לחגוג את החיים, לא את הסילבסטר

אני לא מחכה לשנה הזאת שתציל אותי כי אינני זקוקה למעגלי ההצלה יותר. הכרתי את החולשות שלי מבפנים אבל גיליתי שם גם כוח. טעיתי ובטוח אטעה בעתיד, אך התחלתי ללמוד להשלים עם זה ולכבד את הטעויות שלי במקום לשנוא אותן

30/12/2012
אולגה לביא קבלו עדכונים מאולגה
  • RSS

אני לא חוגגת סילבסטר מכמה סיבות: קודם כל, זה חג ילדות שלי שהיה מאוד רלוונטי במדינה אירופאית, קרה, כזו שנחה מתחת לשמיכת שלג הרכה. כאן, החג הזה מרגיש לי לגמרי זר. ושנית, אין בו כל כך צורך מעשי - להתחלות חדשות יש לנו את ראש השנה, לניסים - חנוכה, לשיגעונות - פורים ולהשמנה בטוחה - יום העצמאות.

אבל למרות שאני לא חובבת גדולה של הקונספט "מיום ראשון חיים חדשים", סוף השנה הלועזית זו עדיין הזדמנות מעולה לקחת רגע לעצמך, להביט אחורה ואולי לסכם כמה דברים חשובים שקרו לי ועברו עלי השנה. דברים שלמדתי, הפנמתי, החלטתי והולכת ליישם - בלי שום קשר לתאריכים, סופי העולם מטעם מאיה וכדומה.

השנה אני בעיקר למדתי. למדתי קשה וללא הפסקות לקפה. למדתי לחיות, לשנות, להתאים, לשחרר, אבל הכי חשוב - למדתי ללמוד, אפילו אם זה כואב, צועק, זועם ומתחנן להפסיק.

לרוב, הדברים שחוויתי היו קיצוניים מן הרגיל: שמחות, אכזבות, עליות ונפילות, הכל היה קצת מוגזם עבורי.

אך השנה הזאת הייתה אולי החשובה ביותר עבורי. פירקתי חיים שבניתי ושבהם לא נהניתי, חיפשתי את עצמי ביאוש גדול, מצאתי את עצמי בעבודות שמעולם לא עשיתי, מחקתי את הגבולות ושברתי את הסטיגמות. הגעתי לנקודת אל חזור ושרפתי את כל הגשרים.

התחלתי לקום לאט, לבנות לאט, לנשום לאט. להגביר את הקצב - לאט. חזרתי להיות עצמי ויום אחד קמתי מחוייכת, כמו פעם. עברתי הרבה וכולי בהתרגשות מהדברים שהולכים לקרות - לא היום ואולי לא מחר. אך בכוונתי להמשיך בדרך ארוכה ואני לא ממהרת לסופה. כל כך הרבה עוד לפניי.

כך שאין לי החלטות כיצד להתחיל את החיים החדשים, ההיפך הוא נכון - בא לי לאסוף את כל הידע שרכשתי ולהשתמש במלואו.

השנה אני אלמד לסלוח לעצמי, להשלים עם עצמי - עם האופי שלי, עם הקול הפנימי שאין להשתיק בראשי, המעצבן הזה שכל פעם שופט אותי באכזריות: את מילותיי, את מעשיי ואפילו את עצמו, הרי הוא המחשבות שלי. את הדיאלוג הלא נגמר הזה בין הלב לשכל, בין "מרגישה" ל"צריכה", בין אני ל"מה שבא לי להיות".

השנה אמשיך להפנים את העובדה שאני לא חייבת להיות "הכי" בכל דבר שעובר עליי. יש מעשים שלא דורשים ממך מושלמות ולא כל פעם יש צורך בהצטיינות, מספיק שתעשה את שלך, אבל תעשה את זה טוב. אם אני חייבת להיות הכי, אז רק לעצמי ולא לאף אחד אחר. כי אני בוחרת למי לתת זכות קרבה ולמי להקשיב.

השנה אלך אחרי הלב שלי, כמו שתמיד עשיתי, אך אשתדל לא לאבד את הראש. להתמסר בלי לאבד את העצמאות נפשית. לוותר רק כשיש לזה הצדקה, להשלים רק כשיש בזה משמעות.

השנה אסתכל יותר קדימה ופחות לצדדים, יותר בתוך עצמי ופחות על אחרים, שתמיד ייראו לי מושלמים, נטולי חסרונות, חולשות, שככל הנראה נולדו חכמים ואף פעם לא טועים, בניגוד אליי. אתבונן בחיי ומטרותיי במקום להידחף להשוואות אינסופיות, הרי החיים הם לא אינסטגרם: בילויים, אוכל, פינוקים, מדינות זרות, קניות יקרות ויציאות משגעות.

השנה אשתדל להיות נחמדה לגברים שמתחילים איתי ברחוב, בבית קפה, במסיבה או בבית קולנוע במשפטים הכי מטופשים, מביכים, סתומים וחסרי טעם טוב, אבל כשאני מדמיינת כמה אומץ חייב גבר כדי להתחיל היום, בתקופת הניצחון הפמיניסטי, עם אישה ככה סתם, לא בפייסבוק ולא בג'י דייט, כאשר משפט פתיחה עובר בדיקה התחלתית כבר כמה פעמים... אני מורידה את הכובע רק על העובדה שהם עדין מנסים. לא חייבת לשתף פעולה, אבל להיות נחמדה - חייבת. למען העתיד של האנושות לפחות.

השנה אשתדל לדאוג לעצמי לפחות חצי ממה שאני דואגת לחברותי, וכמו שאני דואגת לכושר גופני, לשמור על הכושר הרגשי שלי. לא מסכימה להוריד את ההילוך, אך לנהוג בזהירות יותר - מחויבת.

השנה אני מקווה להשתחרר סופית מהפחדים הישנים, מהמפלצות הזקנות, מהחרדות נטולות משמעות, כי גדלתי. גדלתי ועברתי אותם, כמו שעוברים מידות בבגדים, ומגיעים לגובה של אמא ואז - אפילו יותר ממנה...

השנה אני הולכת להיות בת שלושים. ונשבעת לכם, כמה אני שמחה לקראת זה. סוף-סוף אני עוברת ממועדון השיגועים של הבנות לתקופת ההכרות מעמיקה ומאתגרת עם העולם של האישה, והמעבר הזה מרגש אותי, ממלא אותי ומספק חומר למידה אחר לחלוטין, חדש ומרתק. אני לא מחכה לשנה הזאת שתציל אותי כי אינני זקוקה למעגלי ההצלה יותר. הכרתי את החולשות שלי מבפנים אבל גיליתי שם גם כוח. טעיתי ובטוח אטעה בעתיד, אך התחלתי ללמוד להשלים עם זה ולכבד את הטעויות שלי במקום לשנוא אותן

השנה אני לא צריכה להתחיל את הכל מחדש. הפעם אני רק אמשיך, אבל עם כל מה שקיבלתי במארז של 2012. ואם אביט מפעם לפעם אחורה, אז רק במטרה אחת - ללחוש את המילה "תודה".




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה