יוצאת למלחמה בדיאטה

גליה לנגלי-ג'וטר סופרת קלוריות ונאבקת במשקלה מגיל 7. כשהתחילה ללמוד תזונה הבינה והחליטה שלא עוד. זהו פרק ראשון בסדרת כתבות, שתבחן דימויי גוף ושיטות הרזיה מזווית שונה וייחודית

27/12/2012
גליה לנגלי-ג'וטר קבלו עדכונים מגליה
  • RSS

אני זוכרת את הפעם הראשונה שהרגשתי במודע את הירכיים שלי. זה היה יום קיץ של תחילת האייטיז, אולי השנה האחרונה בה לבשתי שורטס בפומבי. צעדתי במעלה הרחוב שהיה סמוך לביתנו, והרגשתי אותן נוגעות זו בזו בזמן ההליכה. הייתי בת שש או שבע, והתודעה הזו נחרטה בי והצטרפה לפורטפוליו של הערות, מבטים, תוכחה שקטה ולפעמים רועמת.

לדיאטה הראשונה גוייסתי בצו המטריארכיה, בבית הספר היסודי. מאוחר יותר מצאתי את עצמי ניצבת על מפתנה של דיאטנית קלינית. משקל הושל, ובמהרה חזר. משנות העשרה המאוחרות ואילך, כבר הייתי שמנה ללא עוררין. בשנות הבגרות טיפסתי וגלשתי בשרשרת המספרים, עד שבשנים האחרונות למדתי לגשש סביב נקודות האמצע, גם בלי להתפקד מדי בוקר ברגל מהוססת על המאזניים או לצלול לתהומות המקרר. התחלתי לחקור את עולם הגוף והמשקל, דרך החלון האחורי. הסיפור הלא פוטוגני, הלא מצולם, הלא נמדד.

"תפסיקי להישקל"

"זה סוג של קסם, נכון?" אמרה לי היועצת במכללה לקראת תחילת לימודי התזונה,  מאזינה לסיפורי האישי. היא מילאה בגופה את החלל בחדר הקטן, והשאירה את קצה המשפט פתוח, כמי שבעצמה מקווה להרכיב את לחש הכשפים שלה. את התשובה לקסם הזה לא מצאתי בספרי הלימוד וברישום תפריטים,  בהם גם לא נמצא מענה לסוד קסמה של ירידה מרשימה במשקל, אל מול מאבקים עקובים מקלוריות על כל מאה גרם שהתעקשו לדבוק בי. וכשהגעתי שוב לתחתית, נאחזת בציפורניים בתנודת המטוטלת, מפסידה במערכה ורוצה רק לנוח, צמד המילים "הפסיקי להישקל" נשמע לי פתאום כל כך נכון.

כל כך הרבה נשים וצורות גוף יש בעולם, ובאופן עקבי אני מוצאת את עצמי מחבבת את כולן יותר מאשר את שלי. בכל אישה שאני פוגשת אני מאתרת תכונות גוף מוצלחות משלי, ותוהה מתי אתחיל להפנות את אותן אבחנות ולפרוש את המחמאות שמגיעות אליי כמו צעיף שקוף ויוקרתי, לכרוך אותו סביבי ולהתהלך בו זקופת קומה ולהתגאות בו עד מאוד.

יצאתי למסע. דרך טיפול ולימוד שחוויתי, עבודה עם מטופלים, כותבת, קוראת, מפתחת ומשתתפת בשיח הזה שרוחש כל הזמן, ונדמה שכעת יותר מתמיד, בשל לדיון רחב ופומבי ועם זאת גם הוא כבר הופך להיות מוקצה מחמת-הלעוס. כי אולי כבר די לדבר ולהשוות, לחפש אשמים ולתלות בכיכר העיר? זו התעשייה, האידאל, בעלי הממון ומובילי הטרנדים. זה האוכל, מזג האויר, מעצבי האופנה ומנהיגי הדיאטות. זה הכל ביחד, ואנחנו מערבבים את זה בקפה של הבוקר, בכל בוקר מחדש.

יש מקום למחות ולהשמיע קול כדי לשנות את השיח ואת הגישה, והתנועה הזו מתרחשת, לאט ובהדרגה. אפשר במקביל לעבוד מבפנים החוצה, ולצאת לעולם בחיוך מול הבזקי המצלמות. מיליון דולר על השטיח האדום הפרטי שלי.

גליה לנגלי-ג'וטר (צילום: אלבום משפחתי)

בלי דיבורים על קלוריות

בניגוד לשאר בני משפחתי, ועד שלא אתחיל לסבול מזוקן-ראייה, אינני מרכיבה משקפיים וזאת על אף שאני מאוד מחבבת אותן כאקססורי ומדי פעם משתעשעת בדגמים שונים בחנות, בוחנת את בבואתי במראה הקטנה, מחזירה למדף וממתינה לתורי.

אז אני רוצה להעמיד כאן, בסלונה, דוכן. דוכן של משקפיים. ואני מזמינה אותך לבוא, למדוד, להציץ ולהתאים. אולי תמצאי זוג שהולם אותך, ודרכו דמותך הניבטת אלייך במראה תעורר בך את ההתפעלות, היופי והסטייל שיעניקו לך את היכולת להעריך את עצמך וגופך נכונה.

בשבועות הקרובים תעלה כאן סדרת כתבות, שכל אחת מהן בוחנת את נושא דימוי הגוף והאכילה מזווית שונה וייחודית. לא עוד דיבורי שיטות וקלוריות כי אם מפגשים עם גישות ומטפלים הפותחים, כל אחד בדרכו, אשנב. אשוחח עם אנשים שמצאו שינוי בחייהם שלהם או מובילים תהליכי שינוי בתיפסת דימוי הגוף בחיי אחרים, ואנסה לשרטט קוים לדמותו של דימוי הגוף האולטימטיבי, זה שיתן לך את הבסיס האיתן לטפל בבריאות ובאוכל, או לפחות להביט בהם במבט נקי.

מהפכות גדולות או צעדים מיניאטוריים, זו עומדת להיות שנה שבה תגלי משהו חדש אודות עצמך.

לפוסטים נוספים של גליה בסדרת המלחמה בדיאטה

----------------------------------------------


גליה לנגלי-ג'וטר מטפלת בהתנהגויות אכילה ויועצת לתזונה בריאה, מייסדת "תיאבון בריא – אפשר לאכול אחרת"  - קליניקה ומרכז הדרכה, כותבת בבלוג תיאבון בריא ובמגזין סלונה. לדף הפייסבוק של גליה




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה