צריך רק אחד

"הציפיות האלו, שאמצא את הבחור שיגאל אותי מרווקותי, תמיד מזכירות לי שעשועון טלוויזיה. כשקהל המצפים מריע לי, אני רק צריכה להסכים להשתתף במשחק ולקוות שמאחורי ווילון מספר אחד, מחכה לי הגבר גבר של חיי". הכירו את מעיין שם-טוב

13/11/2012
מעיין שם-טוב קבלו עדכונים ממעיין
  • RSS
» צילום אילוסטרציה, Thinstock

"את רק צריכה לבחור אחד", אבא שלי תמיד אומר לי כשהוא מוצא זמן טוב להתעניין בזהירות במצב הרומנטי בחיי. בכל פעם שהסוגיה הזאת עולה, אני עונה לו שאין לו מה לדאוג ומחייכת אליו את החיוך הקבוע שלי שמשדר עסקים כרגיל, כאילו לא נמאס לי שכולם מצפים ממני שאצא ואמצא בברים תל אביבים אפלים בחור אחד שיהיה לי נעים איתו. רק אחד. לא יותר מזה. הציפיות האלו, שאמצא את הבחור שיגאל אותי מרווקותי, תמיד מזכירות לי שעשועון טלוויזיה. כשקהל המצפים מריע לי, אני רק צריכה להסכים להשתתף במשחק ולקוות שמאחורי ווילון מספר אחד, מחכה לי הגבר גבר של חיי.

בדרך הישנה והטובה החלטתי לעלות מחדש על הסוס וכמו ילדה טובה יצאתי לבליינד דייט ששידכה לי חברה. התיישבנו על הבר, 2 בירות וקרפצ'יו. אחרי מבוכה ראשונה, התחלנו להכיר. עבודה, לימודים, צבא, טיולים. אין נושא שלא הפכתי בהיסטוריה האישית שלי, הכל כדי להסביר לדייט שמולי מה עשיתי ב – 30 שנות קיומי עד אותו הרגע, שבו אני שותה איתו שליש "סטלה" קרה על הבר. אחרי שעתיים זה סוף סוף נגמר. חזרתי הביתה, הדלקתי סיגריה ואמרתי לעצמי שאני לא יוצאת יותר לדייטים.

"אני מחפשת ידידים", הצהרתי בפני חברים שהחליטו לעשות השלמת הכנסה מאז שאני שוב רווקה. האיטנסיביות הזאת שלהם, לשדך לי מישהו, מזכירה לי סוכני מכירות ממולחים שעומדים לזכות בעמלה גבוהה אם אני רק אסכים לצאת לבירה עם המוצר האטרקטיבי שבאמתחתם. בפייסבוק, בקפה וסתם ברחוב, מכל עבר הם מתקיפים אותי. במשפט הקבוע שלי אני מסלקת אותם מעלי - "אני לא מעוניינת בזוגיות כרגע, אני מחפשת ידידים”.

הרעיון שיהיה לי חבר טוב מסוג זכר שלא יהיה מעוניין בי כבת זוג, אלא שפשוט יהיה חבר שניחן בתובנות גבריות, קוסם לי. נחושה בדעתי למצוא לי ידיד, יצאתי למשימה. כל הצעה שקיבלתי' ראיתי בה כהצעה לידידות נפלאה, אלא שאז, אחרי פגישה או שתיים, חתכתי את זה יפה בלי שנשאר ידידים. לפני חודשיים, ממש כשכבר הייתי קרובה לוותר ולהודות שאולי הייתי תמימה מדי, הכרתי מישהו בסלון של חברים. החיבור היה די מיידי. אחרי יום יומיים כבר נפגשנו לקפה, אחרי חודש כבר היה לי ברור לי שסוף סוף מצאתי את הידיד הראשון שלי.

“איתו אני פשוט יכולה להיות מי שאני. הכימיה טובה והחיבור מעולה. אני משתפת אותו בדברים שקורים לי ואני רוצה שהוא ישמח בשבילי כשהם טובים. הוא ממש לא הטייפקאסט שהייתי יוצאת איתו ולכן אני לא משקיעv שום אנרגיה מיותרת להרשים אותו. אנחנו רק חברים טובים וטוב לי ככה”. אמרתי בהפגנתיות בשבוע שעבר בפארק לחברה שלי שמתעקשת להסביר לי, שאין כזה דבר להיות ידידים. “אפשר להיות רק חברים טובים לפעמים". המשכתי בניסיון לרצות אותה, רק כדי שהיא שתפסיק להביט במבט המפקפק הזה שלה. “לדעתי, את מפחדת לנסות” אמרה המפקפקת "את מפחדת לתת למישהו להכיר אותך, כי נפגעת בעבר". היא המשיכה להפציר בי במשך שעה. בשלב מסוים כבר התעייפתי, התעצבנתי וסירבתי להסכים איתה, אז בהזדמנות הראשונה שהייתה לי קיפלתי את עצמי הביתה.

בדרך, חשבתי שוב ושוב על הפחד הזה ועל הידידים שאני מחפשת כרגע בחיי. בתוכי ידעתי שהיא צודקת. אין משהו שמפחיד אותי יותר מלבחור לא נכון -  לתת למישהו להיכנס לי ללב ואז שוב להתאכזב. כנראה שהבחירה בידידים היא סתם החלטה לא להחליט. ממש כמו בשעשועון הטלוויזיה, הפעם אני אפילו לא מוכנה להשתתף במשחק, אני פשוט מסרבת להתמודד עם ההחלטה באיזה ווילון לבחור.

בערב כשהתעייפתי מלחשוב יותר מדי, התקשרתי בטבעיות לידיד החדש שלי וקבענו להיפגש. סתם לשמוע מה חדש. אחרי שעה התיישבנו על הבר, 2 בירות וקרפצ'יו. אז הבנתי, שיכול להיות שהידידות החדשה הזאת היא סתם דרך זהירה שאימצתי לעצמי, כדי לבדוק מה באמת מסתתר מאחורי וילון מס' 1.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה