פרידה מלאה גוטליב, כוהנת האופנה הגדולה

לאה גוטליב, מקימת מותג בגדי הים הישראלי גוטקס, הלכה לעולמה בסוף השבוע האחרון. ארז עמירן סופד ל"גברת הזקנה" שהעלתה את ישראל ואת הנוף הארצישראלי על מפת האופנה העולמית

18/11/2012
ארז עמירן קבלו עדכונים מארז
  • RSS
» לאה גוטליב, 1918-2012

לאה  גוטליב, כוהנת האופנה הגדולה של ישראל, הלכה לעולמה בסוף השבוע והיא בת 94.

אולי יותר מכל אושית אופנה אחרת, לאה גוטליב הייתה התשובה לשאלה הנצחית: "האם יש דבר כזה אופנה ישראלית?". גוטליב הקימה, יחד עם בעלה ארמין, את מותג בגדי הים גוטקס בשנות ה-50, והפכה אותו לאימפריה עולמית. כארץ האמונה על "ים ומדבר" היא, ללא ספק, סיפקה את הים בצירוף. בשנים הרבות בהן ניהלה את המותג היא השכילה לשלב בין בגדי ים חדשניים ומסחריים לבין טאץ' ארצישראלי ששם אותנו, עולם האופנה המקומי, על מפת העולם, בלי לנסות לטשטש את הזהות הצברית.

לאה גוטליב הייתה פטריוטית. בזמנים בהם זה היה אופנתי ובזמנים בהם זה היה הרבה-פחות. גוטליב מעולם לא הסתירה את השורשים הישראליים של המותג. אמנם בתחילת הדרך היא הייתה מזוהה כ"אשת השושנים" על שום הדפסי השושנים שעיטרו את בגדי הים של גוטקס בשנים הראשונות (לא באמת פרח ארצישראלי טיפוסי, כי אם שושנים אנגליות ביישניות) אבל עם השנים הלכו ותפסו את מקומן מוטיבים מקומיים, ובעיקר צבעוניות מזרח תיכונית.

בנוסף לקולקציה המזוהה ביותר שלה, "ירושלים של זהב" (שעיצב תחת שרביטה המעצב ירון מינקובסקי), ניתן היה תמיד למצוא בעיצובים של גוטקס את "הנקודה הישראלית". מאחר שגוטליב גם הייתה אחראית על הדפסי בגדי הים, תמיד ניכרה בהם השפעה של אמנות ונופים ישראליים. בניגוד לעיצוב ישראלי עכשווי, שמחפש את קבוצת ההזדהות שלו עם תאומיו האירופאים בברלין ובלונדון, גוטקס הייתה תמיד "תדמית נוף מולדתה (המאומצת)", והיא הצליחה להפוך את שפת המולדת לשפה מוכרת ואהובה ברחבי העולם.

תמי בן עמי לגוטקס. גוטליב הכניסה את צבעוניות ארץ ישראלית (צילום: בן לם)

אני פגשתי את לאה גוטליב לפני כ-20 שנה כשעבדתי אצל גדעון אוברזון, הנמסיס המיתולוגי של משפחת גוטליב. כבר אז כינו אותה בברנז'ה "הגברת הזקנה", ואנחנו נהגנו בה ביראת כבוד השמורה לאושיות בסדר גודל של שמעון פרס. העובדה שעבדתי אצל "האויב" לא השפיעה על נימוסי הברזל של הגברת. מאחר שמדובר בתרבות אחרת ובאנשים אחרים, השכילו הצדדים לשמור על הערכה וכבוד הדדי. כנצר לשושלות הונגריות (גם גוטליב, גם אוברזון) הם מעולם לא הסירו את הכפפות מידיהם. אוברזון עצמו סגר מעגל כשהתמנה בשנות ה-2000 למעצב הראשי של גוטקס. הראשונה לברך אותו הייתה לאה גוטליב.

בשיאם של ימי הזוהר הגוטקסיים, נמכרו בגדי הים שלה בבלומינגדיילס כמותג על. הקטלוגים שהפיקו בגוטקס בשנות ה-80 התהדרו בצמרת דוגמניות העל של התקופה, ובגד ים בגזרת סטרפלס הוכתר כדגם הנמכר ביותר בעולם והפך לאייקון מייצג של התקופה. לאורך הזמן חוותה גוטליב משברים אישיים ומקצועיים לא מבוטלים. אבל גם מות בעלה ומות בתה יהודית (שהייתה המעצבת הראשית של המותג) מסרטן, לא שברו את רוחה.

ב-1997 מכרה גוטליב את כל מניותיה בחברה שנקלעה לחובות וב-2001 התפטרה ממפעל חייה, התפטרות שלוותה בסכסוך אישי עם הבעלים החדש לב לבייב. גוטליב לא אהבה את הכיוון החדש אליו הוצעדה החברה ולא חסכה בביקורת. גוטקס, בתגובה, סירבה לאפשר לה שימוש בחומרי ארכיון של המותג.

בגיל 90 היא התחילה הכל מחדש. יצרה מותג הנושא את שמה, LEA, ומדירתה הפרטית בתל אביב החלה ליצור קולקציות חדשות ולשווק אותן בעולם. בימים אלה של התרבות סימני השאלה על היתכנותה הכלכלית של "אופנה ישראלית", ולנוכח אינפלציית רשתות האופנה הגלובאליות והעברת הייצור לסין ושכנותיה, גוטליב היוותה הוכחה בלתי מתפשרת שאפשר גם אחרת. ויותר מזה - בכך ניגחה בעיקר את הסברה הרווחת שעולם האופנה צורך את מרכיביו  טריים, צעירים, ופרוסים דק-דק.

במילים אחרות – טריות מחשבה וחזון עיצובי הם לא פונקציה של גיל (נוט טו סלף).

תמונותיה של לאה גוטליב ז"ל באדיבות המשפחה.
עם הנסיכה דיאנה, צילום: פאולין לואיס.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה