למה אתן שונאות אנשים שמנים?

לחץ הדם שלך תקין, בדיקות הדם נפלאות, הכל דופק כמו שעון, אבל כמה שאת סובלת! אז את שוקלת שלושה קילו יותר מדי. את כנראה לא תמותי מזה, אבל אם תמשיכי לשנוא את עצמך ככה זה יהרוג אותך

19/01/2013
חוה לוסטיג קבלו עדכונים מחוה
  • RSS

מתוך הבלוג של חוה לוסטיג: הגיגית

השבוע שברתי עוד שיא, ועכשיו אני יכולה להוסיף לרזומה הקריאה המפואר שלי גם אוטוביוגרפיה. ועוד באנגלית! עד כדי כך אני אשת העולם הגדול. טוב, בערך. כלומר, לא סיפור חייו של נלסון מנדלה הוא שסחף אותי בשבועות האחרונים, אלא האוטוביוגרפיה של קמרין מנהיים, כוכבת "הפרקליטים".

מעולם לא צפיתי בשום דבר שהיא שיחקה בו, אבל המליצו לי על הספר, והוא אכן היה משעשע ונחמד. ומאחר שהוא סוג של מניפסט (ספר שנקרא "אני שמנה, אז מה!" מוכרח להיות מניפסט), הוא עורר אצלי איזו מחשבה או שתיים.

אז בואו נדבר רגע על למה אתן שונאות אנשים שמנים. כן, כן, אני מסתכלת עליכן. אתן – לא הערס הלגלגני ברחוב, לא תעשיית האופנה, לא התשקורת העוינת, אפילו לא הבעל של מעיין חודדה, או כל הגברים שעל פי המיתוס אוהבים רק דוגמניות; אתן שונאות שמנים.

אני מתכוונת אלייך, גברת מידה 42, שכל יום מול המראה מטיחה בעצמה עלבונות שהיו גורמים אפילו לסיימון קאוול להסמיק. וגם אלייך הדקיקה, שבחיים לא תגידי מילה רעה לאדם שמן, אבל בכל זאת תאכלי את הסלט שלך בלי רוטב כי זה סתם קלוריות. וגם אלייך, שמתחלחלת כל פעם שאת רואה קרסוליים שמנמנים מבצבצים ממכנסי שבע-שמיניות.

שמן זה הכי רע שיש – כולנו ינקנו את המסר הזה מילדות. אין הסבר אחר לכך שאנחנו מוכנות לשלם כל מחיר ובלבד שלא נגיע למצב הזה, או שנזוז ממנו מהר-מהר אם בטעות הגענו לשם. אנחנו מוכנות לצום, לחיות מקפה וסיגריות, לבלוע טיפות הורמונים, לעבור ניתוחים, להקיא, לשתות תה משלשל. אנחנו אפילו מוכנות לאכול "מיולייט", למען השם. אפילו בגוואנטנמו כבר אסרו על זה.

תזכירו לי, מה בעצם רע בלהיות שמן?

נכון, זה מסוכן מאוד לבריאות. עם זה אי-אפשר להתווכח – שמן זה לא בריא.

כלומר, אם אתה שמן. ממש שמן.

יודעת מה זה ממש שמן? תחשבי לרגע כמה אנשים מסביבך היית מחשיבה לשמנים. כולל את עצמך, ברור שכולל. די הרבה, לא? ועכשיו תזכירי לעצמך שבישראל 15% מהאנשים מוגדרים כסובלים מהשמנת יתר. לא, זה לא מעט, אבל בחישובים הפרטיים שלך בטח הגעת להרבה יותר מזה. "השמנת יתר" היא מצב רפואי – זהו המצב שבו המשקל מתחיל להיות סיכון בריאותי גדול. אז לא, את לא שמנה. יכול להיות שיש לך "עודף משקל", על פי קריטריון מספרי כלשהו שאת מקבלת באמונה עיוורת אפילו אם קראת עליו באיזו כתבת מגזין צבעונית, ששכחו לציין בה שההגדרה הזו תלויה גם בגובה, במבנה גוף ובעוד כל מיני דברים.

אז לחץ הדם שלך תקין, בדיקות הדם נפלאות, הכול דופק כמו שעון, אבל כמה שאת סובלת! בכל פעם שאת מסתכלת במראה, ילד אפריקאי מבין מה זה פרופורציות בחיים ופורץ בבכי. אז את שוקלת שלושה קילו יותר מדי. את כנראה לא תמותי מזה. אבל אם תמשיכי לשנוא את עצמך ככה זה יהרוג אותך, או חמור מכך – רחמנא ליצלן, מכל האוכל המנחם הזה שתזדקקי לו עקב השמנתך המפלצתית, את תשמיני אפילו יותר!

זו כמובן לא אשמתך שבגלל שלושה קילו את מאבדת את טעם החיים (lame pun intended). כאמור, ינקת את המסר הזה מאמא שלך, וכמובן גם מהתקשורת, מהפוטושופ ושאר מרעין בישין מוכרים שאת לא צריכה אותי כדי שאספר לך עליהם. ומערכת הבריאות – גם היא הלחיצה אותך מאוד, כי קבעה שהשמנת היתר היא מגפה עולמית. איזה מזל מחורבן, לחיות במאה ה-21! לא יכולנו לקבל איזו מגפה טובה כמו פעם, אחת שמרזים ממנה?

קמרין מנהיים. היא דווקא נראית די שמחה בחלקה. צילום: Getty Images

זכות עבות

כשחיפשתי נתונים על השמנת היתר בישראל מצאתי את הסרטון הזה של משרד הבריאות, שלימד אותי שהשמנים הם הדבר הגרוע ביותר שקרה למדינה, אפילו יותר מהמסתננים מסודן יימח שמם. אנחנו נטל על הכלכלה. אנחנו נטל על צה"ל. ואנחנו בעיקר מאוד מאוד לא אסתטיים – מסר שהועבר היטב באמצעות תמונות תקריב של עשרות צמיגי בטן רוטטים שטחינה נוזלת עליהם. הסרטון הזה לא מתמקד בהסברים על התחלואה, ולא מקדיש ולו דקה לבחינת אורח החיים המומלץ, המזונות היפים לבריאות או יתרונות הפעילות הגופנית; כל-כולו עסוק בזעקות מתלהמות על כך ששמנים הם מפגע סביבתי.

האם מדינת ישראל לא יכולה לעודד אנשים לחיות חיים בריאים בלי להגיד להם באותה נשימה ששמן זה מכוער? הרי הגוף הגדול הזה הוא רק ההתגלמות החיצונית של המצב הבריאותי הלקוי. מתי הוא נהפך לחזות הכל (another lame pun intended)? באמת אי-אפשר לחשוב על שום דרך להשקיע בבריאות הציבור, במניעת השמנה, בעידוד פעילות ספורטיבית – בלי כל השנאה המיותרת הזאת?

כולנו מכירים את הסיבות העגומות להתפשטות מגפת השמנת היתר: אורח החיים המערבי המנוון, הטלוויזיה והמחשב, הדאבל מק והיצע הממתקים וכן הלאה. אבל עד כמה תורמים לכך ההסברה המעליבה, הטיפול הרפואי הלקוי ששמנים זוכים לו והשנאה האכזרית כלפיהם בחברה? מישהו בדק כמה אובִּיסִים שהתחילו כבעלי עודף משקל זניח הלכו ותפחו בעיקר בגלל שכולם עשו עניין מעודף המשקל הזניח שלהם? לא רק בגלל מקדונלד'ס, לא רק בגלל הגלובליזציה והפוטושופ, אלא גם כי ירדו לחייהם בכל דרך אפשרית ודחקו אותם לפינה. הם יכלו להיות סתם שמנמנים שמנהלים חיים נורמליים ובריאים, אבל לא הסכמנו לקבל אותם ככה.

יכול להיות שזה סתם רעיון פרוע, אבל אולי אם המתבגרות לא ייכנסו להיסטריה מכל קילו שהן עולות, הן גם יצליחו להוריד אותו בקלות וגם יסבלו פחות מהשמנת יתר בחייהן הבוגרים. ומאנורקסיה, ומתיעוב עצמי, ומחוסר ביטחון, ומדיכאון קליני, ומכל התחלואה הנלווית למצבים האלה.

בכל פעם שאתן מודיעות בקול גדול כמה אתן שונאות את עצמכן על ההשמנה שלכן – מדומיינת או אמיתית – עוד בן אדם בעולם לומד לשנוא את עצמו קצת יותר. ואם אתן שונאות את עצמכן על שלושה קילו קטנטנים, זה ודאי לא בגלל "הבריאות". כמו שכותב האיש הזה כאן – הסיבה היא שגוף שמן פשוט לא מסתדר לכן בעין. לא רק האוביס שנראה כמו בובת מישלן לא מסתדר לכן בעין – אפילו הקפל הקטנטן שיש לכל אישה בבטן כשהיא מתיישבת, גם הוא לא מסתדר לכן בעין.

אולי הגיע הזמן לקבל את זה שיש בעולם אנשים בכל מיני גדלים, ושכל עוד מידת ההשמנה שלהם לא מסכנת את בריאותם – אפשר פשוט להניח להם לנפשם. לקבל אותם ככה, ממש ככה, לא כאילו הם במין מצב ביניים תמידי לקראת הרזיה אפשרית. כמו שמקבלים את זה שיש כל מיני גבהים, צבעי עור, אפּים, אורכי עפעפיים ודרגות קרזול בשיער. טוב, אולי שיער הוא לא הדוגמה הכי טובה שיכולתי לתת לנשים בכל הנוגע לקבלה עצמית (ועוד ביום שיער רע שכזה… לעזאזל). אבל חלאס, הגיע הזמן לאהוב את עצמכן קצת. וגם את האחרים סביבכן.

וכדי לא לצאת קדושה מדי – כן, בכל פעם שאני אומרת "אתן", אני לגמרי מתכוונת גם "אני". אבל אני משתדלת לעבוד על זה, בחיי :-)

~~~

נ"ב: אין כאן טעות, באמת קישרתי פעמיים לכתבה על מעיין חודדה. תקראו, תקראו. אבל לפני שאתן מתנשאות על הבחורה האומללה, תשאלו את עצמכן אם אתן באמת עד כדי כך שונות ממנה בגישה שלכן לאפשרות לחיות בגוף שמן.

.

לבלוג של חוה לוסטיג




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה