להיכנס לראש שלו

כדי לשרוד ריבים סוערים עם בן הזוג, את חייבת לנסות להכנס לו לתוך הראש ולראות את המציאות דרך עיניים אחרות. כמובן שגם מיה גרינברג יודעת שהרבה יותר קל לומר מאשר לבצע, אבל היא עושה מאמץ

16/01/2013
מיה גרינברג קבלו עדכונים ממיה
  • RSS
» אז מה הולך כאן בפנים? (צילום: thinkstock)

בפעולה אחת ספונטנית שוברת שיגרה מצאנו את עצמנו בעלי ואני בערב השנה החדשה במלון הזוי ועלוב (לא יודעת מה לפני מה) באחד החופים המרהיבים של סן דייגו. בלי להסתכל אחד על השניה, התחלנו במטח האשמות מי משנינו האחראי להזמנה. ואיך אני זו שתמיד לחוצה להזמין, ואיך הוא זה שאף פעם לא לוקח יוזמה ומחפש.. ואיך ואיך ואיך ואיך... עד שנמאס לו, והוא פתח את הדלת ויצא.

אני נשארת בחדר, צודקת עד לב השמים, אבל פתאום קולטת שהוא עשה עסקה יותר טובה, כי פה יש ריח של ליזול או נפתלין, לא ברור מה, אבל זה מצחין. העצבים גואים בי, וגם הפחד, עוד מעט יורד הלילה ולאן הוא הלך? ולמה הוא תמיד הורס הכל. אני פותחת חריץ בחלון החדר ומציצה. מטפסת על המיטה וממנה על שידה מתנדנדת, מנסה עוד להגדיל טווח הראייה, מחפשת, ופתאום  באחת השתטחתי על הרצפה בדיוק ברגע שהוא פתח את הדלת.

אני חושבת: הנה נצחתי, הוא בא להשלים איתי..

לא בא להשלים איתי ולא מגפיים. "זה נעים לך"? אני מנסה להתריס מהרצפה, והוא מגחך, מחטט בתיק, לוקח מפתחות המכונית, יוצא וסוגר אחריו את הדלת. אלליי, כמה שהרגשתי מושפלת. תחושת הכעס משתנה לתסכול. אני אישה פור גוד סייק, אני רוצה אמבטיה, לא טוש עם ג'וק. ברור שאין מצב, האגו שלי יצא לקרב.

אני יוצאת מהחדר ישירות לחצר המרכזית. חצר יפה עשו להם, בדיוק כמו בתמונה באתר שלהם.. רק שבתמונה לא קולטים שזה מטר על מטר. רואה אותו יושב על ספסל מול המזרקה עם בירה ביד וסמארט באחרת. אז אני בנונשלנט בכיוון של מכונת המשקאות, גם עיני בסמארט שלי, ובכלל אין לי מטבעות. בוהה במכונה, מה אני ילדה קטנה? אני אגש אליו ודי, אני רוצה חופשה יפה.

אני: "אפשר לדבר"?

הוא: "כן".

אני (אחרי דקה): "למה תמיד אני זאת שבאה להשלים איתך?"

הוא: "בשביל זה באת, בשביל עוד פעם להגיד שאני לא בסדר?" ואת המשפט שלו קוטעת המולת שיכורים מאיזה חדר בקומה השנייה. מחשיך. והמקום הזה מביך.

אני: "בוא נלך לים".

הוא: "את יכולה ללכת, לא בא לי".

אני: "אוף אתה". אני הולכת ממנו לחדר הקר. ומתחילות המחשבות של הנה עוד פעם זה קורה, וזה לא עובד, ואני אלך ודי, נפרק את החבילה. ככה אני במחשבות הרס זוגיות, והדמעות לא מאחרות, נספגות במזרון המיטה הזולה.m

הוא נכנס אחרי שעה, ואני בוכה: "אולי די, אולי כבר נגמור עם הסיוט הזה של שנינו"..

הוא: "מה חדש? שוב האיומים של שני וחמישי ממי? את רוצה ללכת, תלכי". ונשכב לצידי.

בתוך השתיקה המשתררת מגיעות אלינו דרך קירות הנייר של החדר צעקות ושיחות, נהימות, אנחות, נחירות, ורשת פוקס ניוז, ככה בסראונד משלושה חדרים. אנחנו מסתכלים אחד בשניה ואז הוא אומר "כזה בעל נוחר את צריכה" ואני כבר לא מחזיקה ומתפוצצת מצחוק, שלא מפסיק. "אוף, למה אתה תמיד מצחיק אותי כשאני עצבנית עליך?"  אני שואלת דרך הדמעות חצי אותו חצי את עצמי. והוא עונה לי אחרי אנחה קלה, "כי אני לא רוצה שתלכי".

הסתכלתי עליו, אולי בפעם הראשונה מאז שהגענו, ופתאום הכתה בי ההכרה, אני לא באמת רואה נכון את המציאות הזוגית שלנו. כשאני בתוכי זה כאילו סוג של שקר, אני ואני ואני ואני, ומה אני רוצה. והרי זוגיות היא בשניים, כלומר פעמיים, כלומר המציאות האמיתית של הזוגיות מתגלה דרך שני רצונות- שני זוגות משקפיים.

אז פתאום רציתי לצאת מעצמי ולהרגיש אותו, להכנס לראש שלו, לחושים שלו. ככה כמו בהתחלה כשרק התחלנו להתאהב. לשים את עצמי לרגע בצד, ובאמת לראות את הכל מהעיניים שלו, מהמחשבות שלו. שאלתי שאלות, ולא הכנתי תשובות, לא רציתי סתם להגיב, רציתי שיחלחלו אלי דבריו, ובאמת באמת באמת רציתי להקשיב. ואז הרגשתי לרגע מה הוא מרגיש. וזה היה השיא, וזה היה הכי, התמלאתי ברגש אוהב ואמיתי. אחר כך רשמתי לעצמי טיפ קטן: בשנה הקרובה, אני רוצה יותר לצאת אליו, יותר להרגיש.

כשהשארנו את מטלטלנו בחדר המבאיש, וברחנו לחוף האוקיינוס, שם, תחת שמיים מלאים זיקוקים קבלנו את 2013  עם תובנה קטנה, שרגעי המשבר הלא כל כך נעימים בעצם נושאים בתוכם הזדמנות לגדילה וחיזוק הזוגיות שלנו, ושננסה לא לברוח מהם. זה כמו זוג שעומד זה מול זו וחבל ביניהם. כל פעם באה סיבה וחותכת את החבל, וכשהזוג קושר אותו בחזרה, הם מתקרבים, ואז שוב חיתוך, והם שוב קושרים.. ומרוב חיתוכים וקשרים החבל מתקצר והם הכי קרובים.

יש חיה כזאת מציאות זוגית, והיא מאוד מיוחדת. חוץ מזה, היא מסתתרת מאחורי שני זוגות משקפיים שצריך להתרגל להרכיב. אבל השנה אני הולכת לחשוף אותה, לפחות להתאמץ קצת יותר מבשנה שעברה.

לכל הטורים של מיה גרינברג




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה