רגע של אהבה

"מה מהות החיים אם לא צבירת רגעים? רגע בו הנשימה נעצרת והזמן קופא ואין שום ממשות למה שקורה מסביב, אלא רק לכאן ועכשיו, וזהו", שי שטרן ממשיך לאסוף רגעים בסל, כי זה כל מה שיש לנו

13/02/2013
שי שטרן קבלו עדכונים משי
  • RSS

מישהי ב"סלונה" שאני מאוד מעריך ביקשה ממני לכתוב 500 מילה על אהבה. לכאורה בקשה קלה ובסיסית, בטח לבנאדם שכתב ספר לאחרונה, היא ציינה. לכתוב זה באמת קל באופן יחסי, הסכמתי איתה, השאלה על מה.

היא הייתה מנומסת, ואדיבה, והוסיפה את המילה בבקשה. נשברתי והתחלתי לכתוב על רגע של אהבה. רגע אחד קטן שבורא מציאות. כי מה מהות החיים - אם לא צבירת רגעים? רגע בו הנשימה נעצרת והזמן קופא ואין שום ממשות למה שקורה מסביב, אלא רק לכאן ועכשיו, וזהו.

כשצעירים ממש, יותר קל לאסוף רגעים כאלה. אבל אחר כך מגיעה המודעות העצמית והניסיון בחיים, וגם קצת ציניות מעוד אכזבה, ועוד קצת שגרה, והרגעים האלה, הולכים ונעשים קשים להשגה.

אלא אם, אלא אם (האלא אם השני נועד להדגיש את הפואנטה, פטנט חדש שלי שהומצא בתנ"ך) הבנאדם מתחבר לעצמו ומנסה להגשים את חלומותיו הכמוסים ביותר, אלה שאם הוא ינסה להגשימם וייכשל, לכאורה יגמרו לו החלומות והוא ישקע כמו אבן בנהר.

מסקנות ביניים:

1. יש לכבד רגעים. מאוד.

2. ככל שמתבגרים, הרגעים פוחתים. לכאורה.

3. בשביל להרוויח עוד רגעים צריך לנצח את הפחדים הבסיסיים.

ניצחתי את עצמי לאחרונה. לא כשהספר שלי, "מיקי אני מדברת אליך" פורסם, אלא כשהתחלתי לכתוב אותו, והמשכתי, אפילו שידעתי בוודאות מוחלטת שאני לא עמוס, א.ב. או מאיר. אגב, התחלתי לקרוא להם בשמות פרטיים כדי להאניש אותם. החלטתי שהם רק בני אדם אפילו שהם סופרים כל כך מוכשרים, כי גם אם הם נורא ירצו, הם לא יוכלו להיות אני, כי רק אני יודע להיות אני, ואולי טוב שכך.

אז הנה מסקנת ביניים רביעית. כל אדם יודע להיות הוא, יותר מכל אדם אחר.

וכדי להרוויח רגע נוסף הבנאדם חייב להיות הוא עצמו, אחרת הרגע ידלג מעליו, או מצדדיו. ככה זה עם רגעים. אם הרגע לא מזהה כוונה אמיתית ומלאה, הוא מסתובב והולך למישהו אחר, מישהו שבאמת מתכוון לחיות ולא רק לזייף טרנדים בשביל להיות מגניב, עד שהוא נרקב מפנים, ואז מגיעות המחלות, או סתם גרדת שהיא סימפטום לרקבת מהזן הקשה ביותר.

ונעבור לשאלה החשובה מכולן, איך סוגרים את החור בבטן? החור הזה שמביא איתו את הבדידות האנושית, ואת הפחדים, ואת חוסר האונים כשנשלחת לחלל האוויר השאלה- מה? זהו? זה מה שיש? ובסוף מתים?

והתשובה היא שהדרך היחידה לצמצם ואולי אפילו לסגור באופן חלקי או מלא (כל אחד והמזל שלו) את החור היא אהבה. אהבה לאישה, לילד, ליצירה, לחלום, לתחביב ואפילו לדוממים מסוימים - אוטו פשע אצל הערסים, או עיתון הארץ לאנשים החושבים, חושבים שהם שווים יותר. בקיצור, חייבים לאסוף רגעים של אהבה, כי אין ברירה.

עכשיו, יש לי בעיה, כי הגברת המנומסת והאדיבה ביקשה 500 מילה, ואני מכרתי את כל הפילוסופיה שלי ב 400, וצריך לכתוב עוד 100, בשביל "סלונה" שנכתב באהבה, כך הבנתי כשלא הוצע לי שכר עבור הכתיבה.

רגע. אולי גם החברות מ"סלונה" תכבדנה אותי בחזרה. אולי הן יאמרו איזה יופי שכתבת על אהבה ולא ביקשת שום דבר בתמורה. ובעצם מספיקות לנו גם 400 מילה אם הן נכתבו בכוונה מלאה. אולי הן יאמרו, ואולי לא, מה שחשוב באמת זה שגם הרגע הזה נמצא בסל הרגעים שלי. רגע של אהבה למין הנשי, בו אדם אומר לעצמו - אם ניפול ונתרסק בגללן, לא נורא, העיקר שבסלונה הן אוהבות בחזרה.

>> ספרו החדש של שי שטרן, "מיקי אני מדברת אליך", יצא לאור בהוצאת מודן




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה