אולי בחורף הבא?

"רקדתי בהרבה חתונות. יש זוגות שאני יכול להרגיש שהם באמת אוהבים. שהחתונה הזאת הגיעה ממקום אמיתי. גם אני רוצה כזה, אבל לצערי הסטטיסטיקה לא מעודדת" הוא הפסיק לרגע ואמר, "והחורף הזה. הוא רק מחדד את הרצון למצוא מישהי שתהיה איתי". הגשם סחף את מעיין שם-טוב לשיחה מלב אל לב עם ידיד מהורהר

09/01/2013
מעיין שם-טוב קבלו עדכונים ממעיין
  • RSS
» דמיון מודרך: בינואר 2014, אלה יהיו אתם (צילום: thinkstock)

כשגנרל חורף מגיע לבקר הוא תמיד מביא איתו את הדברים הרגילים - קור, גשם, רוח ובעיקר הרבה מאוד בדידות. כשאתה בן 30 פלוס ולבד, הדבר היחידי שאתה מייחל לו בחורף הוא גוף אנושי חם להפשיר עליו כפות רגליים קפואות. ובכלל, ככל שמזג האוויר סוער יותר, כך בקשר ישיר, הרצון שיהיה איתך מישהו להתחמם איתו, חזק יותר. כי כשברק מסמן על סופו של השקט ועל תחילתה של הסערה, כל אחד רוצה לשמוע מעברו השני של קו הטלפון קול שירגיע אותו. וכשרעם עצבני מעיר את השכונה וגם את הפינצ'ר של השכנים, תמיד נעים שיש מישהו לחבק בלילה ולראות שהוא חושש בדיוק כמוך.

כשהסערה שהשתוללה בחוץ סחפה אחריה את כל רמזורי תל אביב והפכה את הרחובות לוונציה, ניהלתי את שיחת הטלפון השבועית שלי עם תומר, ידיד שלי. הכנתי שוקו חם, גרבתי את גרבי המיקי מאוס הנעימות שלי, אלו שאני שומרת במגירה לערבי חורף ביתיים, הדלקתי את חברי הטוב - מפזר החום, ושקעתי לתוך שיחת טלפון ארוכה על רווקות.

"חתכתי איתה" הוא ענה לי אחרי ששאלתי אותו מה עם שני, הבחורה שהוא יצא איתה בשבועיים האחרונים. "אני מרגיש שזה לא מתקדם לשום מקום" הוא המשיך ואמר בהתנצלות "ממש לא אכפת לי התדירות שבה נפגשים, באמת. אבל גם אין עקומת שיפור חיובית. אני מרגיש כאילו כל דייט זה שוב דייט ראשון. אין קרבה, אין אינטימיות. פשוט לא". הוא אמר לי בייאוש מהצד השני של הטלפון מה שבעצם התחיל שוב שיחה שלמה על התאהבות, התפשרות והתרגשות.

"קראתי את הטור האחרון שלך ומאוד התחברתי לנושא". הוא אמר והמשיך מיד אחר כך "היום אני משלים עם זה שקטנים הסיכויים, שאמצא מישהי שתצליח לגרום לי להרגיש פרפרים. אבל מה שיותר מבאס זה, שנגיד ומצאתי סוף סוף אחת כזאת, אז זה לא תמיד הדדי. את יודעת מה הסיכוי שאמצא מישהי שתרגיש פרפרים ממני ובו זמנית גם אני ארגיש ממנה?!" הוא שאל אותי כמו רו"ח אפרורי. "כמעט אפסיים" הוא קבע. "ותוסיפי לזה שאחרי שכבר מצאת מישהי שיש בינכם אהבה הדדית, לא בטוח שזה בכלל ה- קשר, כי אז מתחילה הזוגיות, שהיא עולם אחר לגמרי עם חוקים שונים וזה לא תמיד עובד".

"פעם חשבת למה יש בעיר הזאת כל כך הרבה אנשים איכותיים, חכמים ויפים ובכל זאת כמעט כולם באותו מצב?! למה יש כאלו שכבר נשואים ויש כל כך הרבה אחרים שעדיין לא?! מה הבעיה שלנו, הרווקים, שעדיין לא מצאנו אהבה?" הוא שאל אותי.

את התשובות הוא לא ממש חיכה לשמוע ממני. "אתה צודק" היה צמד המלים שאמרתי לו לכל אורך השיחה, כי הוא באמת כל כך צדק.

אולי בעצם אנחנו העודפים של קופידון? כאלו שרוכזו בסלסלת "סוג ב'" ליד הקופה, כשקונים אהבה. הרווקות היא המכנה המשותף הרחב ביותר בינינו ולפעמים זה מרגיש, כאילו כל הרווקים בעיר הזאת הם כמו שחקני כדורסל שלא נבחרו לאף קבוצה ומתוך בדידות הקימו קבוצה משלהם. "קבוצת הלבבות האבודים", בטח קוראים לה. מצד שני, אולי בגלל שאנחנו לא מוכנים להתפשר, זה דווקא מה שהופך אותנו למיוחדים יותר. כאלו שראו את האור במערה החשוכה של אפלטון והחליטו להתיר את הכבלים ולא להתפשר על האהבה?

"רקדתי בהרבה חתונות" תומר קטע לי פתאום את קו המחשבה והמשיך "אבל לא כולן היו אותו הדבר. יש זוגות שאני יכול להרגיש שהם באמת אוהבים. שהחתונה הזאת הגיעה ממקום אמיתי. זה מדהים בעיני. גם אני רוצה כזה, אבל לצערי הסטטיסטיקה לא מעודדת" הוא הפסיק לרגע ואמר "והחורף הזה. הוא רק מחדד את הרצון למצוא מישהי שתהיה איתי, אבל גם מעצים את התחושה המעיקה של הלבד".

הייאוש של תומר אמנם נעשה יותר נח עם השנים, אבל הוא היה כל כך אמיתי. לא יכולתי שלא להזדהות איתו, אחר כך כשחשבתי על השיחה בינינו. כנראה שגם הרווקים שסביבי לא שונים ממני. גם הם מרגישים את תקתוקי השעון ולמרות זאת מקווים שהבחירה - לא להתפשר על הרגש - היא הדבר הנכון לעשות, אפילו במחיר של לילות חורף בודדים. אולי בכלל השפע והבררנות שבאה איתו הם לא הסיבה היחידה שיש כל כך הרבה רווקים בעיר הזאת, אלא גם הסטטיסטיקה אשמה בכך שהיא פשוט עדיין לא הגיעה אלינו? כנראה שזה לא רק אני ואפילו לא רק בנות. אחרי השיחה עם תומר הבנתי שכנראה כולנו חיים ב'סטטוס רווק' בתקווה שבקרוב קופידון לא יחמיץ אותנו ושאולי בעונה הבאה גם "קבוצת הלבבות האבודים" תעלה ליגה.

>> לכל הטורים של מעיין שם טוב




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה