משמורת משותפת היא חופש לאמא

ביטול חזקת הגיל הרך היא דווקא הזדמנות נפלאה לשחרור האמהות, טוענת מיכל איסט אלון: "שינוי הנורמות הקיימות לנורמות של אחריות הורית משותפת, יחלחל, ללא ספק, גם לתקופת הנישואין, כאשר המסר יהיה: אמהות לא חשובות יותר מאבות

14/01/2013
מיכל איסט-אלון קבלו עדכונים ממיכל
  • RSS
» מיכל איסט-אלון

כיועצת ל'משפחות מורכבות', היינו משפחות שבונות פרק ב' וג' בחיים, השאלה האם ילדים בגיל הרך יכולים לגור בשני בתים ולשהות חלק נרחב מהזמן במחיצת אביהם' פוגשת אותי לא מעט. כדי לעזור למשפחות מורכבות לבנות את חייהן מחדש בפרק ב׳, עלי לכוון אותם לעבר התמודדויות לא קלות מול הילדים, האירגון מחדש של חייהם, ומול עצמם בתפיסת הזהות החדשה שלהם.

אני מאמינה שעל ההורים הגרושים להיות מעורבים בחיי ילדיהם כמה שיותר וללמוד לשלב את פרק ב׳ בתוך המעורבות הזו. לצערי, המציאות מראה שלרוב אלו אבות, בשל חזקת הגיל הרך והחוקים הנהוגים כיום, שנמצאים פחות עם ילדיהם מפרק א', בין אם מבחירה ובין אם לאו, ויותר קל להם להיכנס לפרקי ב' ולהמשיך הלאה בחייהם.

לשמחתי, אני פוגשת יותר ויותר אבות המבינים שאם 'יפנו גב' להתמודדות עם הילדים מפרק א', הם לנצח יסחבו על גבם משקעים שיחלחלו גם לפרק ב' של חייהם.

לכן אני בעד ביטול חוק חזקת הגיל הרך ובדיקה מחודשת של התפיסה ההורית העומדת מאחוריו:

האב האימהי כבר כאן

בעיניי אבות אינם טובים פחות מאימהות ויש להם ערך מוסף והכרחי בחיי ילדיהם. הפסיכולוגיה מבחינה היום בין "אמהות" ו"אימהיות". הבחנה חשובה זו מדגישה ש'אימהיות' היא מכלול תכונות אנושיות כגון: היכולת להכיל, להקשיב, לגלות אמפטיה ובכלל להיות במודעות של 'נתינה לאחר'. מכלול תכונות זה נדרש להתפתחות תקינה של ילדים, ואני מוצאת שיש גברים שמלאים ב'אימהיות', בדיוק כשם שיש נשים שחסרות אותה.

הסטטיסטיקות מוכיחות, שנשים רבות אינן מתחתנות לאחר גירושין. לרוב זה קורה בגלל שאמהות הן משמורניות "בלעדיות" על הילדים. חלקן בוחרות "לוותר על זוגיות בשביל הילדים" וחלקן לא מצליחות להיכנס לקשרים בגלל שהן לא מצליחות לפנות לכך זמן. בפועל השנים עוברות, הילדים גדלים, והן נשארות לבד.

אחת הביקורות המושמעות ע"י המתנגדים לביטול החוק, ובראשם ארגוני הנשים, היא שבישראל הפטריאכלית, גברים יעשו שימוש לרעה בביטול החוק ויגרמו לנשים לוותר על רכוש במאבק הגירושין ולבסוף גם יפילו את האחריות לילדים על האמהות.

דעתי היא כי סביר להניח שבשלב הראשון לאחר ביטול חזקת הגיל הרך, סחיטות מעין אלו יקרו, כיוון שיהיו אבות שינצלו לרעה את ה"פירצה", אך לא לאורך זמן, כי ביטול החוק יאפשר בניית שפה חדשה ובניית נורמות חדשות שעיקרן הוא הורות משותפת.

כל זמן שהחוק והנורמה החברתית מניחים כי לאם צריכה להיות עדיפות ושהיא בעלת האחריות הבלעדית על הילדים, הרי שהם אינם מאפשרים לה כינון זהות בריאה כבר במהלך הנישואין (ואף לפני כן). זוהי תפישה שבלא מודע מכריחה נשים להאמין שהן "באופן טבעי" מתאימות יותר לגידול ילדים. בעיניי, זוהי פגיעה חמורה יותר מהפגיעה במצבן הכלכלי.

שינויים בזהות ההורית

שינוי הנורמות הקיימות לנורמות של אחריות הורית משותפת, יחלחל, ללא ספק, גם לתקופת הנישואין, כאשר המסר יהיה: אמהות לא חשובות יותר מאבות. אם נפסיק לחשוב כך, נגלה שגברים יודעים משהו על גידול ילדים, בדיוק כשם שנשים יודעות לא מעט על פרנסה. ואז נשים לא תהיינה חייבות לבנות את כל הזהות שלהן סביב אימהות, וגברים לא יבנו את זהותם רק כמפרנסים.

כשזו תהיה הנורמה, אמהות לא תרגשנה מאויימות כשהאבות שלצדן יהיו יותר מעורבים בגידול, וגברים לא יפחדו להיות מעורבים, כי הם לא יחששו לטעות. הם ירגישו ביטחון, מעצם הלגיטימיות החברתית.כאשר נצליח לכונן חשיבה כזו, סביר להניח שבעת גירושין, אב שטיפל בילדיו לא ימהר לברוח מאחריות ולא ישתמש בילדיו ככלי להתנגח בגרושתו. במקרי הקיצון, החוק והמשפט יגנו על כל הצדדים.

טענה נוספת שנשמעת רבות היא שקל לחשוב על הורות משותפת במעמד סוציואקונומי גבוה, אולם במשפחות מעוטות יכולת הגבר ינצל את כוחו בבית הדין הרבני עד תום.

את העמדה הזו הזדמן לי לסתור רק בשנתיים האחרונות, כאשר החלתי בפרוייקט התנדבות בייעוץ לאמהות המגיעות ממשפחות קשות יום. בכל המקרים מדובר באבות עם היסטוריה של פשיעה ומצב כלכלי קשה. אמהות אלו (חלקן גרושות חלקן היו רוצות להתגרש) וסיפורי החיים הלא פשוטים שלהן, הוכיחו לי שגם עבורן, ביטול חוק חזקת הגיל הרך יהווה דרך חדשה.

האמהות מגלות את עצמן מחדש

כשלימדתי נשים אלו שמגיע להן "לרצות יותר מהחיים", שמגיעה להן זוגיות ושהן כן יכולות לסמוך על האב, שללא קשר להיסטוריה שלו (כל זמן שהוא לא מכה או אונס את ילדיו), הוא ראוי מספיק כדי לבלות זמן איתם, גיליתי שהן מסוגלות לגלות את עצמן מחדש. כשהסברתי לאחת האימהות, שזה שהיא התגרשה לא ימנע את הדמיון של הבן לאביו, לא יגרום לילד להפסיק להתגעגע אליו ולהישמע כמותו, לקח לה זמן, אבל לבסוף היא הבינה. היא הבינה שגם אם היא תרחיק את אבי ילדיה אוקיינוסים מהם, זה לא יגרום לה שלווה, לא יאפשר לה רווחה כלכלית ולא יאפשר לה לבנות חיים חדשים.

מעבר לכך, היא ראתה שדווקא גישה חיובית תקדם אותה אל עתיד טוב יותר. היא הפסיקה לחכות למזונות ויצאה לעבוד בשכר גבוה יותר. היא פתחה פתח לקשר עם האב וגילתה שבזמן הזה היא יכולה למצוא זוגיות. היא הבינה שהאבא אולי פושע ודוגמא "לא מדהימה" לילדיה, אבל כאשר היא עצמה עצבנית, מרוטה, כועסת וממורמרת גם היא לא דוגמא ומופת עבורם.בנקודה זו היא יכלה להודות שהיא לא טובה יותר ולעיתים אף טובה פחות, ולכן יכלה ל'שחרר', בעיקר לעצמה.

והכסף? כשהיא לא נתנה לו לראות את הילדים, היא לא קיבלה את מה שרצתה ממנו. דווקא כשהבינה שאת הילדים הוא אוהב ובשבילם יהיה מוכן להשקיע, את הכסף שהוא השקיע בהם, היא הצליחה לחסוך.

לדעתי, יקרו גם שינויים נוספים. לדוגמא, שינוי בתפיסת ההורות יתכן ויביא לירידה באחוזי הגירושין, מפני שכל המודעות סביב מה מצופה מנשים ומה מצופה מגברים בתוך קשר תעלה למבחן מחדש.

עניין נוסף הוא שאבות יתחילו לקחת יותר אחריות בעת גירושין, מה שיגרום להם בהכרח למהר פחות לפרקי ב'. התקווה שלי היא שהם ישלבו את העתיד שלהם עם העבר שלהם, מבלי לנתק את עצמם מהילדים ובכך הם ימנעו סבל רב מהילדים, אבל בעיקר מעצמם ומהדחקת הרגשות שלהם.

ואחרון, אבל עבורי ראשון במעלה, נשים תוכלנה להסתכל על אימהותן קצת אחרת. לראות שעם הגישה הנכונה גם הגרוש יכול לעזור להן בהורות, והן יכולות להמשיך לפרק ב' בחייהן מבלי להתייסר על כך ומתוך מודעות שמותר להן ושמגיע להן.

זה לא תהליך שיקרה ביום אחד, אבל התודעה הפרטית בשלה לכך היום.

הכותבת הנה יועצת (M.A), מתמחה במשפחות מורכבות ומנהלת את הפורום ל'משפחות מורכבות' בפורטל המשפחה, פעילה בעמותת הורות משותפת= טובת הילד וחתומה על עצומת הנשים הקוראת לביטול חזקת הגיל הרך.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה