אגדה אורבנית

"התחלתי לנסות לצוד את הפרמסה בלילות, כי אולי אם אני אצליח לתפוס אותה, יחזרו ללטף אותי". סיפור אקטואלי צורב מאת הילה בניוביץ'

06/11/2012
הילה בניוביץ הופמן קבלו עדכונים מהילה
  • RSS

פורסם בבלוג: "ואן דר גראף אחותך", של הילה בניוביץ' הופמן.

ערב אחד, בעודי מלקק לעצמי את הביצים, שמעתי את האישה בוכה. "די, די", אמר לה האיש, "את יודעת שאין לנו כסף לעוד ילד". האישה בוכה הרבה בזמן האחרון, והילד שואל אותה למה. היא עונה לו שזה בגלל הפרמַסָה. אני לא יודע מה זה פרמסה, אבל לאחרונה החליפו לי את האוכל לכזה מגעיל שבא משקים גדולים וזה ממש פיכסה. הילד אומר שאני חייב לאכול את זה ואין מה לעשות, כי זה בגלל הפרמסה. אני שונא את הפרמסה הזאת.

* * *

התרגלתי קצת לאוכל המגעיל, בעיקר כי הילד מגניב לי לפעמים חתיכות גבינה מהכריך שלו. הוא לא אוהב גבינה צהובה גם ככה, אבל האישה אומרת שזה מזין ושבשר עולה כסף. בטח שוב משהו שקשור לפרמסה. המקום שהאיש היה הולך אליו כל בוקר נסגר, אז האיש נמצא הרבה בבית, וזה לא טוב לי כי הוא לא אוהב ללטף. האישה לעומת זאת הולכת למקום אחר כל יום, וכשהיא חוזרת יש לה ריח של אקונומיקה, וגם אין לה כוח לשחק איתי. התחלתי לנסות לצוד את הפרמסה בלילות, כי אולי אם אני אצליח לתפוס אותה, יחזרו ללטף אותי וגם הפנסי פיסט הטעים יחזור.

* * *

האיש אומר שצריך למכור את המוטו כי הדבק התייקר, לפחות זה מה ששמעתי. האישה ענתה שהדבק כל הזמן מתייקר, אבל עכשיו העלו מחירים גם בסופררררט. אני אוהב את הסופרררט, האישה תמיד חוזרת משם עם דברים טעימים. הם מחליפים לי את החול פחות ופחות כי הילד אומר שחול זה יקר, אז אתמול חירבנתי בסלון. זו לא אשמתי שהפרמסה גנבה לי את החול. האיש ממש התעצבן וצעק "בשביל מה אנחנו צריכים אותו". הילד התחיל לבכות וחיבק אותי, ליקקתי לו את הלחי. בינתיים בטלוויזיה של השכנים, מישהו בשם "שלמה מיאו-עוז" אמר בקול רם משהו על זה ש"יוקר המחייה זו אגדה אורבנית". יכול להיות שהוא אמר "אגגה" או "אדדה", השפה הזו של ההולכים על שתיים ממש מבלבלת לפעמים. אוף, שהשכנים ינמיכו כבר את הטלוויזיה, אני רוצה לישון.

* * *

האישה הוציאה אותי מהבית, שזה ממש מוזר, כי אני לא חולה וכבר קיבלתי חיסונים השנה, אז לא צריך את האיש הרופא. היא נסעה באוטובוס עם הכלוב שלי למקום עם בניינים והוציאה אותי שם. "אני מצטערת", אמרה בדמעות וליטפה אותי, "פשוט אין לנו כסף". נזכרתי שהילד צרח אתמול שעות וחיבק אותי, חשבתי שזה בגלל שנקרעו לו הנעליים בבֵיי צפר. אחר כך האישה הלכה. ניסיתי לעקוב אחריה אבל היא נעלמה מהר מדי.

* * *

יורד גשם. קר לי ואני רעב. יש פה חתולים אחרים שלא אוהבים אותי, וחטפתי שריטה מאחד מהם. לפחות לא ראיתי פה שום פרמסה.

* * *

היום צדתי ציפור בפעם הראשונה. היה לזה טעם מוזר עם הרבה נוצות, אבל אני רעב. הפרווה שלי מדובללת ואין לי כוח לנקות. אישה אחת באה עם שקים של אוכל יבש כמו שהיה לי פעם וחילקה לחתולים האחרים. הם לא נתנו לי לאכול אתם. חטפתי עוד שריטה.

* * *

איש אחד זקן ראה אותי היום מתחבא מהגשם מתחת לגגון של פחי האשפה. הוא אמר לי "פסס, פסס" והציע לי קצת אוכל משקית ניילון. זה היה כריך עם פסטרמה. הייתי רעב נורא ובלעתי הכל מיד. האיש הזקן אמר "רעב, מה? כן… ככה שנינו… אוכלים מה שאפשר". אחד מהחתולים האחרים ראה שהאיש הזקן מדבר איתי, והסכים להפסיק להילחם. הוא סיפר לי שהאיש הזקן היה פעם במקום שנקרא "אושוויש", שבו לאנשים לא היה מה לאכול. הוא בא לחתולים מדי פעם עם שאריות של עוף ממרק או גבינה לבנה, ומספר להם סיפורים על אושוויש. אני חושב שאושוויש יותר גרוע אפילו מפרמסה.

* * *

האיש הזקן יושב עם כוס בפינה של הרחוב ואנשים שמים לו בפנים חתיכות מתכת. אני לא מבין את זה, כי מתכת זה לא טעים. מישהי התקרבה אליו ואמרה משהו על זה שנורא איך המדינה לא מטפלת במיצולי שואה, ואז גם ליטפה אותי. היא נתנה לאיש הזקן עוד כמה חתיכות מתכת והלכה, ואחר כך חזרה עם אוכל טעים בשבילי ובשביל יתר החתולים. אני חושב שהאישה הזו ניצחה את הפרמסה. או שלפחות אין לה אגגה אורבנית. בכל מקרה, הבטן שלי ושל האיש הזקן מאושוויש מלאה עכשיו.

* * *

התרגלתי לשבת ליד האיש בזמן שהוא אוסף חתיכות מתכת ברחוב. לפעמים אנשים אומרים "איזה חמוד" ונותנים לאיש כמה חתיכות מתכת בשבילי. היו גם כמה שצעקו "קישטא", ואחד שצעק "פרזיט, לך לעבוד". פעמיים בשבוע מגיעה האישה שניצחה את הפרמסה עם אוכל טעים לחתולים ושקית של דברים בשביל האיש הזקן. נראה לי שזה בסדר. אני אשאר פה עוד קצת.

צילומים: ThinkStock




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה