דרומיים, בואו אלי

כשאין הערכות, יש התגייסות: הדר לוי רוצה לפתוח את ביתה בתל אביב למשפחה מהדרום, עד חלוף זעם. אם אתם רוצים להתארח, או מעוניינים לארח - השמיעו קולכם כאן

15/11/2012
הדר לוי קבלו עדכונים מהדר
  • RSS

הדרום בוער.

מבזקי חדשות. חדשות חדשות. חדשות עוד יותר חדשות.

יש לי חדשות בשבילכם: אין דרום בישראל.

החלוקה הזאת לצפון/דרום/מרכז, היא עוד חלוקה שעשינו פה על מנת שנוכל לחיות את חיינו באיזה סוג של שפיות. הרי כמו במשחק אנגרי בירדס כולנו חווינו מלחמה בחיים. קרית שמונה – קטיושות. הדרום- קסאמים. תל אביב- מלחמת המפרץ. ירושלים- פיגועים אינספור. כולנו חיים פה במלחמה מתמדת על החיים שלנו, על הכסף שלנו, על התרבות שלנו בעיקר על שפיותנו.

אין דרך להבין איך עובד הגורל. הדתיים יקראו לו אלוהים שיושב ושופט וזוכר וסולח, אבל חוקים ברורים אין לו - הוא הרי המציא את המשפט המוזר "צדיק ורע לו רשע  וטוב לו". הרוחנים יקראו לזה קארמה. תעשה טוב, יקרה טוב. אבל גם הבודהיזם דוגל בתורת ה-כולנו באנו לסבול,. אין שום דרך לדעת מה יוליד יום. אתה יכול לנסוע לסיני ולהיפצע בדרך בתאונת אוטובוס או לחטוף שפעת מהשכן שלך שהתעטש עליך.  רולטה.

אתה יכול לעשות את ההשתדלות שלך. את שיקול הדעת שלך ולקוות לטוב.  הרי עם או בלי קשר לגורל האמורפי הזה, לא נוכל התעלם מהשפעותיהם המובהקות של פוליטקאים והחלטותיהם על חיינו ומותנו כאן בארץ הזאת.

במלחמת המפרץ כשהייתי ילדה אירחנו את בבית שאן קרובי משפחה מתל אביב. היינו 10 אנשים בחדר קטן, כולל סבתא ותינוקות. כולנו עם מסכות וסמרטוטים מתחת לדלת, מנסים להאמין למה שמאכילים אותנו מנהיגנו ולשתות הרבה מים, כמו שאמר נחמן שי. שתינו שתינו, עד שהבנו : אנחנו בסך הכל כלים במשחק הזה של הפולטיקאים. פעם אתה איזור א' ופעם אתה איזור ד'. פעם אתה בעין הסערה ופעם אתה לא.

"עמוד ענן" הוא לא מבצע מאולתר. ישבו עליו ותכננו אותו והוציאו עליו המון כסף. באופן אישי, אני מעדיפה לא לחשוב שזה בגלל הבחירות, בשביל זה עשו סרטים בהוליווד כמו "לכשכש בכלב". אני מעדיפה לחשוב שזה נעשה למען בטחוננו, ובכל זאת: תכנון כזה היה יכל להגיע גם אלינו האזרחים. בדיוק כמו הפרסומות המגוכחות של מוישה אופניק ועידו רוזנבלום שלא ברור מה מנסים להעביר לנו, אבל לפחות מנסים, גם כאן יכלו לנקוט בפעלות הסברה לתושבי הדרום-מרכז שלא מתורגלים בשגרת חיים עם טילים מעל הראש. להלן קרית מלאכי. גורמי הבטחון ידעו שמפת ההפצצות תתרחב מעבר לשדרות, למה הם לא עשו משהו בנידון? חוץ מסיסמאות שרצו אתמול בטלוויזיה- "אין לימודים מחר!", , "לא עובדים מחר!", אפשר היה לתדרך את אזרחי מדינת ישראל מה כן לעשות. אפשר להתמגן מול טילים. אנחנו אזרחי מדינה, לא חיילים ברולטה רוסית. ומי יודע אילו עוד יישובים מתוכננים לנו בהמשך. בוודאי יבנה, מזכרת בתיה, ראשון והופה תל אביב.

כולנו חיים פה עם טילים מעל הראש כבר יותר מ-60 שנה.

וברגעים כאלה אומר רבי נחמן מברסלב בדיוק לפני שאמר נא נחנחמחנחחנח מאומן: "אסור להתייאש רק לשמוח יש". אני לא יודעת אם אני מסכימה איתו, אבל אם כבר להתייאש, אפשר לעשות את זה ביחד. התמזל מזלי ואני גרה כעת בתל אביב, והטילים לא מעלי. אז הנה אני לוקחת את תפקיד ביביליברמן ושות' וקוראת למשפחה מהדרום: בואו אלי. הדירה קטנה , הדוד שמש בעייתי , אבל יהיה לכם קצת שקט (חוץ מהחפירות שלי בבוקר). בואו. כי כשאין היערכות, יש התגייסות. יש אנשים. וזה מה שיציל אותנו בחיים האלה, אהבה וסולידריות.

דרומיים -  אתם מוזמנים לפנות אלי בתגובות לפוסט זה. ואם אתם תושבי מרכז וצפון שרוצים לפתוח את ביתכם למשפחה מהדרום - עשו זאת בתגובות, ואולי תמצאו את המשפחה הדרומית שמתאימה בול לכם.

אז פוליטקאים יקרים, אני מקווה שאתם יודעים מה אתם עושים. אני יודעת שאני עושה חמין בשבת הזאת. בסיר גדול.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה