שאריות של החיים

בזמן ששאר מתמודדי "מאסטר שף" מזיעים על מנות מנחמות או המצאות משאריות, שלי היפה ממשיכה להתחמק מהדחה, בלי שהיא באמת יודעת לבשל. הדר לוי מתחילה לחשוב שאפילו המתכון שלה לקבב עם חצי עגבניה, ראוי יותר

03/12/2012
הדר לוי קבלו עדכונים מהדר
  • RSS

"היום המשימה שלכם היא לבשל מנה שעושה לכם טוב בזמן שרע לכם, כשיש סערות, ברגעים הכי הכי קשים". חיים כהן, למה שלא תקרא לילד בשמו: "בואו תבשלו לנו משהו שאחר כך תוכלו לבכות ממנו". ההגדרה משתנה מדי פרק של מאסטר שף: אוכל מנחם, אוכל געגוע, זכרון מבית אמא. נראה כאילו הכל מניפולציה שקופה לעודד את בלוטות הדמעות במקום את בלוטות הרעב . כל כך מדכא , שבא לך להגיע כבר לפרסומות , ולבכות מול הפרסומת לסלקום, להירגע קצת.

משימה ראשונה: אוכל מנחם

כולם מסתערים על המשימה במרץ. מכינים את האוכל המנחם שלהם ועל הדרך פוצחים בוידויים מרגשים על ילדותם הקשה: הוא היה דיסלקטי, ההוא  התגעגע לאבא ואמא שזרקו אותו בבית הילדים בקיבוץ, ההיא היתה לא מקובלת ולא אהובה.  אולי במקום לבשל היה כדאי להתרכז בלפתור את בעיות העבר ולהיות יותר קומוניקטיביים עם הסביבה? ממש לא. זה הזמן להכין מרק ירקות עשיר.

באופן אישי לא הבנתי את המשימה. הרי אוכל הוא מנחם מהוויותו. כל אוכל. כשרע לך, הסוד הוא  לאכול את מה שבא לך באותו רגע. האוכל המנחם שלי מתחיל ונגמר בפרינגלס וקולה, טים טם ונס קפה, צ'יפס וקטשופ. וכמובן עראק. זה האוכל הכי משמח שאני מכירה.  אבל במאסטר שף, הנחמה היא רק תירוץ לבישול ארוך ומגוון.

פאולין תעשה סוכריות בילרגו, רביולי ירוק בצורת סוכריות מדרום מערב צרפת , מנה שלוקחת 6 שעות. כל כך הרבה זמן כדי  להתנחם? כבר שכחת ממה רצית להתנחם בכלל, אולי במקום לנסע עד דרום צרפת אפשר סתם לקחת שוקלד מה -AMPM? בכל מקרה, אחרי שאמרו לפאולין שהמנה שלה היא מנת גמר - היא גם מנצחת במשימה. כמה מפתיע. יחי המתח.

תום מכין רייבכוכן, או מה שזה לא יהיה. לביבות בשילוב מלוח ומתוק. מנה שרושפלד הרעב רוצה לאכול הכל בעצמו. אלינור מכינה אגרולים ומסתבכת עם עצמה. היא אולי המתמודדת היחידה שמנסה להיות מקצועית ולא ליפול למלכודת ה"אכלו לי שתו לי". והיא היחידה שבאמת בוכה מסיבות הגיוניות. "למה את בוכה?", שואל אותה רושפלד בתמיהה, כן אותו אדם שבכה מלאכול מעמולים לא טעימים. היא בוכה כי לא הצליחה לה המנה. לא בגלל שכשהיתה ילדה חטפה אותה כיפה אדומה ליער הדיסלקטי.

דליה מכינה מרק, הטבעונית מכינה מרק, שלי כוסית, ג'קי מכינה מרק...זה הזמן לומר את האמת. מרק הוא לא אוכל מנחם! הוא מנחם רק את האמא שרואה את הילדים שלה אוכלים אותו. כל ילד יעדיף המבורגר על פני מרק חרירה עשיר ככל שיהיה.

ג'קי מתלבטת איזה טוויסט להוסיף לחרירה שלה. "אם הייתי עובדת במסעדה מרשימה, עם מה הייתי מגישה את זה?". אחותי, היית מגישה את אותו מרק עם שם משפחה אשכנזי, זה היה עובד גם בלי קוביות חזה אווז.

שניר מגרד תפוח בפומפיה והולך עם הלב, אפילו שנכנס טעם של ברזל לתפוח. שלי כוסית. פאולין חותכת רביולי.

שלי, שלי, שלי. הבחורה יפה . זה נכון. הבחורה נראית טוב. זה נכון.  אבל כל בר דעת מבין שהיא לא עומדת בסטנדרטים של מאסטר שף. ועדיין היא עוברת ועוברת. וכל פעם בצידוק אחר.

על מנת הברבוניות שלה אומר חיים כהן: "זה מר , אבל יש כאלה שאוהבים אוכל מר". על תוספת האורז: "אני דווקא אוהב את האין מליחות הזאת".

מה נהיה? אני כבר רואה איך יום אחד הוא יגיד לה – "תשמעי, זה ממש מגעיל אבל יש אנשים שמתים על אוכל מגעיל. כל הכבוד". חיים , בוא נסכם שבפעם הבאה שלי תבוא עם צלחת ריקה וצחקוק. וזהו.

פאולין היא הזוכה, כאמור. גם בתואר הבחורה שהצליחה להשתיק את אייל שני. "בואי נעשה עיסקה אני אחבק אותך ואשתוק."  אף אחד לא התלונן. אנחת רווחה.

צאו מהמרפסת, המדינה קורסת

גם אתם לא מצאתם את שי, ויקי ואתי במשימת האוכל המנחם? אתם לא היחידים. לא, הם לא קיבלו פטור מהמשימה, כן, הם בישלו אוכל מנחם ואת המתכונים אפשר למצוא באתר התכנית - אבל הם פשוט לא קיבלו ולו דקת מסך אחת על המנות שלהם. אולי תפסתם אותם בהמשך הפרק, מחלקים עצות מהמרפסת.

זה חדש: לערוך תכנית כך שלא מראים לנו את כל המתמודדים, כנראה כי לא סיפקו את מנת הדרמה הנדרשת. להעביר אותם בלי לספר לנו. אם מישהו מהצופים מרגיש שעושים ממנו צחוק, הוא לא לבד. באנו לראות תחרות, למה לא מראים לנו אותה במלואה?

משימה שניה: שאריות

מי שלא ניחם מספיק טוב, צריך להרכיב מנה שלמה משאריות של אתמול. או כמו שציפי לבני קוראת לזה: להרכיב רשימה.

מצד אחד זה נראה קצת דל: בקצב הזה, בשבוע הבא המתמודדים יצטרכו להביא אוכל מהבית, ואחר כך גם לצלם את התכנית בעצמם עם הסלולרי. אבל עדיין, כולי במתח. שאריות זה מרמז על קצת חיבור לעם, סוף סוף

והנה הסיר נפתח. צלי  מהביל עם ירקות שורש בנזיד מושלם. חבר'ה, זה שאריות?? יש אנשים  שמעולם לא אכלו דבר כזה. יש אנשים שאפילו את הסיר הזה אין להם בבית. בואו תפתחו את המקרר שלי תראו מה זה שאריות. שני קבבים מיום העצמאות. חצי עגבניה. ואקמול. זה שאריות!

"שאריות זה משהו שנשאר" אומרת שלי ומצחקקת. הפעם היא כל כך צודקת.

כולם מנסים להרכיב מנה וכולם באותה שיטה. בואו נכניס את הבשר לתוך כיסונים/סיגרים/רביולי/פחזנית. אם הפחזנית היא "הבית של הבשר" כמו שאמרה ברגש ג'קי, אז יש לנו גם דירה שכורה, צימר, ואוהל לבשר.  חוץ מאלינור שעושה לדבריה, כמו במסעדות: "לחם עם מרק". כן, אלינור. במסעדות שנקראות איקאה.

ג'קי החתולה היא היחידה שחושפת את חולשות הבישול שלה. מעולם לא עשתה פחזניות אבל קראה המון את המתכון, מעולם לא עשתה רוטב יין אבל ראתה בטלוויזיה. ויש לה ידיים טובות. כשאת לא כוסית, זה עוזר.

עד שהם מתאפסים על עצמם, הגיע הזמן גם לשאריות שלי.  אני לוקחת את הקבבים, מטגנת אותם, מוסיפה חצי עגבניה (טיפ מיוחד: אפשר גם עגבניה שלמה אם יש!), רסק עגבניות פטרוזליה ושום. והנה האוכל המנחם שלי. קבב אל באבור ברוטב עגבניות.

שניר נופל עם הראגו שלו. שלי עוברת עם הכיסונים התפלים. שאריות התרגום נעלמות. ככה זה. גם המתרגמת לא יכולה לתרגם את המעבר של שלי.

ניפגש בפעם הבאה. היייתי רוצה להגיד שתכינו את הסכו"ם, אבל נראה שהממחטות יספיקו.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה