להגיד כן לאהבה

אחרי שבדק את העקבות הרומנטיות שלו בחול, רונן טל הגיע למסקנה שהוא התרגל להיות לבד וזה לא כל כך נורא. אז למה הוא בכל זאת היה שמח להכיר מישהו ב-2013?

30/12/2012
רונן טל קבלו עדכונים מרונן
  • RSS
» לא רוצה להכיר גברים במועדונים ובאינטרנט. טל

בחברה אובססיבית לענייני משפחה וזוגיות כמו שלנו, גבר גיי שעבר את הארבעים ועדיין נשאר רווק נחשב לכישלון. גם בעיני עצמו. פה ושם הוא מוצא את עצמו תוהה: האם באמת בחרתי כך לחיות את חיי או שאני בעצם עוד דוגמה להומוסקסואל מתבגר, גלמוד ופתטי מהסוג שאמור– אם לסמוך על המקורות המדעיים של ח"כ אנסטסיה מיכאלי? – פשוט להתאבד?

נשים מכירות את התופעה הזאת יותר טוב מכולם. מסיבה כלשהי הן לא התחתנו והסביבה הקרובה מסתכלת עליהן כעל מי שהחמיצו את הדבר הטוב והאמיתי שראוי לחיות למענו. חלק בוחרות להביא ילד מחוץ לנישואין. אחרות מתמסרות לקריירה או מסתפקות באחיינים. הבעיה העיקרית שהן מתמודדות מולה היא לא כל כך המבט הקולקטיבי החומל של האנשים שסביבן אלא האופן שבו הן מפנימות את המבט הזה.

פסיכולוג שטיפל בי פעם אמר שכדי לבדוק איך אנחנו מרגישים באמת כלפי אינטימיות – כלפי כל דבר בעצם – כדאי לבדוק את העקבות שהשארנו בחול. כשהביוגרפיה שלנו מלאה בקשרים רומנטיים, במערכות יחסים, בהתאהבויות, אפילו כאלה שלא עלו יפה, הרצון שלנו דיבר בעד עצמו. אנחנו חפצים בזוגיות, וסביר להניח שרווקותנו העכשווית היא רק מצב זמני. בהתבסס על העקבות שאני השארתי בחול, הסימנים לא מעודדים. מאז אמצע שנות השלושים שלי, הקשרים הרומנטיים הלכו והתמעטו, מרווחי הזמן שביניהם הלכו וגדלו. במקביל, יצרתי לעצמי חיים שרוב הזמן אני מוצא אותם מספקים: קריירה, חברים, משפחה, חו"ל, כלבה. במילים אחרות, התרגלתי להיות לבד.

האם החיים לבד – העקבות האמיתיים שהשארתי בחול – הם אושר צרוף ובלתי פוסק? ברור שלא. כמו רוב המין האנושי, גם אני זקוק לחוויות רומנטיות, לחיבה גופנית, לתחושת הביטחון והנעימות שזוגיות טובה יכולה להעניק. אבל אני מסרב לתלות את רווקותי המתמשכת בחוסר מזל או בנסיבות שמעל לשליטתי. אני בחור בריא, יחסית מצליח ונראה בסדר. אין שום סיבה אובייקטיבית, כזו שניתן לכמת או לכייל או להגדיר, לכך שאני לבד. סביר שהיעדרה של הזוגיות הנכספת מספק לי טובות הנאה שאני לא מעוניין לוותר עליהן.

אני מודע היטב לאורח החיים של גברים הומוסקסואלים רבים בגילי: רחבות ריקודים מדי סופשבוע, צפופות מבחורים מזיעים והלומי אקסטזי או GHB, שעם בוא הבוקר מעדיפים ללכת הביתה עם בני גילם. טיולי מוניות על פני תל אביב רבתי, בתקווה לגמור את הלילה ביחד. או סתם שעות מבוזבזות מול אתרי היכרויות במחשב. אני מזדהה עם הרצון למצוא חברה. אני מבין שבשביל להכיר את האחד צריך לפעמים לעבור סאגה ממושכת של דייטים מתסכלים. אני יודע היטב שחופשי זה לגמרי לבד. גם היכרויות רומנטיות הן עניין של אימון ומוטיבציה, ואלה שלי כנראה לא גבוהים במיוחד.

לשנה הקרובה אני לא בדיוק מאחל לעצמי למצוא סוף סוף חבר לחיים. זה יהיה קל מדי, צפוי מדי, ולא ממש מחויב. קצת כמו לאחל לעצמי להיראות כמו ג'ורג' קלוני או להרוויח כסף כמו וורן באפט. מה הסיכוי הריאלי להשיג את זה? אפס. במקום זאת אני מקווה שב-2013 יהיו לי כמה הזדמנויות רומנטיות ושאגיד כן לפחות לחלקן. באמת שלא דחוף לי לקחת את הפרטנר לשופינג באיקיאה, בשביל לרהט את קן האהבה המשותף שלנו. אבל בהחלט אשמח להכיר בחור נחמד, פיקח, סבלן וטוב לב. מישהו שבתום הבילוי המשותף – ארוחת ערב, סרט, סקס – נאמר להתראות בציפיה לעוד ונחזור לדירותינו הנפרדות.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה