עוגיות שקדים בטעם געגוע

כבר יותר משלוש שנים לא אכלתי את עוגיות השקדים של אמא שלי, שתמיד עוררו בי טעמים ורגשות של בית ואהבה

11/07/2010
רוני מנדלמן פרת קבלו עדכונים מרוני
  • RSS
» טעם של בית וגעגוע. צילום: ויקי לוונט

כבר יותר משלוש שנים שלא אכלתי עוגיות שקדים. לא שלא היתה לי גישה לכאלה אבל אין עוגיות שקדים שיכולות להשתוות בטעמן ובמרקם שלהן לעוגיות השקדים של אמא שלי.

כמעט כל חשיבה על מאכל של אמא  שלי מעורר בגוף שלי מעין מכת זיכרון. תחושה ערטילאית של געגוע ושל עוררות  בחלל הפה. המחשבה על עוגיות השקדים המדוברות מעורר בי משהו כל כך חזק ומוחשי שאני לרגע מתבלבלת ורוצה להתקשר לאמא לשאול אותה אם נשארו עוגיות שקדים מהנגלה של הסופ"ש. ברגע, אני נזכרת שלא אכלתי את העוגיות האלה שנים ושאני לא יכולה להתקשר לאמא. וזה לא שלא ניסיתי…

במשך שנים, עוד מהילדות, אני זוכרת את אמא עמלה על הבצק של העוגיות, משגיחה על החום של התנור, מפזרת אבקת סוכר בנדיבות ואחר כך מחייכת בהנאה כשהיינו מתגנבים למטבח לחטוף כמה עוגיות. ועוד כמה. ועוד כמה…

גם כשגדלנו, לא ויתרנו על התענוג מפוצץ הכולסטרול והקלוריות וביקשנו משלוח עוגיות לצבא, לדירה בתל אביב וגם לתקופות מבחנים. העוגיות טסו לאילת לספק את הגעגוע של מתן והמתכון נסע ברחבי העולם עם חברים ומשפחה.

אגב, הנה הזמן לגלות סוד כמוס, שאמנם ניתן היה לעלות עליו מעלעול בכרטיסיית המתכון, אבל מעולם לא התייחסנו אליו.

את המתכון אמי קיבלה מאמא של חברת ילדות שלי, אצלה ביליתי שעות רבות אחה"צ. באחד הביקורים  בהם אמא באה לאסוף אותי, היא טעמה את עוגיות השקדים האלה (וגם עוגיות חמאה, עליהן עוד ידובר רבות) ומיד ביקשה את המתכון. זה הזמן לתת קרדיט לאמא של דורית לייבוביץ, שאני ממש לא זוכרת איך קראו לה, אבל את הטעם של העוגיות שלה והאהבה שהיא הכניסה בהם, לא אשכח לעולם…

פעמיים ניסיתי את המתכון ויצא לי "ליד". פעם אחת העוגיות ממש נשברו ופעם אחת הן יצאו סתם. נחמדות.

בשישי האחרון החלטתי ללכת על זה עד הסוף ולציית לחוקי המתכון מההתחלה ועד הסוף.

הוצאתי את העוגיות מהתנור בחרדת קודש, חיכיתי שיתקררו (אם לא מחכים, הן עשויות להישבר), בזקתי עליהן אבקת סוכר וטעמתי בחשדנות.

הטעם שהתעורר לי בפה עשה לי שמות בגוף ובלב. הפה והקיבה היו מרוצים ולי בעיניים עלו דמעות. מגעגוע, אבל גם קצת מגאווה.

המבחן הכי חשוב היה של אחי האהוב, שלא אכל את העוגיות האלה ארבע שנים. אחי הגיע לארוחת הערב המשפחתית וגנב לו עוגיה לפני שכולם הגיעו. הבעת השמחה והעונג שלו אמרה לי שעשיתי משהו טוב.

אז הנה, אחר כבוד המתכון:

עוגיות שקדים שעושות טעם של בית וגעגוע

מרכיבים

  • 150 גרם חמאה
  • 100 גרם שקדים מרוסקים
  • 8 שקיות סוכר וניל
  • 1 חלמון
  • כוס וחצי קמח רגיל

כלים

  • קערת נירוסטה מתאימה לשימוש במיקסר ידני +  מיקסר ידני / מיקסר רגיל עם וו לישה / גיטרה.
  • תבנית אפיה שטוחה ורחבה
  • נייר אפיה
  • מסננת קטנה לאבקת הסוכר

הכנה מוקדמת

ההכנה של העוגיות היא תהליך רצוף. בניגוד לעוגיות חמאה שכדאי לקרר את הבצק לפני ההתקנה, כאן אפשר להכין את הבצק ומיד ליצור את העוגיות ולהעביר לתנור.

אז כדי להתחיל, מחממים תנור ל 160 מעלות.

ההתקנה

  • מערבלים במיקסר את החומרים: מתחילים עם חמאה ושקדים מרוסקים, מוסיפים את הסוכר ולאחר מכן את החלמון, הסוכר והקמח.
  • הבצק קצת פירורי ולא הופך לגוש אחיד. כאן הזמן לעבור לעבודת ידיים.
  • לוקחים כמות בצק בכמות שיוצרת כדור בגודל שלושה סנטימטר בערך, לשים ביד, מגלגלים לכדור ומועכים מעט.
  • את הכדורים מניחים על תבנית מרופדת בנייר אפיה.
  • התבנית נכנסת לתנור ל15 עד 20 דקות. העוגיות מוכנות כאשר הן זהובות בצורה מינימלית ולא שחומות (אם הן שחומות, נכשלנו במשימה. העוגיות נשרפו ולא שוות את הטעימה שלנו אפילו)
  • מוציאים את העוגיות מהתנור ומחכים שיתקררו.
  • לאחר שהתקררו, בוזקים עליהן אבקת סוכר ומשתדלים לא לאכול אותן אחת אחרי השניה, כמו גרעינים.

אזהרה מרוני: עוגיות השקדים האמורות ממכרות ואינן מתאימות לפולנים שבאו לסבול ו/או לאנשים שרוצים לשמור על משקלם.

לבלוג "טעימא" של רוני מנלדמן




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה