מסעדת ראצ'ה: הגרוזינית של לילי

שנה מיום פתיחתה וכבר מאיימת ראצ'ה, הגרוזינית התוססת המעוצבת בכישרון רב, לכבוש את הכתר של המסעדה הגרוזינית הכי שווה בירושלים. ויש מי שיגיד אפילו בארץ

מסעדת ראצה

מתוך האתר של חגית אברון

8 שנים חלמה לילי הגרוזינית אודות מסעדה, והיו הם כימים אחדים. 8 שנים היא גלגלה את תסריט הערב כמו את תפריטו ואת התפאורה במוחה הקודח. היא שכבה על יצועה מדמיינת את הקהל קם על רגליו ומענטז לצלילי קרחנה גרוזינית, והיא חישבה כמה ליטרים של צ'צה, אותו שיכר מקומי שנצרב בגרון כמו נוזל ניקוי, צריך בן אדם ממוצע בכדי להשתחרר באמת. אבל לילי בן שלום בעיקר פנטזה שהמסעדה הגרוזינית שלה תהיה בדיוק כמו הבית שבו היא גדלה, על כליו, רהיטיו ומנהגיו. בית גרוזיני גאה ללא רגשי נחיתות והסתתרות מאחורי מושגים אשכנזים כמו "גיאורגים". לילי בן שלום הגרוזינית רצתה מקום שעושה כבוד לתרבות, למסורת ולקולינריה שממנה צמחה.

על הצ'ופציק של החינקלי

אנשים כמו לילי בן שלום הינם כמו טילים מונחי מטרה המקפידים להגיע אל יעדם בשלום. 8 שנים של חלומות בגרוזינית התגשמו לפני כשנה, כשנפתחה ראצ'ה (על שם חבל ארץ יפהפה בגרוזיה) במרכז העיר ירושלים. שנה מיום פתיחתה, וכבר מאיימת הגרוזינית התוססת, המעוצבת בכישרון רב, לכבוש את הכתר של המסעדה הגרוזינית הכי שווה בעיר. יש מי שיגיד אפילו בארץ.

עוד לפני שראצ'ה היא מסעדה היא בראש ובראשונה בית. ובבית גרוזיני , חשוב לדעת, האורח הוא מתנה. על פי תפיסה זאת, תפקידה הבלעדי של בעלת הבית הוא לפנק את האורח עד צאת נשמתו, או לפחות עד השלב בו הוא לוקח את המיקרופון מהזמר הגרוזיני וממלמל שירי אהבה בשפת אמו.

הגענו בערב רביעי, קצת לפני המשתה הגדול. מדי ערב יש סיבה למסיבה שם בראצ'ה – ערב ראשון הוא ערב יווני תוסס, בערב רביעי יוצאים הגרוזינים כולם מהארון, ואילו בימי חמישי הקהל מגדיר את הסגנון לפי מה שמתחשק. למי שחפץ בארוחה מצוינת באווירה שקטה, מוטב לו להגיע בימי שני ושלישי. אז מאפשרת בן שלום מעט שקט לאורחיה.

עד שהחלו העניינים להתלהט, אפשרנו לרוח האירוח של לילי להאכיל אותנו עד צאת נשמתנו. מיוחד ומעודן הוא המטבח הגרוזיני. אחיה של לילי, ישראל, המופקד על המטבח, עושה עבודה נאמנה בלשחזר בנאמנות את מקורות המטבח הזה.

בתפריט שלל מנות שאת פירושן לא הבנו, ועל כן אפשרנו ללילי לנצח על הארוחה. מה שהתברר כטעות חמורה כמובן. ניסיתם פעם להגיד לא לגרוזינית? האוכל הגרוזיני מתאפיין בטעמים חמצמצים וחריפים, שופע עשבי תיבול, עם רטבים של אגוזים ושזיפים והרבה מאד בשר. על הצמחונים חומלת לילי במבט מרחם ומעניקה להם סלטים טובים ומנה של דג.

אכלנו , בין השאר, חינקלי – אותו כיסון מאודה ממולא בבשר טחון ובמיצי בשר הניגרים ממנו בביס הראשון; חאצ'פורי – מאפה ממולא תפוח, כאן בגרסה הבשרית במקום זה הרגיל עם הגבינות; צ'רצ'ולי – גלילות חציל באגוזים, סלט סלק חמצמץ-חרפרף, לחם גרוזיני פריך כדי לנגב את הרוטב ופלטה ענקית של בשר מצוין על האש.

המשתה הגדול

לידנו צהל שולחן שחגג יומולדת עגול בטקס הטאמאדה המיוחד של לילי (לא מספרת ולא הורסת לכם את ההפתעה), ועל הבר המלא שממול חגגו בפרטיות קרן ואיציק קדוש, אושיות קולינריות ירושלמיות שבאו לבלות אחרי יום עבודה מפרך. ככה זה בירושלמית, מפרגנים לקולגות.

בשעה 21:00 בדיוק ניתן האות לבלגן. זמר גרוזיני ענוב בעניבה צהובה פרץ אל הרחבה ומיד אחריו המוני הסועדים. אלה האחרונים, הן בהשפעת האנרגיה הטבעית שבמקום, או בחסות הצ'צ'ה, פרצו אל הרחבה כאילו נולדו גרוזינים מבטן אימם, משווים למקום אווירה חושנית א-לה ירושלים.

לקינוח, כך גורסות השמועות, יש מי שמקבל לקינוח צלע שחומה של כבש. אנחנו הסתפקנו בכמה מאפים מתוקים טבולים בריבת דובדבנים, וזלגנו במורד הכביש הביתה. סמוך לכניסה לאיילון, השעון מצלצל 12 פעמים והכישוף הגרוזיני נמוג עם טעם של שוב.

ראצ'ה – רחוב החבצלת 6, ירושלים. טלפון: 02-5376600. כשר למהדרין. מתאים מאד לקבוצות ולחגיגות. יש גם סדנאות בישול גרוזיניות.

חגית אברון
אני אוהבת טיולים, בילויים ואת החיים הטובים. שנים שימשתי כמקור להמלצות שונות ומשונות לחברי ולבני משפחתי והבנתי שזה הזמן להגשים את החלום: לחוות את חדוות הגילוי של מקומות קטנים בצידי הדרכים, כאלה ששווה לרדת מהכביש בעבורם, למצוא יקב מופלא ונידח, לנסוע עד רמת הגולן כדי לראות את הכנרת מזווית שאף אחד עוד לא ראה ולדהור עד קצה העולם בשביל בית קפה נסתר. מחברת הספרים "יום חופש" ו"שישי בבוקר".