות זאת בתנאים מלחיצים בהרבה.

הזוג לירן ויובל אלטמן-כדורי, הפיצו לאחרונה סרטון ברשת בו הם מבקשים מהציבור לתרום להם כסף, כדי שיוכלו להמשיך את תהליך הפונדקאות שלהם בארצות הברית. עירית לינור פרסמה על כך סטטוס בפייסבוק, שבו היא מלינה על השימוש בפונדקאית ואומרת שלא תתרום לכך כסף. בעיניה, ההוצאה של לירן ויובל איננה העוולה הכי גדולה על סדר היום. לינור גם פסקה כי "יש ילד בסיפור. אין סיבה למנוע ממנו אם. זה יהיה הרבה יותר מוסרי, וגם הרבה יותר זול". כאן, בעיני, היא חטאה בהתלהמות. זכותה להתנגד לפונדקאות, אבל לקבוע מי ראוי ומי לא ראוי לגדל ילד? זוהי קביעה מסוכנת. הדור שלי, בכל מקרה, שגדל בדרך כלל לאמא ואבא, צורך שיא של טיפולים פסיכולוגיים ותרופתיים. אני לא רואה שהמודל הסטרייטי עזר לנו כל כך.

אבל גם נגד לינור יש התלהמות לא מועטה. אנשים שקובעים כי המניע לדבריה הוא הומופוביה, ותו לא. אנשים שנלחמים על הזכות לפונדקאות בסגנון כוחני, שרואה רק צד אחד לסיפור. נדמה כי יש מי שלא מבינים שפונדקאות היא עסק מורכב, וגם אם מחר יאושר להומואים להשתמש בשירותים האלה, זה לא אומר שהם יוכלו לממן זאת בקלות. זו עדיין תהיה הוצאה כספית גבוהה, שתיפול עליהם ולא על החברה. אז מה, כל זוג הומואים יעשה סרטון יוטיוב ויבקש תרומות? האם זה הגיוני? או שיבינו שזה חלק מהמחיר הלגיטימי לשלם עבור הרצון לגדל ילד בלי אמא?

הדיון הזה מתחיל לגלוש לאזורים מכוערים, שגורמים לנו, פמיניסטיות והומואים, לפנות אלה כנגד אלה, במקום לזכור שהמאבק הוא משותף. אנחנו צריכים להפסיק להשוות מי סבל יותר לאורך ההיסטוריה של המין האנושי, כי אין לכך תשובה אמיתית.

אני לעולם לא אכיר את התחושה שהמדינה לא מכירה בבחירה הזוגית שלי.

גבר הומו לעולם לא ידע איך זה מרגיש להיות בעל איברי מין ורבייה נשיים.

אבל אנחנו חייבים וחייבות לנסות להבין. כולנו  - הומואים, לסביות, טרנסג'נדרים, סטרייטים, סטרייטיות, הורים, נשואים, רווקים  - כולנו צריכים להלחם יחד למען החופש האוניברסלי. וחלק ממנו, בשלב הזה, הוא להבין שאין כאן תשובות של שחור לבן, אלא הרבה שטחים אפורים.

האם נהיה מסוגלים להתמודד עם המורכבות הזו, ועדיין להאבק נגד אי צדק, זו לצד זה?




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה