מה עדיף: רגש או שכל?

רוצים להפסיק לכעוס? ייתכן שלא כדאי: כי כעס עוזר לקבל החלטות. רוצים להתאהב? יכול להיות שהורמון האהבה שגופכם יפריש, אוקסיטוצין, יפגום בעירנות. על הרגש שבהגיון וההגיון ברגש

27/11/2012
אסנת עופר קבלו עדכונים מאסנת
  • RSS

מה עובד אצלכם יותר: שכל או רגש? עד כמה אתם סומכים על האינטואיציה שלכם או שאת ההחלטות החשובות בחיים אתם מקבלים מתוך בחינת הנתונים ושיקול דעת מעמיק?

מתברר שיש לנו לא מעט "פגמים" אבולוציוניים: אנחנו כועסים, מסמיקים, מתאהבים, מונוגמיים. פעולות שלו היינו מנתחים בשיקול דעת ותבונה, היינו מוותרים עליהן בשמחה. האם הרגשות שלנו פוגמים ביכולת לקבל החלטות ולבצע שיקול דעת תבוני? ההנחה הרווחת היא שכן; שהרגש מעכב ואינטואיציה גורמת לטעויות ומרחיקה מקבלת ההחלטה הנכונה.

ובכן, טעות. בספרו "רגשות רציונליים" מנתח פרופ' אייל וינטר את הקשרים וכופר בחלוקה הקשיחה המקובלת בין המערכת הריגשית  למערכת הרציונלית. רשות הדיבור לפרופ' וינטר:


"בספרי רגשות רציונליים (הוצאת דביר) אני מבקש לעמוד על הקשר שבין המערכת הרגשית שלנו לזו הרציונלית, והשלכות קשר זה על מגוון סוגיות, לחברה, כלכלה, משפחה זוגיות, ואומנות. רובנו נוטים לחשוב על קבלת החלטות כתהליך שבו מעורבים שני מנגנונים נפרדים ומנוגדים: המנגנון הרגשי, האימפולסיבי, המסיט אותנו מבחירה בדבר "הנכון", והמנגנון השכלתני, הרציונלי, הפועל באטיות אפרורית אך מבטיח החלטה נכונה. תיאור זה הוא פשטני ובמקרים רבים אפילו שגוי.

המנגנון הרגשי והשכלי עובדים יחד ומתקשרים  זה עם זה. לפעמים אין הם ניתנים להפרדה כלל. במקרים רבים החלטה המונחית על פי הרגש יעילה בהרבה מזו הנעשית לאחר ניתוח מעמיק ומדוקדק של כל תוצאותיה והשלכותיה.

להפיק תועלת מהכעס

התובנות החדשות לגבי תפקיד הרגשות הן תוצאה של מהפך שקט שהתחולל בשני העשורים האחרונים בשלושה תחומי מחקר חשובים: הכלכלה ההתנהגותית, תורת המשחקים וחקר המוח. שלושת התחומים הללו יחד הרחיבו בשנים האחרונות את הבנתנו בכל הקשור להתנהגות האנושית. אם בעבר נחקר נושא הרגשות בעיקר בפסיכולוגיה, סוציולוגיה ופילוסופיה, ואילו מושג הרציונליות שלט בגאון בתחומי הכלכלה ותורת המשחקים, הרי שהיום הן הרציונליות והן חקר הרגשות מעסיקים חוקרים מכל התחומים הללו גם יחד.

אף כי ספרי אינו בנוי על אסכולת מחשבה יחידה, יש בו אמירה אישית ועקבית. אמירה זו ניתנת לתמצות בצירוף המילים הפרדוקסלי על פניו, שממנו גם נגזר שם הספר: "רגשות רציונליים". המחקר בכלכלה התנהגותית וכן הספרות הפופולארית שצמחה ממנו, נוטים להתמקד בהצבעה על אותן הטיות שמסיטות אותנו מקבלת החלטות רציונליות, ובמקרים מסוימים אף פוגעות בנו. זוהי לטעמי עמדה פסימית מדי. אני לעומת זאת מנסה להצביע דווקא על האופן שבו הרגשות משרתים אותנו ומקדמים את האינטרס שלנו – אפילו את האינטרס החומרי הצר והמיידי. במחקר שנעשה לאחרונה באוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה נמצא, למשל, שדווקא כשאנחנו כועסים במקצת מתחדדת יכולתנו להבחין בין טיעונים איכותיים לטיעונים לא רלוונטיים בנושאים שעליהם מתנהל וויכוח. מחקר אחר שערכתי אני מגלה שהנטייה שלנו לכעוס גוברת מאליה במצבים שבהם נוכל להפיק תועלת מהכעס. במילים אחרות, יש היגיון ברגש ולעתים קרובות יש גם רגש בהיגיון.

הורמון האהבה והאמון

פרק 21 בספרי נקרא "על גברים, נשים ואבולוציה שלב בחינת המיתוסים"  פרק זה בוחן מחדש מספר מיתוסים הקשורים להבדלים בין המינים בתחום הרגש והרציונליות באמצעות מחקרים חדשים מתחום הכלכלה ההתנהגותית והפסיכולוגיה: האם גברים תחרותיים יותר מנשים? האם נשים דברניות יותר מגברים? האם נשים זקוקות יותר מגברים להפגנת אהבה מבין הזוג? גם כאן כמו במקומות אחרים בספרי אני עושה שימוש בטעונים אבולוציוניים להברת התובנות הקשורות לזוגיות. חלק גדול מההבדלים בין המינים ומאופי הזוגיות בין גברים ונשים ביימינו אנו כבעבר הינו תוצאה ישירה של התפקידים השונים של גברים ונשים בתהליך ההתרבות: בעוד האישה יכולה (באופן תיאורטי) להביא לעולם 100 צאצאים לכל היותר יכול הגבר להביא כמאה אלף צאצאים.

פרופ' אייל וינטר

דוגמא מאלפת אחרת למרכיב האבולוציוני בהתנהגותנו הרגשית הוא סיפורו של הורמון האוקסיטוצין המכונה הורמון האהבה. האוקסיטוצין הינו הורמון המופרש על ידי האם בעת ההנקה והוא אחראי להתקשרות הרגשית הראשונית בין האם לתינוק.  אנו לעיתים מביעים פליאה על כך שלאחר תשעה חדשי הריון מתישיים ולידה קשה מוצאת עדיין האם משאבים לטיפול בעולל. המנגנון האבולוציוני דאג לתגמל את האם על השקעתה בטיפול בתינוקה באמצעות הורמון האוקסיטוצין והקשר הרגשי שהוא מייצר בינה לבין התינוק.  למרות התפקיד המיוחד שנועד להורמון זה בקשר  שבין האם לתינוק, הורמון זה מצוי בכל אחד מאיתנו גברים ונשים כאחד.

בשנים האחרונות נערכו מחקרים שבהם נבחנה השפעת ההורמון על התנהגות חברתית וכלכלית. מחקרים אלו גילו קשר מעניין בין הורמון האוקסיטוצין לבין נתינת אמון. נבדקים שקיבלו את ההורמון באופן חיצוני גילו רמת אמון גבוהה יותר כלפי זולתם במגוון אינטראקציות כלכליות, וזאת בהשוואה לאלו שלא קיבלו את ההורמון. מחקר אחר שביצעתי אני עם תלמידי באוניברסיטה העברית הראה שהורמון האוקסיטוצין פוגע ביכולת שלנו לזהות כוונות תכסיסניות של הזולת. הידע המצטבר על הורמון האוקסיטוצין הוא מרתק אך גם מרתיע היות והוא מעלה חשש לכך שייעשה שימוש עסקי לא הוגן בהורמון. כבר כיום קיימת חברה מסחרית בארה"ב המשווקת ספריי המכיל ריכוז קטן של ההורמון ונקרא LiquidTrust  (אימון- נוזלי).

ספרי רגשות רציונליים נועד לאפשר גם לאלו שאינם מצויים בחזית המחקר במדעי החברה להשתתף בדיון המרתק על הקשר בין רגשות להתנהגות רציונלית. בניגוד למסמך מדעי רשמי, שבו כל טענה חייבת להיות מגובה בנתונים אמפיריים או בהוכחה מתמטית, נטלתי לעצמי הפעם את החירות לגמישות גדולה יותר. חלק מההסברים שאני מציע נשענים על דוגמאות היפותטיות, על סיפורים אמיתיים שחוויתי בעצמי או כאלה ששמעתי ממכרי. במקרים מסוימים שיניתי את שמות גיבורי הסיפור כדי לשמור על פרטיותם. תודה אני חב לשותפי למחקר, למורי, לעמיתי ולתלמידי במרכז לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית, שהאינטראקציה האינטלקטואלית איתם היתה במידה רבה חומר הגלם לספרי, כמו גם לעבודתי המחקרית. אינטראקציה זו, למרות היותה אינטלקטואלית ושכלתנית, היא לעולם גם רגשית".

--------------------------------------------------------------------------------------------------

פרופ' אייל וינטר הוא ראש המרכז לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה