הזדמנות שנייה לאושר

המחקרים מאשרים: נשים הן לרוב אלו שיוזמות את הגירושים, ובגילאי 40 הנתון הזה נמצא בעליה. האם זו התוצאה הנפוצה של חשבון הנפש שמגיע עם הגיל? והאם ההחלטה מובילה אותן למקום טוב יותר?

10/01/2013
חגית גינזבורג קבלו עדכונים מחגית
  • RSS

גם בשנת 2013, הנחת הייסוד של רבים היא עדיין שנשים, לעומת גברים, יעשו הכל כדי להציל את התא המשפחתי ואפילו ייצאו למלחמה על הנישואין שלהן, לא פעם "בשביל הילדים". על הסיבות לכך שרוב האנשים מניחים שהגבר הוא זה שיקום ויעזוב את הבית ואילו האישה תיוותר מאחור, נטושה ובודדה, אפשר לכתוב כתבה נפרדת לחלוטין. אבל הנחות לחוד ומציאות לחוד. לא פעם, דווקא הנשים הן אלה שיוזמות את הפרידה מסיבות שונות.

מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל עולה כי נשים אמנם נוטות להתגרש בגיל צעיר יותר (בין 25-34) מאשר גברים (50-54) – כך לפי השנתון הסטטיסטי שפורסם בשנת 2004 – אבל בכל קבוצות הגיל הן לרוב אלו שיוזמות את הגירושים. גם תוצאות של סקר גירושים ענק שפורסמו ב-2010 במגזין של ארגון הגמלאים האמריקאי (ה-AARP) תומכות בכך. הנתון יוצא הדופן הצביע על כך שב-66 אחוזים ממקרי הגירושים מעל גיל 40, מי שיוזם את התהליך הן דווקא הנשים.

התגובות היו מופתעות, אלא שזה לא היה נתון חדש. עוד ב-2004, בסקר דומה שערך אותו המגזין בקרב למעלה מאלף בני 40 ומעלה, המסקנה הייתה זהה, אף כי האחוזים היו נמוכים יותר: בגירושים מעל גיל 40, הנשים הן לרוב אלה שמחליטות לקום וללכת. מה גרם לעלייה באחוזי הנשים היוזמות את הגירושים בגיל הזה? האם יש משהו שמקל היום על נשים את הפרידה בגיל 40, כשמערכת היחסים כבר מבוססת והתא המשפחתי כולל ילדים? זה כבר מעט יותר מסובך.

"הרגשתי שאני חייבת לפרק את החבילה, לפני שבאמת אוכל להגיד, כמיטב הקלישאה, שנתתי לו את השנים הכי טובות שלי", אומרת מ', גרושה טרייה בת 42 מצפון הארץ. היא התגרשה מבעלה לאחר 13 שנות נישואים פלוס שני ילדים, ולמרות שקבלת ההחלטה לא הייתה פשוטה כלל, היא שלמה איתה לחלוטין. "זה לא שהוא עשה משהו רע, כמו לבגוד בי, וגם לא שהפסקתי לאהוב אותו. אני אוהבת אותו וכנראה תמיד אוהב, כי חלקנו חתיכת חיים יחד, אבל בשנים האחרונות הרגשתי שחייב להיות יותר מזה לחיים. רציתי תשוקה, התאהבות, ריגוש. תחושות שלא חוויתי שנים. כמו שקורה להרבה זוגות, הפכנו להיות שני אנשים שחולקים בית ומגדלים ילדים, הפסקנו להיות גבר ואישה שאוהבים זה את זו. ניסינו טיפול זוגי, זה לא עזר, ובטיפול פרטני שעברתי הבנתי שאני צריכה להיות אמיצה ולבקש ממנו גט. זה היה מפחיד מאוד, בעיקר חששתי מההשפעה שתהיה לזה על הילדים, אבל עברה כבר חצי שנה, יש לי דירה חדשה ובינתיים הכל בסדר".

אסרטיבית יותר, מתפשרת פחות

סוגיית הגיל בכל מה שקשור לגירושים היא שנויה במחלוקת, והדעות בנושא נעות בין שני קצוות הסקאלה, החל ממחקרים שמוכיחים שאנשים שמתגרשים מעל גיל 40 יחיו חיים מאושרים וממצים יותר, ועד מחקרים שטוענים את ההפוך הגמור: שגרושים מעל גיל 40 ימצאו עצמם בודדים ומתוסכלים.

האמת, כרגיל, נמצאת איפשהו באמצע, ובכל מה שנוגע לנשים מעל גיל 40 שמחליטות להתגרש, דבר אחד ברור – זה לא קורה סתם. "גיל ארבעים נחשב לציון דרך בהתבגרות האישה", אומרת ד"ר סוזי קגן, פסיכולוגית, בעלת קליניקה לטיפול זוגי ומרצה באוניברסיטת בר אילן. "היא הופכת לאסרטיבית יותר, מבינה יותר את המתרחש סביבה, מתפשרת פחות ומוכנה יותר לקחת סיכונים. אישה שחצתה את הארבעים עוברת תהליך של חשבון נפש טבעי, מעין 'פנינו לאן?'. בתוך כל זאת, ישנה מדידה מחודשת של מערכת היחסים הזוגית עם אותו איש שהיא נשואה לו ובחרה בו בזמן ובתקופה אחרת בחייה. בחינה מחודשת זו בודקת את ההתאמה של אותו בעל במימד של 'כאן ועכשיו', והרי גם הוא השתנה לאורך השנים. פעמים רבות, נשים מגלות שהגבר שאיתו הן חיות ובו בחרו לפני 15 או 20 שנה, כבר לא מתאים למי שהן כיום. מאחר ובגיל 40 יש פחות רצון להתפשר וצורך ל'מצות את הזמן שנותר', ובמקביל יש יותר אומץ ותעוזה, נשים רבות מחליטות לסיים את הנישואין שלהן. זה סיום מאוד דרמטי ומיידי שגורר אחריו כאב, כעס ותסכול, כך שזו לא בחירה פשוטה".

"נשים שמחליטות להתגרש אחרי גיל 40 עשו סוג של עסקה עם עצמן לאורך השנים: ויתרתי על עצמי במשך שנים, עכשיו הגיע הזמן לצאת לחופשי", מסביר ויקטוריו חכים, מנחה לשינוי התנהגותי. "נשים בגילאי הארבעים של ימינו הן ברובן נשים שגדלו על ברכי החינוך הפטריארכלי, בו האישה צריכה להיות על תקן סופר וומן – לגדל את הילדים, לחנך, לדאוג לבית, לנהל קריירה ולהיות גם שרת התרבות, כי הבעל לרוב פאסיבי בנושא, להיות בת זוג ולספק לבן הזוג שירותי אמהות. אחרי שנים של תסכול ותחושת הקרבה, הן מרגישות שהרוויחו ביושר את זכותן להשתחרר מכבלי הנישואין ובשלב הזה הן כבר בשלות לדרוש יותר עבור עצמן ולסיים את הזוגיות שלהן".

חכים מסביר שרוב הנשים בגילאי ה-40, בהנחה שהן אלה שאכן קיבלו את ההחלטה להתרגש, לרוב שלמות מאוד עם הבחירה. "פגשתי הרבה נשים כאלה, ורובן הרגישו כמו בסיר לחץ על סף פיצוץ. זו גם תקופה שבה הן מתחילות לפרוח מבחינה אישית ומינית, מגיעות לסוג של השלמה עם גופן ועם עצמן ומבינות שהן ראויות לחיים טובים יותר", מסביר חכים.

אבל כידוע, ישנם גם מקרים שבהם הגירושים מגיעים מצד הבעל, או שהם נעשים בלית ברירה, לאחר בגידה וכיו"ב. כאן, נשים רבות מוצאות את עצמן מעט אבודות. "אם מדובר באישה שחייתה בצל הבעל ושלא מסוגלת לראות את עצמה מתפקדת בלעדיו, היא לא תגיב טוב לנושא הגירושים", מסביר חכים. "אלה לרוב נשים שסובלות מחוסר ביטחון ותחושת תלותיות, ונמשכות לגברים נרקסיסטיים ובעייתיים. אבל אם אישה כזו תלך עד הסוף עם תהליך הגירושים, היא כנראה תצליח להבין שאין לה שום סיבה לחיות בזוגיות עם גבר מוגבל רגשית. יהיה משבר ראשוני וקושי, אבל בהנחה שהיא תפנה לעזרה ותנצל את המצב כדי לצמוח ולהתפתח, היא תגיע לאותה המסקנה כמו הנשים שבעצמן יזמו את הגירושים: שיש לה הזדמנות שנייה לאהבה ולאושר, ושלמעשה, החיים רק מתחילים בגיל ארבעים".




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה