המלחמה בדיאטה: לרזות באמצעות אמנות

3 נשים, אמניות, מזמינות את גליה לנגלי-ג'וטר לגלות את הגוף שלה מחדש באמצעות צילום, יצירה וכתיבה. במילים אחרות: לשנות את דימוי הגוף ו"לרזות" בכוח האמנות ומחשבה

03/01/2013
גליה לנגלי-ג'וטר קבלו עדכונים מגליה
  • RSS

בשבוע שעבר כתבתי על יציאה למלחמה: המלחמה בדיאטה. הפעם אני רוצה לספר על מפגש עם 3 נשים מיוחדות, שמטפלו כל אחת בדרכה בנושא של דימוי גוף.

דימוי גוף חיובי נמצא בבסיסה של כל מערכת יחסים תקינה עם עצמי והאוכל, תשתית חיונית לשמירה על משקל רצוי. הערכה העצמית נובע מתפיסת הגוף, הנשענת על מחשבות, רגשות ואפילו על תעתועי אופטיקה.

לעולם האמנות, מתברר, יש לא מעט מה להציע בנושא. תפסי מכחול, מצלמה ועיפרון מחודד. כאן מתחילה הדרך לדימוי גוף מנצח.

את המסע הזה מדריכות שלוש נשים מיוחדות, אמניות ומטפלות, שאני פוגשת בשבוע אחד. שלושתן מזמינות אותי להכיר את נקודת ההשקה בין עבודתן ודימוי הגוף. כל אחת בתחומה, מבקשת להשאיר את השיפוטיות בכניסה, להצטייד בכמויות נדיבות של אינטואיציה, ולהכניס את האני-הפנימי שלך לחיוג המהיר. הן שולחות איתי צידה לדרך, ואני אורזת אותה עבורך – תרגילי "נסי זאת בעצמך", שאני מתחילה ליישם כבר עכשיו גם בקליניקה שלי.

דמייני תיק כבד הנישא על כתפייך

שכבי במקום רגוע ושקט. בגוף רפוי, נשמי עמוק. דמייני תיק כבד הנישא על כתפייך. בתוכו, מטען המעיב על הנאה ואושר בגופך. הניחי התרמיל על הארץ, והביטי לתוכו. בחני והיפרדי מהדברים שבו, והתנסי בהליכה דמיונית בהנאה משוחררת ממטענים. פקחי עינים, רשמי ושרבטי לעצמך את הצבעים שראית, את תוכן התרמיל ואת המקום המשוחרר בלעדיו. נסי לברר עם עצמך, מה עומד מאחורי הדברים שחווית בדמיון?

כך עשוי להתחיל למשל, תהליך של טיפול באמנות. בקליניקה של שירי רז, מטפלת באמנות, יש איצטבאות משובצות בחומרים, מכחולים, צבעים, נצנצים, ספרי אמנות. מיד מתחשק לי להתעסק, למולל כל חרוז ולהעביר אצבעות על קצה בד.

אני שואלת את שירי למה כל כך קשה לנו עם הגוף שלנו? והיא מסבירה שדימוי הגוף הוא סיפור מורכב. מככבים בו תחושה פיזית, תפיסה ויזואלית ואוסף מחשבות ורגשות. בתוך המשולש הזה, טיפול באמנות נוגע בקטע הויזואלי ובשינוי דפוסי המחשבה. במילים אחרות, הוא מחליף לנו את המשקפיים ומנסח סט חדש של עמדות חיוביות לגבי הגוף.

היצירה משמשת ערוץ תקשורת של המטופלת והמטפלת, תוך שיחה ויצירה משותפת בחומרים, בציור, צבעים והתבוננות ביצירות. במפגשים שבועיים, לאורך כמה חודשים של טיפול ממוקד בנושא דימוי הגוף, נשאלת שוב ושוב השאלה – "מי אני?" ובדרך לתשובה, את מגלה מהן התפיסות המנהלות אותך, לרוב כאלה שלא היית מודעת לקיומן קודם.

במקביל להיכרות המחודשת שלך את עצמך, שירי מלמדת טכניקות של הרגעה והרפייה, שמטרתן לעזור להתמודד עם מחשבות גוף שליליות, בלי לפרק את המקרר או לפצוח בדיאטת כסאח מתישה, ואיך לעבור יום שלם בלי הבדיקה התמידית במראה, מתיחת החולצה מעל הבטן, הסתרת הירכיים, ועוד טקסים קטנים שרכשת עם השנים.

שירי רז (צילום: גיא רז)

"אמנות היא שפה, גם אם אינך היוצרת שלה", שירי אומרת, ואני מזדהה עם האמירה הזו כאשר היא פורשת בפניי ערכת קלפים טיפוליים שפיתחה. אני מתמסרת לדמויות הנשיות הניבטות מכל קלף, אבסטרקטיות וצבעוניות, והן מעלות בי חיוך וחום פנימי. שירי משתמשת בקלפים בסדנאות ובטיפולים קבוצתיים, ומזמינה כל אחת לבחור את הקלף המתאר לדעתה את עצמה או את חברתה לסדנה.

שורה תחתונה: את לא צריכה להיות אמנית, ואפילו עדיף שלא. בואי נקיה, תני לאינטואיציה להוביל בבחירת צבעים, מרקמים, צלליות. הבחירה התת-מודעת הזו, תגלה לך את עצמך.

מפגשי צילום, בלי ריטוש

עמדי מול המראה והביטי. שוחחי עם עצמך. עשי זאת כאילו מולך נמצאת חברתך הטובה, זו שמלווה אותך שנים, שהחזקת לה את היד במשברים, שבילתה איתך במסיבות, שתמיד היתה שם עבורך. שימי לב להתרככות תווי הפנים, ולתחושת האמפתיה העולה בך. את כבר מרגישה את החיוך מפציע?

בעידן האימג', שכולו הבזקים ושיפוט מהיר, אנו מודדות את עצמנו מול המראה, ואז בתמונות, ואז מול שלטי חוצות בחלפנו על פניהם מדי יום. מבלי שהרגשנו בכך, מתעצבת ההסתכלות על עצמנו מחדש, ואנחנו מצקצקות בלשוננו, מפטירות אנחה.

במרכז המעגל הזה, אלין פריש Soul Photography,  מציבה מצלמה. מקום לא פשוט לעמוד בו, כאשר את מחשבת את קיצך לאחור וידך קלה על כפתור המחיקה, ובמיוחד כשהפוטושופ הוא לא אופציה.

סיפור חייה והלימוד העצמי בו עסקה – מפסיכולוגיה  ועד לרפלקסולוגיה -  הוא מסע אוטודידקטי שהתחיל בנסיון להבין למה היא לא רזה, ומדוע תמיד היא רואה יופי באחרים ופחות בעצמה. המצלמה משמשת לה כלי ופריזמה, קריירה וייעוד. לצד פרוייקטי צילום מובילים, אלין פיתחה את שיטת ה- mirroring לטיפול באמצעות מפגשי צילום.  כיום, היא עורכת מפגשי צילום חד פעמיים, נטולי ריטוש ומלאי אג'נדה.

אלין פריש

הסיטואציה של עמידה מול מצלמה מביאה איתה אי נוחות, ואותה היא חוקרת יחד עם המצולמת. היכן מורגשת בגוף, וכיצד מתבטאת בתמונה. כך מתפתח דיאלוג בין שלוש הנוכחות בחדר – אלין, המצלמה והגוף שלך. "במהלך המפגשנוצרת פתיחות בגוף, שאפשר ממש לראות במקבץ הצילומים בחלקו המאוחר יותר", אלין מתארת.

שורה תחתונה: להסתכלות המתווכת הזו, נטולת השיפוט, היא קוראת Soul Photography. היא עצמה משדרת בטחון בגופה שלה, ומכירה את העליות והמורדות שלו, ויודעת איך לגרום לך להרגיש שאת בידים טובות. זו האמת שלך, היא מאמינה, והאמת היא היופי.

נשים כותבות הרזיה

קחי דף, ובאמצעות היד הלא-דומיננטית (שמאל, אם את ימנית ולהפך) כתבי בקולה של הילדה הפנימית שבך (כן, לכל אחת יש כזו...). מה נעים לה? ומה פחות? מה מפריע לה כעת? שחררי כל שיפוטיות ועכבות בכתיבה, כתבי ברצף, כתבי במילים פשוטות. ולאחר מכן, התבונני בטקסט שכתבת: מה הכתיבה הזו עושה לך?

מחשבות, תחושות, זכרונות וסימנים גופניים, כמו רעב ושובע. כתיבה יכולה לשמש ככלי טיפולי לכל דבר. כאשר דברים כתובים על הנייר, מולנו, הם כבר לא חלק מאיתנו אלא ישות עצמאית, שאפשר להתייחס אליה בפיכחון.

שֶז, סופרת ומשוררת, מנחת סדנאות כתיבה להרזיה רקמה סדנאות ייחודיות ומפגשים אישיים, מתוך התנסויותיה עם אכילה וכתיבה. היא יוצרת מרחב בטוח להעלאת סיפורי החיים והאוכל, השזורים זה בזה. דרך תרגילים מונחים בכתיבה וקריאה, את מאתרת את הקולות המודחקים, המתקשים בביטוי, נחשפת לדיאלוג הפנימי המתרחש בך, ומכוונת מיקרופון לחלקים השונים בנפש.

"אחד הקונפליקטים הבולטים מתנהל בין שלוש דמויות הרוחשות בנו: הילדה הפנימית (ההיא מהתרגיל, למעלה), הנעלבת, הבועטת, בעלת הרצונות החזקים; מולה, הבוגרת המנסה לדכא ולמתן את הזאטוטה הרעשנית, ולבסוף, הצנזורית, בעלת הקול השיפוטי, הנוקב, שמילותיה קשות ונחרצות", שז מתארת, "כל הקונפליקטים שיש לך סביב האוכל, מושמעים בקולות של שלושתן".

שז (צילום: חנה אשורי)

שורה תחתונה: דרך דיאלוגים כתובים עם חלקים שונים בגוף, תגלי את המקומות בנפש בהם אולי הודחקו כעסים, ריצוי, סודות ואשמה. התהליך נמשך בין פגישות ספורות למספר חודשים, והיא מעידה כי במהלכו לא רק נושרים קילוגרמים, אלא מתהווה תהליך חיובי של קבלת הגוף. כמו בטיפל באמנות, הדגש הוא על היכולת של כל אחת לכתוב. גם אם אין לך במגירה רומן גנוז או שאינך מתחזקת בלוג שוצף, הכתיבה נגישה. כמה שיותר אינטואיטיבי, כך יותר טוב.

***

השבוע מסתיים, ועל לוח ההשראה הוירטואלי, אני נועצת ציור אבסטרקטי בגווני טורקיז, צילום שלי בשחור לבן וציטטה ספרותית נבחרת. מה בחרת לאוסף שלך?

----------------------------------------

גליה לנגלי-ג'וטר, מטפלת בהתנהגויות אכילה ויועצת לתזונה בריאה, מייסדת "תיאבון בריא – אפשר לאכול אחרת", קליניקה ומרכז הדרכה. כותבת בבלוג תיאבון בריא ובמגזין סלונה. בקרו בדף הפייסבוק של גליה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה