יש בך געגוע והוא לא ינצח

"תביטי בחוץ. החורף הגיע בלי ששמת לב. המעיל שלך יודע לשחרר את הזיכרונות יותר טוב ממך: כל חורף הוא חדש עבורו, ותמיד יש סיכוי שזה החורף האחרון. האפנה תשתנה, המצב רוח שלך גם כן, הצבעים לא יתאימו יותר"

24/12/2012
אולגה לביא קבלו עדכונים מאולגה
  • RSS
» צילום אילוסטרציה: thinkstock

יש בך געגוע ולו יש כוח עצום.

כוח נפלא לייצר את המציאות שמעולם לא הייתה קיימת בשום מקום אחר מלבד הלב שלך.  כוח מסוכן שהופך את החיים שלך למאבק על זכותך להיום ולא לאתמול שכובש את החיים שלך ומשתולל בהם כמו סערה.

יש בך געגוע והוא סוחט אותך ואת מתעייפת. את אומרת "אני לא יכולה, זה חזק מדי, עצמתי מדי, רגיש מדי, כואב מדי... שלי מדי". את בורחת לעולם החלומות ומנהלת שיחות בראש עם האנשים שמזמן הפכו לזכרון. שהלכו בדרכם ואפילו סימנים נעלמו בחול. אך לא מחייך. ואת מסרבת לקבל את העובדה שכדור הארץ עשה לא מעט סיבובים מאז.

יש בך געגוע והוא יקר לך. כי לוותר עליו זה בעצם לשים נקודה במקום שלוש נקודות.

הוא התחליף האחרון שמילא את המקום של אהבה בעדינות.

הוא האחרון ששומר עלייך מריקנות שתתפוס מקום של רגש שאיננו יותר - והוא האחרון שלא נותן לך להשתחרר.

הוא יודע מילים יפות, המשורר המוכשר האישי שלך, שהופך את העובדות לאגדות, משבח את החוויות להכי מדליקות ומגניבות שהיו לך אי-פעם ומעסיק את כל הדמיון שלך לניהול הפרויקט המיוחד הזה. כמובן שאת נלחמת עליו בכל הכוחות, ניסיון כושל להימנע מהדופק של המציאות, בדיוק כמו שאת משתיקה את השעון המעורר בכל בוקר בתקווה שתצליחי למתוח את הרגע.

יש בך געגוע ואת מבטיחה לי שהוא האחרון. שנפרדת כבר מכל החלומות מלבד אחד ולפחות אותו מבקשת להשאיר למזכרת.

תביטי בחוץ. החורף הגיע בלי ששמת לב. המעיל שלך יודע לשחרר את הזיכרונות יותר טוב ממך: כל חורף הוא חדש עבורו, ותמיד יש סיכוי שזה החורף האחרון. האפנה תשתנה, המצב רוח שלך גם כן, הצבעים לא יתאימו יותר, ובכל זאת -  המעיל נהנה מהגשם כאילו אין מחר, בלי להשוות אותו לגשם שהיה פעם.

יש בך געגוע ונדמה לך שהוא חזק מכל דבר, כי האכלת אותו בכל האהבה שנשארה ללא יעד וללא מענה. הוא חזק מאוד, אך לא חזק ממך. פשוט צריך לדעת לשים לו את הגבולות: של זמן, של אומץ ושל ההיגיון.

דמייני את כל געגועייך בחדר נפרד: הם מתכנסים לשם, אחד אחד, ומתיישבים על הספה, ודורשים את תשומת ליבך. שונים ומגוונים, כל הגעגועים שלך שהזנחת בגלל האחרון, החדש והטרי. דמייני כמה עצוב יהיה בחדר הזה, כמה סוחט רגשי ומאכזב. כן, כן, הדבר היפה הזה, שאת מתבוננת בו ושומרת עליו כאילו הוא היקר שלך, האהוב שלך - תסתכלי עליו בחרבה הזאת, של כל אלה שאיבדו משמעות מזמן. לכאן הוא שייך באמת, ולא למקום במיטתך לכרית נפרדת.

תגידי לו, לגעגוע האחרון שלך, הזה, שפינקת בדמעות ובשעות ארוכות מחייך: העבר אינו דורש בהוכחות. לא באים לארכיון להתעדכן בחדשות. תפקידו של העבר הוא פשוט ומדויק: לספק לך מאגר מידע ולתת חומר למחשבה, הרי לומדים אך ורק מהדרך, אך לא מהדרך במעגל סגור.

יש בך געגוע והוא אינו יפה בכלל. תפסיקי לתת לו קרדיט ולפחד ממנו. הוא שומר עלייך מחיים טובים יותר שלא התחילו בזכותו. הוא בית הכלא לזיכרונות. בית הקרבות לרגשות. רגע מתמשך שיצא מסנכרון  עם העולם ומשקר לך.

היה בך געגוע והוא לימד אותך שההתבגרות איננה היכולת למחוק את המספרי טלפון, אלא החכמה לא לזכור אותם בעל פה. ואת יודעת מה? אין צורך לזרוק את המפתחות. פשוט תפתחי את הדלת, תצאי ותשאירי אותה פתוחה.

>> לכל הפוסטים של אולגה לביא




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה