הצבעה מגדרית- נשים הן כוח אלקטורלי?

בבחירות 2009 נערך המחקר המעמיק הראשון שבחן דפוסי הצבעה מגדריים בישראל. ענת סרגוסטי שוחחה עם אחת היוזמות שלו, פרופ' חנה הרצוג, ושאלה אותה מה אפשר ללמוד מכך על ההצבעה הנשית בבחירות הקרובות

30/10/2012
ענת סרגוסטי קבלו עדכונים מענת
  • RSS
» יותר מתלבטות ממתלבטים (צילום: gettyimages)

זמן קצר לפני הבחירות הקודמות (2009) נמצא בסקרים שמבין 25% המתלבטים למי להצביע יש רוב לנשים (דיווח על הסקר כאן). כלומר: נשים הן כוח אלקטורלי שיש להיאבק עליו.

מועמדותה של ציפי ליבני לראשות הממשלה הסיטה אז את הדיון במערכת הבחירות לשדה המגדרי וזה הפך לאחד הנושאים המרכזיים, גם אם במובלע. זה רלוונטי היום, משום שיש סיכוי שבבחירות הקרובות יהיו שתי נשים מועמדות לראשות הממשלה, שלי יחימוביץ ואולי ציפי ליבני.

אנחנו הנשים קיבלנו את זכות ההצבעה בסך הכול לפני פחות ממאה שנה ורוב מדינות העולם העניקו זכות בחירה לנשים רק במהלך המאה ה-20, האחרונות היו מדינות המפרץ בשנות ה-2000 עד סעודיה שהעניקה זכות הצבעה לאזרחיות רק בשנת 2011 (את הנתונים ניתן למצוא בוויקיפדיה).

מחקרים שבדקו את דפוסי ההצבעה של נשים, הראו שבעשורים הראשונים אחרי קבלת זכות הבחירה נטו הנשים להצביע יותר עבור מפלגות מסורתיות ששימרו את מבנה הכוח החברתי, ואת דפוסי חלוקת התפקידים המסורתית בין גברים ונשים. אבל בעשורים האחרונים נוטות הנשים לקרוא תיגר על הסדר החברתי הקיים, וכך, בארצות הברית, יותר נשים מצביעות לדמוקרטים, הנחשבים ליברלים, מאשר לרפובליקנים, השמרנים. ההסבר מדוע נשים נוטות להצביע שמאלה יותר נטוע בירידת קרנה של המשפחה המסורתית, כניסת נשים לשוק העבודה, התחזקותה של התנועה הפמיניסטית והשלכת מדיניות הרווחה על גברים ונשים.

בישראל, שנמצאת בסכסוך אלים מאז כינונה, משתלט הנושא הבטחוני על הדיון הציבורי ומשפיע גם על תוצאות הבחירות, ויש לו היבטים מגדריים מובהקים. ולכן, גם כאשר מערכות בחירות התקיימו על נושאים כלכליים-חברתיים, הן לא נתפסו ככאלה. "שאלות כלכליות חברתיות לא נתפסו עד היום כשאלות פוליטיות," מסבירה פרופ' חנה הרצוג מאוניברסיטת תל אביב, "אפילו המהפך הפוליטי בשנת 1977 שהיה סביב עניינים חברתיים (מאבק הפנתרים השחורים והמזרחים), לא נתפס כמהפך כלכלי-חברתי, אלא כמהפך של זהות, כנצחון המחנה הלאומי."

בזמן מערכת הבחירות של 2009 ערכה הרצוג, ביחד עם פרופ' מיכל שמיר וד"ר עינת גדליה, את המחקר המעמיק הראשון שבחן דפוסי הצבעה מגדריים. "התפיסה הרווחה הייתה שנשים מצביעות כמו גברים," מסבירה הרצוג, "אך טענה זו לא נבדקה מעולם לעומק." המחקר התבסס על השיח הציבורי של הבחירות, והתמקד בציפי ליבני, שהייתה מועמדת לראשות הממשלה מטעם קדימה.

נשים שנכנסות לפוליטיקה משלמות מחיר חברתי: אמירות לגבי חיי משפחתן והזנחת תפקידן כאימהות ורעיות לטובת קריירה ציבורית, אובדן הנשיות, אימוץ תכונות גבריות ואיבוד תכונות נשיות. בליבני הירבו לזלזל. ברק כינה אותה "ציפורה", אחרים שאלו אם היא יכולה להרים את הטלפון האדום בשתיים בלילה, היו כותרות כמו "ציפי, ציפיתי ממך ליותר", ועוד. וכך בעצם תוייגה ליבני כאישה כמעט בעל כורחה.

"ואכן, המחקר שלנו הראה שציפי ליבני קיבלה באופן מובהק יותר קולות של נשים (יהודיות), ובל"ד, שבה התמודדה חנין זועבי, קיבלה יותר קולות של נשים (ערביות)."

נשים מצביעות למפלגות שמיטיבות עם נשים

המחקר (שנערך במכון הישראלי לדמוקרטיה) מצביע על כך שעד שנות ה-70 התפיסה הרווחת בישראל הייתה שהדרך היחידה להכניס נשים לפוליטיקה היא דרך האימהות.

"השינוי החל אחרי מלחמת יום הכיפורים: שולמית אלוני הקימה את רצ, בחיפה פעלה התנועה הפמיניסטית בראשות מרשה פרידמן (שהייתה לח"כית מטעם רצ), הוגש דו"ח על מצב הנשים בישראל, החלו הדיונים על אלימות במשפחה והפלות, הוקמה שדולת הנשים – וכך התפתח שיח פמיניסטי. "

החקיקה הפמיניסטית המשמעותית החלה בשנות ה-90, עם כינונה של הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת (ביוזמתה של ח"כ, אז, נעמי חזן).

"מחקרים שנעשו בארצות הברית מסבירים מדוע יותר נשים מצביעות לדמוקרטים," מסבירה הרצוג, "משום שהמפלגה הדמוקרטית מקדמת נושאים שמיטיבים עם נשים: בריאות, חינוך, ביטוח חברתי."

כלומר, מסומן פה דפוס שצריך לקחת אותו בחשבון: ככל שמפלגה חורטת על דגלה יותר נושאים שמיטיבים עם נשים (גם אם אלה אינם נושאים פמיניסטיים מובהקים), כך יש לה יותר סיכוי לזכות בקולות הבוחרות. ונשים, כך מראים סקרים ומחקרים, מתעניינות יותר בעניינים יומיומיים מאשר בפצצה האיראנית. בעניין הזה חשוב לחזור לפרויקט "בית הנבחרות" של סלונה.

אבל העיסוק בנושאים החברתיים נתפס, משום מה, כלא פוליטי

"נכון, כשאנשי המחאה אמרו 'אנחנו לא פוליטיים'" מסבירה הרצוג, "מבחינתם פוליטי זו החלוקה המסורתית בין ימין ושמאל מדיני, ואילו שאלות כלכליות-חברתיות אינן נופלות לתוך החלוקה הזאת".

ואיך את מסבירה את העובדה שבשלי יחימוביץ לא מזלזלים כפי שזילזלו בציפי ליבני?

"עד לא מזמן יחימוביץ הודיעה שאינה מתמודדת לראשות הממשלה. ועכשיו, כשהיא מתמודדת, כבר מתחילות השאלות כמו: מי האישיות הביטחונית שלה? למה אין לה תפיסת עולם מדינית-ביטחונית? אבל יחימוביץ שמה בראש סדר העדיפויות שלה את הנושאים הכלכליים-חברתיים. אלה הנושאים הפוליטיים שלה. אבל עיתונאים אינם מוכנים לקבל את העובדה שהפוליטיקה שלה היא פוליטיקה של כלכלה ורווחה. ובמובן הזה מסקרן מאוד לראות עד כמה המחאה תתורגם לכוח פוליטי, או שהאיום האיראני יטרוף את הקלפים ויעביר את הדיון שוב לשדה הביטחוני, שבו לנשים יש נחיתות."




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה