איך הפכתי לקלישאה

"נכון, קצת קל יותר להיות אבא, הירכיים שלנו לא משתנות, אלא שעכשיו אנחנו תקועים במקום שאתן הנשים הייתן בו אי-שם בשנות ה-80. אנחנו מנסים לגדל ילדים, לעשות את עבודות הבית, לפתח קריירה ובאותו הזמן גם להישאר רזים ולהיות זונות במיטה". על קינת האבהות החדשה של אוהד עוזיאל, שהפכה לספר משעשע

06/12/2012
אוהד עוזיאל קבלו עדכונים מאוהד
  • RSS

בשנים האחרונות, גל חדש ועכור מציף את העולם. גל של אבות בכיינים שמתלוננים על כמה קשה להיות הורים. אנחנו לא מקוריים בעניין הזה: כמו כמעט בכל דבר אחר, הנשים היו פה לפנינו. אבל כשמדובר בבכיינות, אנחנו באמת הרבה יותר טובים מכן. או ליתר דיוק, יותר רעשניים.

*

אמת סודית של הורים #1: ילדים חולים זה באסה.


אמת סודית של הורים #14: ילדים אוהבים לזרוק דברים לזבל. חפש שם כל מה שאתה לא מוצא – כמו המפתחות, הארנק או החיים שלך.


אמת סודית של הורים #78: לפעמים אני שונא את הילדים שלי. הם כל הזמן נוגעים לי בצעצועים.

*

אצלי למשל, זה התחיל לפני משהו כמו שנה וחצי, הילדים שלי היו חולים. מחלה קלה, לא סיבה להזעיק אמבולנס, אבל בכל זאת, מחלה ממין המחלות שבגינן נשארים בבית. אז גיליתי את אמת סודית מספר אחת – ילדים חולים זה באסה.

שלא תבינו לא נכון: גם החיים שלי, כמו של כל הורה, השתנו ללא הכר מהרגע שנעשיתי אבא. לילות ללא שינה הפכו מספוגי אלכוהול לספוגי פליטות, היקיצה הטבעית בשעות הבוקר המאוחרות הוחלפה בבעיטה אכזרית אל מחוץ למיטה בשעה שש בבוקר, ובאופן כללי הפכתי ליצור נרגן למדי שסובל מחוסר שינה וממריטות כללית. אבל כשילדים (ברבים) חולים, אתה לא יכול ללכת לנוח קצת בעבודה. אתה תקוע איתם בבית. אמנם, לילדים חולים יש אנרגיה של סמרטוט רצפה סחוט, אבל את המעט שיש הם משקיעים בצווחות וביבבות אינסופיות.

בסיבוב ההוא, הילדים היו חולים משהו כמו חודשיים –  יומיים הוא, שלושה ימים היא ואז עוד איזה יום-יומיים ביחד וחוזר חלילה. הרבה לא הספקתי בתקופה הזאת. מצד שני, היה לי די הרבה זמן להתבכיין. אם יש לך ילד בן שלוש, פייסבוק זה מקום טוב, כי גם אתה מפתח רמת קשב של בן שלוש, וממילא אתה חייב לכתוב דברים ממש קצרים, אחרת הילדים ינסו לעזור לך לכתוב 5555שדךיכףךשדגדכד.

כך נוצרו האמיתות הסודיות של ההורות (והיות שכתבתי אותן באנגלית – The Hidden Truths of Parenting). בהתחלה סתם קיטרתי לחברים, אחר-כך ייסדתי אתר ודף פייסבוק, ועכשיו הוצאתי גם ספר.

עם הזמן גיליתי את הסוד של מיליוני כותבות הבלוגים בנושא אמהות – אנחנו לא לבד. חוץ ממני יש עוד המון הורים שפתאום לא כל-כך בטוחים שנזר הבריאה שיצרו יחדיו לגמרי מושלם. בהתחלה עוד חשבתי שאני מתחבר לצד הנשי שלי, מוכן לחשוף טפח מעולמי הפנימי הפגוע למען אהבת ההמון. אבל אז גיליתי שיש עוד המון אבות כמוני, ושבעצם אני סתם גבר טיפוסי, שלא לומר קלישאה. אויה לי, גיליתי שאני חלק מטרנד. אנחנו, כמובן, מתבכיינים בדרכנו הגברית, הבנויה בעיקר על נכונותנו למכור את נשמות ילדינו הרכים בשביל פאנץ' (שעליו ודאי נשלם אחר-כך בשנים של טיפול פסיכולוגי).

*

אמת סודית של הורים #13: עוגיות שנאפו על ידי ילדיך הרכים באמת טעימות יותר. כלומר השוליים טעימים יותר, המרכז נוטה להיות גוש בצק לא אפוי.


אמת סודית של הורים #22: אף פעם אל תשאל את הילדים מה הם רוצים לארוחת ערב. הם משקרים.


אמת סודית של הורים #56: זה מדהים שילד שהרגע ניסה ללעוס חיפושית זבל, יסרב לגעת בנקניקיה החשודה שנגע בה חרדל.


אמת סודית של הורים #87: כל פעילות שנעשית בלי הילדים היא רומנטית, וזה כולל לראות כדורגל.

*

נכון, קצת קל יותר להיות אבא, הירכיים שלנו לא משתנות, ובניגוד לנשים, אנחנו מסוגלים בהחלט ליהנות ממשחק במכונית צעצוע. אלא שעכשיו אנחנו תקועים במקום שאתן הנשים הייתן בו אי-שם בשנות השמונים. אנחנו מנסים להיות סופר-אבא – לגדל ילדים, לעשות את עבודות הבית (או לפחות את חלקן, אם תשאלו את אשתי), לפתח קריירה ובאותו הזמן גם להיראות טוב, להישאר רזים ולהיות זונות במיטה. אני מניח שייקח לנו משהו כמו עשר שנים להבין שזה בלתי אפשרי. פחות או יותר מה שלקח לכן.

ועד אז, אנחנו מקטרים. הרבה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה