פטיש לאינטליגנציה

"אינטליגנציה מבחינתי הינה הטריגר שמפעיל את הכפתור ה-ON (והאון). ככל שתאריו של גבר רבים, כך התעניינותי גוברת ובהתאם לאותו גרף, החולשות הולכות ונסלחות"

30/10/2012
דניאל דותן קבלו עדכונים מדניאל
  • RSS
»

אז איפה זה ה"שם" הזה שאתה לא נמצא בו, מה הנ.צ שלו? ולמה זה לא מופיע לי ב GPS?

לכל אחד מאתנו יש את הפטיש שלו. לי יש לאינטליגנציה.

אינטליגנציה מבחינתי הינה הטריגר שמפעיל את הכפתור ה-ON (והאון). ככל שתאריו של גבר, רבים כך התעניינותי גוברת ובהתאם לאותו גרף, החולשות הולכות ונסלחות. בני הזוג שלי עוד מלפני הנישואין ניחנו באותה תכונת גאונות קלה, משהו בין פרויד לאיינשטיין ואם הם צלחו את הדייט הראשון ונותרו שלוים לנוכח שאלותיי שנשאלו כמו " אם חלקיק היגס יעבור את מהירות האור נוכל להיפגש שוב אתמול?" המשכנו הלאה.

אז אני מודה, אני פריקית של אינטליגנציה. אני מעבירה שעות של סיעורי מוחות עם בני הזוג שלי, אנחנו לא סתם סופרים כוכבים בשמיים, אנחנו מנתחים את הקווים הספקטרליים שלהם והקרינה האלקטרומגנטית ויש בעיה מטרידה ברף אינטליגנציה גבוה כל כך, הבעייתיות למצוא מישהו כזה.

זה עוד בעיה פתירה נכון? אבל למצוא מישהו עם IQ  שמאתגר את איינשטיין, גוף שגורם לדניאל קריג לחשוב שנית ומסוגלות רגשית של קארל יונג ולוודא ששלושתם מוצבים בסדר הזה, הרי לכם האתגר האמיתי.

הדבר הכי נורא, ובאמת שובר לב, זה עד שמוצאים מישהו כזה ומוכרחים לוותר עליו.

את נ' הכרתי במסיבת סיום דוקטורנטים לפיזיקה  של הטכניון. שבוע קודם המאורע האטרקטיבי כבר רץ לי בפייסבוק ווידאתי שיש בידיי הזמנה. למזלי מקצת מחבריי הטובים לומדים או למדו שם אז גם היה לי גם את התירוץ להגיע לשם וגם את הליווי הדרוש בכדי לא לצאת פסיכית. באיזשהו שלב המסיבה תפסה תאוצת ניוטון ורעש המוסיקה המיושנת הפך בלתי נסבל. נפרדתי מהליווי ויצאתי החוצה לנשום אוויר טהור, כזה שלא מוסבר ע"י תאוריות האטמוספירה האחרונות ומצאתי לצידי את נ', לוגם מכוס גבוהה משקה אקזוטי. "מסיבה נחמדה" הוא אמר ואני חייכתי. הוא הציע לי לגימה מהמשקה. "אנחנו עוד לא מכירים" צחקתי לנוכח ההצעה "זה טכני בלבד וזה גם יתוקן בעוד חמש דק' בערך" נ' היה שנון.

עד סוף הערב כבר ידעתי את תאריך הגשת התזה שלו בעל פה. עברנו על כל הנושאים שלמד, סידרנו מחדש את הכוכבים בשמיים. התפיסה שהוא האיש שאני רוצה הייתה מובהקת כמו  הסינגולריות כבידתית, הבנה אין סופית בנקודה בודדת אחת.

"מה דעתך לגביי האקלרשיין פרוסס?" הוא שאל, נכבשתי

"תהליך האצה..." התרגשתי "בעד!"

אז האצנו לכיוון המכונית שלו ונסענו עד לירח.

העברנו חודש קסום יחד. כל יום היה אפקט לימודי חדש. השיחות גלשו לתוך הלילה, הקפדתי להישאר בקצב המנטלי שלו והוא הקפיד שלא להשיג אותי במילימטר ואני התאהבתי בו, אהבה עמוקה ונקיה. אהבה שאתה מעניק למשהו שאתה יודע שיש בו ערך מוסף. ויום אחד כשניסנו לסדר גלי אור קטנים במנסרה דמיונית הנחתתי את השאלה. "אתה חושב שזה, זה?" בתמימותי שאלתי, הוא נאנח ארוכות. "קיוויתי שלא נגיע לזה" נ' אמר "תביני, את מדהימה והכל אבל אני עדיין לא שם".

"אני לא מבינה" השתוממתי "אז איפה היית כל החודש האחרון?".

האם במרחבי הזמן שלנו כל אחד היה במקום אחר? הוא דווקא היה נראה מאוד שם, יש אפילו נקודות סינגולריות שמוכיחות את זה. אי אפשר להאמין היום לכלום אפילו למדע.

"אני לא יכול להכיל מערכת יחסים רצינית כרגע" נ' הסביר "יש לי עוד דברים לבדוק, לחוות, הגירושין עוד טריים מידיי, לא עבר מספיק זמן" וכך כמספר הכוכבים שקטלגנו בלילה הראשון הלכה ונבנתה רשימת התירוצים וכידוע תירוץ טוב אחד אמין בהרבה מעשרה במקביל, ואם כבר מזכירים מקביל, בכוונתו של נ' "למקבל" והרבה! זו מילה שהומצאה בתקופה האחרונה יחד עם החוסר הצדק החברתי והבחירות המתחדשות, סוג של דברים ששום דבר טוב לא יצמח מהם.

נ' הלך יחד עם האופטימיות שלי לגבי מערכות יחסים.

ובלילות, בטרם מגיעה השינה, אני פותחת את החלון ומביטה בכוכבים ארוכות. מנסה לחשב את הקואורדינטות על פי קווי האורך והרוחב, תוהה מתי נ' ייקח את המסלול הנכון ויגיע לשם, להיכן שאני נמצאת ויחד נרחף באהבתנו השמימית לעבר הזוהר הצפוני, בינתיים אני סופרת כבשים משובטות ומנסה להירדם.

לילה טוב.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה