תותח תותח, אבל מה עם מחירי הדיור?

נכון, רוב אמני ישראל בורחים מפוליטיקה כמו מאש. אבל להגיד על שרית חדד שהיא אמיצה, רק כי היא שרה לביבי נתניהו "אתה תותח"? ממש לא. הכי קל ללכת אחרי העדר הפטריוטי

27/12/2012
הילה בניוביץ הופמן קבלו עדכונים מהילה
  • RSS
» חדד. שרה לנתניהו

מעורבות של סלבריטאים בפוליטיקה אינה דבר נדיר. בבחירות בארה"ב, למשל, התייצבו לצד הנשיא אובמה אופרה ווינפרי, וויל סמית', טום הנקס, מדונה, סקרלט ג'והנסון, סטיבי וונדר, ג'ורג' קלוני ועוד רבים. לצדו של מיט רומני עמדו לינדזי לוהאן, אדם בולדווין, ג'ון וויט, סינדי קרופורד, צ'אק נוריס, וכמובן קלינט איסטווד שסיפק את אחד מרגעי השיא – או השפל? – בוועידה הרפובליקנית, כאשר נשא נאום מביך ותמוה לכיסא ריק, שייצג כביכול את אובמה.

ואם כבר מדברים על מביך ותמוה, עד עתה בבחירות שלנו סיפקו את רוב המהומה כוכב ילדים אחד וקומץ פליטי ריאליטי. יובל שם-טוב, הלא הוא יובל המבולבל, החליט לרוץ לכנסת ברוב רעש וצלצולים, ואז החליט להתחרט, כיאה למבולבל. לצד המבולבל, שני פליטי "האח הגדול", ליהיא גרינר ויוסי בובליל, הביעו תמיכה במפלגת "הכלכלה". בובליל אפילו הצטרף למרוץ של המפלגה לכנסת בשלב מסוים וחזר בו. מה הופך את פליטי הריאליטי לראויים לשמש בתפקיד פרלמנטרי, שואלים אתם? ובכן, אותו הדבר שהפך חברי כנסת אחרים לראויים, כלומר, שום דבר. חובת ההוכחה מוטלת עליהם בפרלמנט עצמו, ואולי זו הסיבה שהם חטפו רגליים קרות והבינו שריצה לכנסת אינה עוד משימה בבית האח הגדול שבסופה מקבלים מסאז' תאילנדי בתור פרס.

מאמנים רציניים יותר כמעט ולא שמענו. היה פה ושם מלמול רב-משמעי מצד אביב גפן, או הזדהות כללית ובלתי מתחייבת של לימור גולדשטיין עם המחאה החברתית, אבל בטח שאף אחד מאישי הברנז'ה המפורסמים לא יצא מגדרו כדי לערוך מסיבת תמיכה מפוארת ונוצצת במועמד/ת החביב/ה עליו, כפי שנהוג לעשות במדינות אחרות. היו בעבר לא מעט אמנים בישראל שנפגעו קשות מהבעת השתייכות פוליטית מפורשת: למשל, תיקי דיין עם אמירת ה"אספסוף" הידועה לשמצה, או אריאל זילבר שיצר לעצמו תדמית של ימני קיצוני-משיחי הזוי. אנשי הבידור יודעים היטב שהבעת הזדהות פוליטית יכולה לפגוע בפופולריות ובקריירה שלהם, ולכן מעדיפים בדרך כלל להחריש.

עם זאת, נראה שבמערכת הבחירות הנוכחית מה שמטריד את האמנים הוא לא רק החשש מפגיעה בפרנסה – כלומר החשש לאבד קהל; אלא הפחד מנקמנות פוליטית וסימון כ"אישיות לא רצויה" – כלומר חשש מהשלטונות. לא מעט אישים בכירים בעיתונות, שהם ידוענים בפני עצמם, כבר סבלו בחודשים האחרונים מנחת זרועו של השלטון, כשהעזו להביע ביקורת חריפה מדי. קרן נויבך, לדוגמה, כמעט ואיבדה את עבודתה בקול ישראל אחרי שהחלטה מגבוה כפתה עליה הגשה משותפת עם מנחם בן (עוד פליט ריאליטי). רשות השידור, שמשמשת כשופרו של נתניהו לכל דבר, השתמשה בצעד החריג והבלתי מקובל הזה כסוג של ענישה או חיסול חשבונות בבחינת "למען יראו וייראו". עיתונאים רבים סיפרו על אווירה של טרור והכתבת נושאים ומרואיינים מדרגים בכירים, וערוץ 10 כמעט שנסגר כבר מספר פעמים בגלל גחמות של ממשלה שסירבה לפרוס חובות, ככל הנראה כעונש על תחקיר מאוד לא מחמיא ששודר בערוץ על רעייתו של ראש הממשלה. אם גופי תקשורת שמובילים את עולם המדיה הישראלי נמצאים תחת איום מתמיד של השלטון, ונזהרים שלא לעורר עליהם את חמתו של המנהיג - מה יגידו אמנים בודדים שקיומם תלוי ברצון הטוב של הגופים האלה?

לכן מצחיקה כל כך ההתלהבות מהעמידה האיתנה, כביכול, של שרית חדד לצד ביבי נתניהו. חדד הופיעה השבוע בהשקת הקמפיין של "הליכוד ביתנו" לכנסת, ושרה לנתניהו את להיטה "אתה תותח", לקול תרועות הקהל. מצד אחד, זו הבעת הזדהות פוליטית מובהקת, אקט מסוכן לכאורה לאמן בישראל. מצד שני, אין יותר מדי סיכון בתרועות למנהיג שגישתו היא "המדינה זה אני". להיפך, הליכה עם העדר הפטריוטי יכולה רק להועיל לקריירה של חדד. היא לא הראשונה ולא תהיה האחרונה שמנצחת על הקהל המשולהב בתרועות לשליט הנערץ. האם חדד הביעה דעה כלשהי לגבי הנושאים הבוערים? מדיניות החוץ? מדיניות הרווחה? מחירי הדיור? מצב מערכת הבריאות? פתרון מדיני לסכסוך הישראלי-פלסטיני? לא, לא ממש. צר לי, אבל "אתה תותח, אין אין עליך" היא לא הצהרה פוליטית. זו לא הבעת עמדה, זו הרקדה של ילדים במסיבת יום הולדת, במבה להמונים. הבו לנו אמנים ואנשי רוח שמשתמשים בשיקול דעת ומביעים דעה מבוססת, ואולי אז יהיה כאן שיח פוליטי חופשי ואמיתי.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה