מי אמר שחייבים לקנות להם כל הזמן?

בגדים חדשים, מתנות, בילויים – פינוקי החגים השאירו אותנו עם חור בכיס. האם המתבגרים מודעים לכך? האם השפע החומרי שאנחנו מרעיפים עליהם מכין אותם לקראת עצמאות כלכלית?

22/11/2012
הילה פינקלשטיין/עשר פלוס קבלו עדכונים מהילה פינקלשטיין/עשר פלוס
  • RSS
» ראית את הקולקציה החדשה? (צילום: Thinkstock)

החגים שחלפו היו זמן לחשבון נפש, סיכומי שנה והבטחות לשנה החדשה. הוא גם זמן לחגים וארוחות משפחתיות, ולכן כרוך ברכישת בגדים חדשים ומתנות. במקביל, תחילת שנת הלימודים חייבה אותנו, ההורים, ללהוצאות נוספות, כגון תשלומי הורים, ספרי לימוד, חוגים וציוד. ייתכן שיש בכך יתרון: סחרור כספי שמעורר לחשבון נפש כלכלי אמיתי "אחרי החגים".

אבל האם המתבגרים והילדים שלנו שותפים לכך?

ראית את הקולקציה החדשה של זארה?

תארו לעצמכם את הסיטואציה הבאה: קניון במרכז הארץ, ערב חג, המקום הומה קונים. בדוכני העיתונים בולטות כותרות המבשרות על עליית מחירי הדלק, עליית המע”מ, סל הקניות שמתייקר ושוק הדיור שממשיך לדהור. ביציאה מהקניון צדה עיני שתי נערות מטופחות, אוחזות שקיות קניות. וזו השיחה שקלטה אוזני: “היית בזארה? יש משהו שווה?"; “מה דעתך על הקולקציה החדשה של אמריקן איגל?”.

במוחי הסוציאלי עולה מיד תמונה של שתי מדינות שונות, שבהן אנו חיים בו זמנית. באחת קונים וטסים בלי חשבון, בשנייה לא מצליחים לגמור את החודש.

במפגש האחרון שלי בקבוצת “הכנת נערות לעולם העבודה”, שוחחתי עם המתבגרות על המשכורת הרצויה להן. ביררתי יחד איתן האם הן יודעות מהי ההוצאה החודשית שלהן, מהי המשכורת הממוצעת לאישה ולגבר במשק, ומהי ההוצאה החודשית הממוצעת של משפחה בישראל.

לא היה להן מושג. הן אפילו לא ידעו בכמה מסתכמות ההכנסות של ההורים שלהן. כשהסברתי להן שמה שהן מוציאות על בגדים וטיפוח, כנערות המתגוררות בבית הוריהן, הוא סכום שגבוה בהרבה מהמשכורת העתידית שהן צפויות להשתכר כשיתחילו לעבוד, הן נותרו פעורות פה.

ואולם מיד לאחר שהפנימו את העובדה הזו, הן הצהירו על כך שיבקשו עזרה מאבא-אמא ושבעתיד הן מצפות להינשא לגבר שיפרנס אותן היטב.

1,000 שקל על בגדים, 700 על סיגריות

מרבית הנערות בקבוצה מגיעות מבתים קשיי יום, והוריהן מנסים שלא לחסוך מהן דבר. מצד אחד, זה מצוין שהנערות הללו עדיין סומכות על הוריהן, ומצד שני – לא ברור איך הן מרשות לעצמן לרכוש מדי חודש בגדים ב-1,000 שקל וסיגריות ב-700 שקל. ולא דיברנו בכלל על החשבון של הסלולרי, שבו השמיים הם הגבול כי "ההורים משלמים".

עכשיו אתם בטח אומרים לעצמכם "אצלנו זה ממש לא ככה". האמנם?

עם יד הלב: עד כמה המתבגרות שלכם מודעות לעליית מחירי הדלק ולהשפעה שלה על מצבכם הכלכלי, כהורים וכמשפחה? עד כמה הילדים שלכם מבינים שאינכם רגועים בגלל המצב הכלכלי-חברתי במדינה, מהן הדאגות שאתם חווים ועל החשש מפני ההשלכות על עתידם?

כישראלים, חונכו לתפיסה שהשקעה בילדים היא ערך עליון ולא חוסכים כשמדובר בילדים שלנו. כהורים, אנחנו מוכנים לעשות כל דבר כדי שהילדים יצליחו ויהיו מאושרים. המתבגרת רוצה מכנסי ג'ינס חדשים? הילד רוצה אייפד? הם יקבלו - כי לכולם יש ו"רק להם אין".

אנחנו רושמים אותם לחוגים היקרים ביותר, כשהמוטו הוא "מהר יותר, הרבה יותר ויקר יותר". הידעתם שההוצאה הממוצעת של משפחה ישראלית על חוגים עומדת על אלפי שקלים? ועוד לא הזכרנו את ה"שיעורים הפרטיים" היקרים בכיתות הגבוהות, במטרה להוסיף עוד שתי נקודות לציון הסופי של תעודת הבגרות. בינינו, כמה מהילדים שלנו יגדלו ויתמידו באקרובטיקה, או יעשו דוקטורט בלשון עברית, אחרי שהוציאו 100 בבגרות בזכות שיעורים פרטיים?

מה משפיע על מידת ההצלחה?

חשוב לי להבהיר: אני מסכימה שתחביבים זה טוב לגוף ולנשמה, אבל צריך שהכל יהיה במידה. בתוך המרוץ של ההשקעה בילדינו והמרדף אחר הישגיות, איבדנו את הפרופורציות שבין ההוצאות היומיומיות לבין היכולת האישית והמשפחתית שלנו. התפיסה שלפיה על הילדים לחיות בעולם המוגן על ידי שפע חומרי שגויה מבחינה כלכלית, חינוכית ופסיכולוגית. מחקרים שבוצעו בשנים האחרונות בקרב ילדים בכל העולם, מעידים על כך שאין קשר בין ההעשרה לה הם זוכים לבין מידת ההצלחה שלהם בחיים.

תכונת האופי המובהקת היחידה שהעידה על הצלחה היא היכולת להתמיד ולדחות סיפוקים.

ילדים הגדלים בעולם מוגן ובחוסר מודעות לקיומן של מגבלות חומריות ימשיכו לצפות לכך שצרכיהם ימולאו לנצח על ידי הוריהם (ובהמשך על ידי בני הזוג). מעבר לכך, הצרכים החומריים הולכים ועולים ככל שילדינו גדלים. לכן, הדבר הנכון ביותר לעשות הוא להגביל את הילדים בהוצאות כבר בגיל צעיר ולשוחח עמם על נושאים חשובים: תכנון התקציב, דחיית סיפוקים, אבחנה בין הכרחי ונחוץ למה שלא, והצורך להתאמץ כדי להגיע להישגים.

אם לא נעשה זאת, לא נוכל לצפות מהם להגיע בבגרותם לעצמאות כלכלית ורגשית. תאמינו לי: "ילד" בן 30 שתלוי צווארם של הוריו הפנסיונרים לא בהכרח מעיד רק על קשר משפחתי הדוק וחם.

בואו נעצור ונחשוב יחד עם ילדינו מה מיותר ואינו הכרחי בחיינו, מה מניע את הבחירות שלנו במוצרים מסוימים, אילו דברים הם רוכשים לעצמם בגלל לחץ חברתי, היכן מסתתרים הערכים שבהם אנו מאמינים, והאם אנחנו מקפידים לחנך את הילדים שלנו על פיהם.

-------------------------------------------------------------------------------------------

הפוסט פורסם ב"עשר פלוס״ - פורטל להורים למתבגרים ואנשי מקצוע שעוסק בגיל ההתבגרות

הילה פינקלשטיין היא אמא לשלוש בנות, פסיכותרפיסטית, מטפלת בבני נוער ומשפחות ומנחה סדנאות לאמהות ובנות מצווה. לאתר של הילה




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה