עשר שנים של סבל

היום מצויין היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים. ה׳ היתה אחת ממאות אלפי נשים שחיו תחת משטר טרור במשך שנים רבות, עד שהיה לה הכוח לעזוב את בעלה. זהו סיפורה

25/11/2012
בחדשות קבלו עדכונים מבחדשות
  • RSS

:הסיפור הבא הגיע לסלונה מ-ה' ,אישה שחיה במעגל האלימות, עד שעזבה את בעלה המתעלל לפני שנה

"בת 43 + 3, גרושה באושר מזה שנה. האם ידעתי או חלמתי שאגיע לתואר שכזה? ממש לא. האם יכולתי לראות את הנולד? אולי. יעידו עלי מכריי, אני לא בחורה חלשה ולא אחת שאפשר לעבוד עליה. אסרטיבית, עצמאית, חברותית, הרפתקנית, חוויתי, טיילתי ניסיתי. בעלת קריירה, ללא רקע של אלימות מהבית, ילדה טובה.

בגיל 30 כבר רציתי להתחתן, להקים משפחה, לא בהיסטריה אבל מתחיל לחץ.

והוא בא כמו מהשמיים! ענה בדיוק לתיאור המבוקש. איש הייטק מצליח שראה את העולם בשנים האחרונות וחזר לארץ כדי להכיר את האחת, רוצה ילדים כבר אתמול, גבר נאה, שעל פי תיאורו גם מאוד מצליח, טוב בכל, יודע הכל, ראה את הכל, טעם את הכל, ניסה את הכל, להמשיך? נשמע יותר מדי טוב?

מהר מאוד העניינים התפתחו ונכנסנו למערכת יחסים רצינית. אצלו כבר הכל היה סגור ומתוכנן מראש, אצלי פחות, ראיתי פה ושם דברים, היום אני קוראת להם בשמם – נורות אזהרה אדומות לבעיית שליטה. אבל החלקתי, הייתי מאוהבת. הכל בשם האהבה.

צילום: thinkstock

לאחר כחצי שנה הציע שאעבור איתו לחו"ל בשליחות העבודה, ההרפתקה ותחילתו של רומן קנו אותי ונסעתי. חיה לגמרי על חשבונו בארץ יקרה ומאוד זרה. תלויה בו לחלוטין. הדירה שלו הייתה מדהימה; מבריקה מניקיון, מסודרת, החולצות בארון ממוינות על פי צבע, אסור להזיז דבר ממקומו (צבע אדום), היה נותן לי כל יום כסף ל"קניות" אבל היה צריך לקבל דווח בדיוק על מה הוצאתי (צבע אדום), היה מתקשר כל יום לפחות 6 פעמים לשאול איפה אני ומה אני עושה ועם מי אני וזה כל כך החמיא "הוא מתגעגע וכל היום חושב עליי ומתעניין בי" (צבע אדום), בבית בסוף כל יום היה בודק פעם ועוד פעם ועוד פעם עם מנעול הדלת סגור, הייתי מקבלת הוראות מה לעשות; מה להכין לאכול, איך לשים את נייר הטואלט במתקן שלו, לא לקנות כלום לבית לבד "כי החלטות כאלה צריך לקחת ביחד" אפילו אם מדובר בסט כוסות חדש (צבע אדום). אבל הכל היה נראה לי מתוך האהבה הגדולה שלו אליי.

תוך שלושה חודשים קיבלתי את הצעת הנישואין הנכספת! לא ראיתי ממטר. כל כך מאוהבת, בו או ברעיון עדיין לא ברור לי. תוך חודש ארגנו חתונה בארץ הקודש, וחזרנו לארץ הזרה כזוג נשוי. מיד דברים התחילו להשתנות ולקבל טון אחר. גישושים עדינים על חתימת הסכם ממון הניבו כעסים "מבחינתי חתמתי על הסכם כבר - הכתובה". האמנתי שאין מה לדאוג, הוא כל כך אוהב אותי, עד כי האפשרות של גרושים נראית הזויה ובלתי אפשרית. אז וויתרתי. למזלי ההורים שלי לא וויתרו והבית שקנו לי נשאר על שמם.

אסור היה לי להביא תמונות מעברי שכללו גברים, לא לדבר על אקסים,  ולא על חוויות מעברי שכללו גם גברים (צבע אדום), כל יום הייתי שומעת את הנאום של איזה מזל יש לי שהכרתי אותו, שבזכותו אני "רואה עולם" (צבע אדום), אני כבר הבנתי שראיתי את העולם הרבה יותר ממנו בזמן שהוא ראה את העבודה וההייטק ותו לא. הבן הבכור נולד לאחר שנה. במהלך ההיריון הכל החמיר. לא הייתה לי הזכות לנשום בזכות עצמי. על הכל הייתי צריכה לדווח ועל הכל לקבל אישור. יום יום התחלתי לשמוע כמה אני כלום בלעדיו, כמה הוא הציל אותי מחיי הקודמים, שלולא הוא לעולם לא הייתי מתחתנת. הכל בתקיפות, או  שאוליי אוכל להגיד כבר תוקפנות? קשר טלפוני תמים שיצר אקס מלפני 10 שנים כמעט נגמר בהפלה לאחר צרחות, איומים, זריקת דברים והודעה שהוא עוזב אותי.

כלפי חוץ הכל היה טוב, התביישתי לספר, בבית הפכתי לכנועה וצייתנית. חייה ברכבת הרים של רגשות; לאחר כל מתקפה היה מרעיף אהבה. רוצה לחזור לארץ. בינתיים נולדה הבת השנייה. הוא לא הסכים שנחזור. "כלואה" בארץ זרה - עפ"י אמנת הג, חזרה לצמיתות שלי ושל הילדים ללא הסכמתו נחשבת כחטיפה.

הוא לא הסכים ללכת לטיפול. הריון שלישי לא מתוכנן הערים על הקושי והדברים הלכו והסתבכו. מצאתי את עצמי תלויה בו מבחינה כלכלית, בודדה לגמרי בארץ זרה, ללא שותפי סוד וללא משפחה.

בביקורים הקצרים בארץ, פעם בשנתיים, המשפחה שלי ראתה את אותן נורות אדומות. אבל רק לאחר 10 שנים של סבל ובעזרת חברה שהצילה את חיי הצלחתי לחזור לארץ, להיפרד, להתמודד ולהילחם על חיי ועל חיי הילדים. במשך שנתיים לא קיבלתי מזונות וגם לא גט -מסורבת, רצתי לרבנות ובתי המשפט ששם ראו את טירופו בנקל.

מתמודדת ומאושרת, חוגגת בעוד ארבעה חודשים שנה לחופש ומנסה ללמוד מהעבר ולהסתכל אל העתיד. דואגת לילדים שאיבדו את דמות האב, מטפלת בעצמי ומשקמת את חיי, צעד צעד, יום יום.

האם זה היה יכול להימנע? כנראה שכן. למדתי לא לעבור באדום".

מתוך סקר מותגים, שנת 2011:

  • 32% מהנשים הישראליות פוחדות או נמנעות מפרידה מבן הזוג, מחשש לפגיעה במצבן הכלכלי
  • כ- 63% מהנשים מרגישות שהן מוותרות על קריירה משלהן, במידה כלשהי, לטובת הקריירה של בן הזוג או לטובת הבית והמשפחה
  • כ- 56% מהנשים מצהירות שהן זקוקות לאישור מבן הזוג, במידה כלשהי, על הוצאות כספיות כלשהן.
  • כ 89% מהנשים מצהירות כי עצמאות כלכלית של אישה שנפגעה מאלימות בתוך המשפחה, הינה כלי חשוב ליציאה ממעגל האלימות


>> הערב, ביום ראשון ה- 25 לנובמבר, יצא מצעד לציון היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים. ניפגש בכיכר רבין בתל אביב ב 18:30, נצעד לאורך אבן- גבירול עד רחבת הסינמטק ונקיים עצרת ברחבת הסינמטק. הארוע כולל הופעה של דנה ברגר. הנחייה: לינוי בר גפן

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה