מתי לחתוך: המדריך המקוצר

תוהה אם הבחור שלך נותן לך מספיק סיבות טובות להעיף אותו קיבינימט? אודי פרידן נחלץ לעזרתך עם הרשימה המלאה לחותכת: קמצנים, מלוכלכים וחסרי חוש הומור החוצה, אבל לא רק

03/12/2012
אודי פרידן קבלו עדכונים מאודי
  • בדואר
  • RSS
» תזרקי אותו, גירסת 2013. אודי פרידן

לסלונה 350 אלף קוראות בכל חודש. אפילו אם רק אחוז אחד נמצאות בעיצומו של קשר לא סגור, הרי שברגע זה למעלה מ-3,500 נשים טרם גיבשו עמדה חד משמעית לגבי הסיכוי עם בן הזוג. מה שאומר שמאות ואלפי נשים מתייסרות. ולשווא.

למה היא מתייסרת?!

כי היא לא יודעת אם בכלל רוצה אותו, כי משהו לא דופק שם, והיות וחושבת שאולי בגללה, אז חושבת איך להשקיע יותר ומשקיעה ויוזמת ונותנת, אבל אין למי, ומתאכזבת, ומאשימה את עצמה וגלגל החיים מתגלגל והשנים חולפות…

לכן בעצם, מבחינת הסתברות אפשר היה לקצר ולתת עצה אחת: כשיש ספק, אין ספק. הביתה.

אז הנה המדריך המקוצר ל”בכל זאת, האם  לחתוך. ואתמול.” בואי נתחיל:

1. לא זורם לא מפרגן

נסעת לכנס עם חברה בירושלים. תוכנן לילה אחד. למחרת לפנה”צ את מתקשרת ואומרת שמדליק פה ואת נורא נהנית. רוצה להישאר עוד לילה. יש רק תגובה אחת אפשרית מבחינתי: “ואי איזה כיף לך. שמרי על עצמך ותביאי לימון כבוש מההוא בעיר העתיקה.”

ואם מתחלה סאגה שפירושה האמיתי  חוסר פרגון, קנאה תיאורטית, חוסר יכולת קבלה ספונטאנית, או צרות עין ומוח…אז יקירתי – הביתה. כמה קל. כי זה סימן. כל החיים יהיה ככה. כל החיים תגידי לחברה שלך: “אל תשאלי איזה סיפור הוא עשה לי”.

2. דן חסכן

“שמעי הוא מדהים..כזה מאמי… גם חתיך וגם – לא תאמיני – הוא עשר עם יואבי (הקטן מגרושיך) אבל מה, איך אני אגיד לך.. הוא קצת חסכן כזה”

בקיצור, לא נעים לך, או שנוח לך להיות עיוורת אבל הוא בעצם קמצן. הוא מתחלק איתך בכל הוצאה, מוריד אותך בערמומיות מתוספת הכמהין, ומעדיף רבע חדר על מיני סוויטה. שלא לדבר שאומר “מה פתאום יין בצהריים?”

הביתה. מיד. ללא בדיקות, ללא הנחות, ללא פקפוקים, ללא דילמה. כמה קל. קמצנות זו התכונה מס’ 1 שצועקת: “תחתכי!”. ומיד. כי מאחורי קמצנות מסתתר חור שחור גדול. חוסר היכולת ליהנות. שלא לדבר על לענג. קמצנות היא גם קמצנות רגשית.

מילא הוא לא יקנה לך, אבל הוא גם לא יאמר לך.  ואני לא מתכוון ל”מזל טוב” מפגר ביומולדת, אלא כמה שהצוואר שלך יפה. כי הוא קמצן. קשה לו להוציא. קשה לו לתת. והסיבות לקמצנות לא רק שאינן מקלות אלא חורצות את הדין סופית (חרדת קיום, חוסר ביטחון וכו’ – איך ייתן לך ביטחון? הביתה).

3. מדבר. לא רואה לא שומע

כולנו וורבאלים וסטורי-טלרים מהפנטים אבל יש את רגעי האמת: האם הוא שואל אותך? האם אוהב לשמוע אותך? האם מקשיב? האם זוכר? האם נותן לך מקום? מקום אמיתי, נוח ובטוח.

וכאן זה לא קל. כי כאן יש גם עקומת למידה. מה שאת צריכה לבחון זה את המגמה. את הסיכוי. את הבסיס. ולנסות. פעם, פעמיים, חמש.

לא הולך- הביתה. כי אם עכשיו כשטוב הוא לא באמת נמצא, מה יהיה עוד שנה? כשתתלבטי בין שתי אופציות רעות. ותצטרכי מוח לידך אבל קודם כל אוזן.

4. מריר – קטנוני

שמת את השמלה הקולית, פיזרת על העורף את החדש של הרמס, הכתמת את השפתיים במפית שנשארה על השידה, הורדת את החוטיני וזרקת על המיטה בהתקף יצירתי חושני (לא יזיק אם באמצע ההצגה אקח את ידו לטיול..), ויצאתם. פקק של חצי שעה אבל הגעתם מתנשפים בדקה ה-90.

הוא: נו מאמי איפה הכרטיסים?

אז זהו ששכחת אותם בבית.

ומה קורה עכשיו?

וזה מבחן חשוב. הוא יכול להתחיל להתעצבן עליך. להתבאס ולבאס. לנאום, לרדת עליך.לבייש אותך. ולהכליל: ”אי אפשר איתך, נמאס כבר, את תמיד כזו”.

תקשיבי: הביתה. ולא בערב הספציפי הזה. אלא בכלל. אז שכחת, אז מה. אפשר לחשוב שכל האניות שלו טבעו. ומחר לא תזכרי איפה האוטו, ומחרתיים תשכחי את הטיזי של אמא שלו. זה אף פעם לא כיף. אז מה, צריך להחריף עוד יותר? לא זה הגבר שמגיע לך.

יש לו רק אפשרות אחת במקרה כזה: להפוך את הבעיה להזדמנות. לנצל את השעתיים מתנה שקיבלתם. שייתן לך חיבוק יגיד “עזבי שטויות, ובואי לפרונטו או לבר נקסט-דור של מיט בר. יש לנו את כל הלילה…”. התגובה שלו בשעה שאת מפשלת היא מתנה עבורך. תוכלי לראות את כל חייכם העתידיים.

5. גוף מלוכלך – ראש נקי

עכשיו את תתפלאי. בעצם אולי לא. אם לי זה ברור למה שלך זה לא יהיה.

ואני מדבר על האם הוא נותן כבוד לגוף שלו.

כבוד לא לך, לך זה ברור. וגם לא לגוף שלך, על הגוף שלך הוא צריך להיות חולה. אני מדבר על כבוד לגוף שלו. מה זה כבוד לגוף שלו?! מלא דברים אבל בואי נתחיל מרחצה פעמיים ביום. בוקר ערב. בייסיק. ועם כל הטקס: ג’ל רחצה שמפו קרמים וכו’. כי זה איך הוא יוצא אל היום ואיך הוא נכנס אל הלילה.  אין כמו מגע גופות חמים ונקיים במיטה,  אבל זה לא רק כדי להריח טוב בשבילך. ולא מדובר באובססיה לניקיון. זאת ההרגשה. שייתן כבוד לגוף לפני שיהפוך לגופה. שיהיה אכפת לו. שלא יתעצל. אם יתעצל על עצמו יתעצל גם עליך. גם  ג’ורג קלוני, גם טוני סופראנו  גם בראד פיט –  חובבי חדר האמבטיה. אנחנו לא פוחדים להתלכלך אבל נבוא נקיים.

וסיכום וסימנים:

גוף מלוכלך וראש מלוכלך- תרחצי אותו.

גוף נקי וראש נקי- תלמדי אותו.

גוף נקי וראש מלוכלך – זכית.

גוף מלוכלך וראש נקי – תזרקי. חצוף. גם בהמה וגם עם ראש של נזירה.

6. הוא מצחיק אותך?

לא פייר. אני מאד מתלבט לגבי הסעיף הזה. אבל אין  ברירה. אם הוא לא מצחיק אותך – הביתה.

לא לכולם חוש הומור פצצה אז מייד ניתן סייגים והקלות:

צריכה להיות לו יכולת לספר סיפור עם קורטוב הומור. עם ניואנסים חינניים. צריכה להיות לו יכולת התבוננות שמאפשרת תיאור סיטואציה עם רגש. שמעלה חיוך. הוא יכול להעיר תובנות מצחיקות. הוא יכול לדעת לספר בדיחה טובה בצורה טובה. זה לא קל…

שיצחיק. קצת, לפעמים. ומה לא יהיה, שלא ייקח את החיים ברצינות תהומית.

7. לא קצין לא ג’נטלמן

הנזיר שמכר את הפרארי. טעות. תמיד אמרתי: או איש עסקים עם אופניים, או נזיר עם פרארי. זה הסטייל.

ואם הוא איש עסקים, אז שירכיב אותך על הרמה, ואם הוא נזיר שיעשה אותך במנזר. אני גמיש. אבל משניהם אני דורש דבר אחד: אם מדובר ביום גשם, ואת על עקבים, והכניסה לאולם האירוע רחוקה מהחנייה והוא לא הסיע אותך עד הכניסה כמו נסיכה - שילך הביתה.

או שבא לך להתחיל להסביר: שצריך שיווין, ולא ראה שאת על עקבים ולא חשב ולא תכנן ולא ידע ולא נורא. הכל נכון. אבל הוא לא קצין ולא ג’נטלמן. לא משורר ולא לוחם. סמרטוט בחולצת כפתורים.  אז מה ההתלבטות.

8. אין הפתעה – הוא שוב לא הפתיע

יש לי חבר שזוגתו לא אוהבת הפתעות. ועכשיו המשימה שלו קשה שבעתיים: כמה סיכון לקחת בהפתעות. כי להפסיק להפתיע לגמרי זו בכלל לא אופציה. כי בלי הפתעות אין חיים. הרי המחשבה “איך אני אפתיע אותה” היא הכוח המניע את היחסים. היא ההוכחה שמכוון אליך. שרוצה לעשות בשבילך. וההפתעה יכולה להיות סימבולית ורגישה, גדולה ופומפוזית, הפתעת יומולדת, הפתעה קטנה באמצע היום או הפתעה גדולה באמצע החיים. אם הוא לא הפתיע אותך לאורך תקופת מה – רע מאד. הביתה.

9. אף לא אחד מהם

אוהב קולנוע. הלך לטיפול ממושך. יודע לבשל, לירות באקדח, לנהוג טוב. קורא. מבין ביינות, באמנות לחימה, תחביב ספורטיבי, אוהב כלבים.

אחד מהם. לפחות אחד מהם. אם אין אף לא אחד – הביתה. ואם יש לו ארבע, זה בהחלט משקל נגד אחת הסיבות הקודמות לשלוח אותו הביתה.

ועכשיו, אחרי שהעולם הגברי יתנקש בחיי…

שאלה לי אליך:

ומה איתך?

את ראויה?

את תהיי חברה טובה?

את שווה את המאמץ שאנחנו הגברים נדרשים להשקיע?

את תרימי אותנו אחרי שהתהפכנו לתעלה בליל שכרות?

את תפתיעי, תרגשי, תלהיבי, גם כשהכול אפור, בפנים ובחוץ?

את לא תהיי מרירה אם החדר בתאילנד לא יהיה מי יודע מה?

את תגיעי למשטרת ריו ותשחררי אותנו בערבות?

את תעריכי את היהלום גם אם קצת קטן?

את תקראי ספרים?

את תהיי אמא קסומה?

ולא אמרתי מילה על את יודעת..

קחי חיבוק ובקשה:

תרקדי.

רק תבדקי שיש שניים לטנגו.

>> תתנשקו עם הרוטב: אודי פרידן במכתב מרגש לעובדיו, עם בוא הסתיו




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה