לחיות את הרגע, בלי פחד

"שנים לא הרגשתי דבר כלפי גברים. לבי נראה כמו לובי של בית הסתדרות כלשהו, בו פקיד הקבלה אפילו לא הרים את קדקודו הקירח לענות לשאלתי: 'סליחה, מתי מתאהבים פה?'". נולי עומר פותחת את 2013 עם אהבה חדשה והחלטה משמעותית

30/12/2012
נולי עומר קבלו עדכונים מנולי
  • RSS
» עכשיו! נולי עומר. אנחנו כבר מאוהבים מזמן

אולי הלב עשה את ההחלטה ואולי ההחלטה עשתה את הלב. נכון שהנסיבות עזרו, כמו הצמיחו ענפי רגשות ירוקים במהירות על עץ אחד שהוא לבי, וידעתי: אין עבר, (שהוא זיכרונות והטמעת עובדות של בחירות), אין עתיד (שהוא השערות ורק כשיגיע - יהיה), יש רק הווה ובו הפחד מיותר, כי הוא ניזון מהעבר ומהעתיד. לכן אפשר מותר רצוי  וכדאי לבטא רגשות עכשיו. גם אם הדבר מחולל בבטן כאוס מרהיב .

למשל, להגיד למישהו "אני מאוהבת בך" בלי לחכות ל"זמן המתאים" (מתי זה? אחרי שהוא אמר?) זה מבעית לתקופה של דקה. אם מתנתקים מחששיזם זה לא באמת מפחיד, זה רק הרגל לחשוב ככה.

אם זאת אמת עכשווית (מבעבעת ומהולה בחיוכים דבילים) והצד השני באותו מקום, העץ מתמלא פרחים ופירות. אם לא, לפחות יודעים שיש לו את היכולת. אז הוא לא יפרח, אבל הוא פועם.

הלחץ מיותר כי הוא ניזון מעבר כואב שלא קשור למקרה הנוכחי. לכן טועים כשמבקשים חיזוקית פורטה מהר ועכשיו.

"...תגיד לי משהו!!!", מגיח קול ערב כשל עורב ממעמקי האגו השרוט.

זה טבעי, אבל לא לגיטימי, כי אם הצד השני עצור וקשה לו לבטא אהבה במילים, אי אפשר לזרז התנהגות לא טבעית לו. יש לו קצב אחר, צבעים אחרים. ואולי, הזמן העתידי יגיד-  משלימים.

שנים לא הרגשתי דבר כלפי גברים. ככל שלבי נראה כמו לובי של בית הסתדרות כלשהו, בו פקיד הקבלה אפילו לא הרים את קדקודו הקירח לענות לשאלתי :"סליחה, מתי מתאהבים פה?", כך הרעפתי צבעים חזקים על עבודות האמנות שלי,על עצמי ועל ביתי. לא הצלחתי  לזלף צבע לתוך לבי ולא שלא ניסיתי. על הניסיונות הפסיכודאליים שלי בהתרועעות עם המין השני אפשר לכתוב ספר בשם : "איך להצליח להיכשל".

פתאום משהו זז לי בלב. אני מביטה פנימה ולא מאמינה למראה עיני: קרנבל ברזיל מפזז שם: מוסיקה, נוצות, ריקודים ,טוסיקים זזים בקצב, מה זה? אבל רגע, אם כבר זזת, לב, זה נחמד מאד, אבל הטיימינג שלך לא משהו, כי מי שהזיז אותך לא נמצא לידך ואין לו תכניות להיות כאן ועכשיו. הוא חי בחו"ל, שמת לב? לב? וגם אתה רוצה ללכת לחו"ל, אבל למקום אחר, כך שאם מדברים כאן על מפגש מציאותי זה לא נראה אפשרי. אז תגיד שבא לך לחגוג, תפסת טרמפ על משהו ובא לך. תדייק בבקשה ואל תבלבל לי את המוח.

"את חננה", עונה לי לבי. |את משביתת שמחה כמו המורה ציפורה- ג'ורה (שבכיתה ב' זרקה עלי גיר וצרחה עלי: "תפסיקי לחקות אותי ילדה מטומטמת!"). את מחפשת הגיון? נוחות? נכון, איחלת לעצמך מישהו דומה לך בסטטוס בעיסוק ובגיל. זה לא המקרה. אז מה את רוצה עכשיו, לסגור חלונות, להגיף תריסים, לשבת בחושך ולסרוג כיפות לילדי עובדים זרים?".

והקרנבל מעוניין לצאת לרחוב. אולי אכן מדובר בחגיגה פרטית שלו, שאחרי שנים של שעמום הוא מעוניין לשתף את העולם, ואולי פשוט בא לי להגיד למזיז מה אני מרגישה כרגע בגלל שאני עיזה פזיזה על ספידים. אימפולסיבית. תמיד הייתי ותמיד אהיה.

אז הפצצתי על הבחור זיקוקי דינור ללא הכנה מוקדמת. העפתי עליו את הקרנבל. לא שלא פחדתי מאמירת הדברים בסקייפ. פחדתי מלהביך את הנוכחים מעיזי פזיזי . שיפרשו אותה לא נכון, שיחשבו שעכשיו אחרי שאמרה מה שאמרה יש לה ציפיות, דרישות, הגדרות, "מערכת היחסים", המילה המקסימה "מחויבות" תעלה על הפרק, כאלה מין . הרי ביננו, הוא עדיין לא ממש מכיר אותי לעומק ולא יודע שאני לא חתומה בארגון הנשים הזה. אז כתבתי "אני מאוהבת בך". מצד אחד משפט יפה ופשוט ומצד שני יש לו עוצמה של הר געש סבּבּי בּבּי. אחרי מספר רגעים לא מאד קלים בהם ראיתי טקסט נכתב ונמחק, עלו שם מילים חדשות לא חוששות ולא חלשות: כן, גם הוא. אהה.

ברור לי כשמש אוגוסטית מה יגיד הפסיכולוג הקלישאי: "הרשית לעצמך להתאהב כי זה בלתי אפשרי". ותשובתי: לא. אני לא בגיל ההתבגרות שנסיבות כאלו ואחרות תורמות לרומנטיזציה והאדרת האיוונט. (ותשכח מזה שאשלם לך 500 שקל יא פסיכוגרידי).

אני נגד הבטחות חסרות שחר ונדרים קיטשיים במה שנוגע לרגשות. זה נראה לי חוסר אחריות משווע ויומרנות שקרית וטמטומית . האמת היא בהווה. ההחלטה שלי לשנה החדשה היא ללכת עם הלב ולתת לו לחיות את הרגע, ומה שבטוח, שהחלטה זו מחקה לי באחת את מראה הלובי של ההסתדרות והפקיד הקירח, שממש ברגע זה מרים את ראשו ואומר לי: "עכשיו".

>> כותבות מדור היחסים של סלונה מקבלות החלטות לשנה החדשה




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

  • אהבה או כישרון? | יחסים | סלונה 09/01/2013

    [...] ייתכן? שבגלל ש – איך נאמר, יש לי קראשנדו על מישהו, כן, אולי אני אפילו מאוהבת בו, או קי, בגלל זה אני נהיית יצור דביל נטול [...]

בחזרה למעלה