מי מפחד להתמסר?

אנחנו רוצים מערכת יחסים, אז למה אנחנו קשה לנו כל כך להתמסר ולוותר על שליטה? יהודית קונפורטי על הפחד מהתמסרות טוטאלית, ועל התענוג הגדול שבצדה

25/10/2012
יהודית קונפורטי קבלו עדכונים מיהודית
  • RSS
» קונפורטי. צילום: שלומי ארביב

"אני רוצה הפוך קטן, לוהט עם הרבה קצף", אומר דניאל למלצרית בבית הקפה השכונתי. את הקפה שלו הוא יודע לבקש במדוייק. קטן ולוהט. בממלכה הזאת הוא בטוח. והמלצרית גם יודעת להגיש לו את הקפה עם הבדיחה הקבועה והחיוך. הקפה מגיע וטיפה לוהטת מותזת אל דניאל. זה מספיק כדי להצית אותו מולי.

"קשה לי עם רונית", הוא מתמרמר, "היא כל כך רוצה שאני אתמסר לגמרי. היא כל כך טוטאלית"

"מה זה להתמסר טוטאלית?", אני שואלת  בזהירות

"היא רוצה שאקשיב לה, שאהיה  נוכח פיזית...שאעטוף אותה...להתמסר, את יודעת".

"ומה הבעיה עם זה?" אני מתממת,

"גם היא צריכה להתמסר אלי. גם היא צריכה להבין שהיא צריכה לכבד את המקום שלי"

"אתה מדבר איתה על זה?", אני שואלת

"לא. אני לא יודע להגיד דברים כאלה בצורה ישירה. זה חונק אותי. בסוף זה יוצא בצורה של כעס. וככה אני גם מפרצף לרונית, לא נאמן לעצמי ובסוף יוצא ריב מטורף", אומר דניאל ומנגב את הקצף הלבן מזווית הפה.

"תגיד את זה, תגיד את זה, תגיד את זה כבר...", אומרת מתוכי ריטה של קליינשטיין.

"קשה לי להביא את עצמי. להגיד במדוייק מה אני מרגיש", אומר דניאל

"מה מונע ממך? ממה את רוצה להתרחק?"

"לא רוצה לפגוע בה. אכפת לי ממנה. היא חשובה לי"

"אבל דניאל, מי שמוכן להתמסר  –  יקבל יחס דומה. אם אתה נאבק תקבל מאבק בחזרה, אבל אם תתרכך ותאפשר לצורך של רונית לחלחל אליך - גם היא תרגע ופחות תזדקק לעטיפה האינסופית שלך. מישהו צריך להתחיל בצעד הזה. אולי אתה?"

*

אנחנו מתפתחים דרך יחסים. אנחנו לומדים להכיר את עצמנו דרך האחר. דרך התגובות שלו, דרך ההתנגדויות. רק דרך יחסים אנחנו יכולים לבדוק את הבטחון העצמי שלנו, לומדים כמה אנחנו עומדים על דעותינו, על כללי הברזל שלנו וכמה נכון לנו לוותר אל מול הצורך של האחר. אחד השיעורים ביחסים הוא שיעור בהתמסרות.

"הייה מחויב לבחירות שלך, אך גמיש בגישתך", אומר אנתוני רובינס, אחד האן אלפיסטים המובילים. NLP זו הדרך הטיפולית המובילה שלי בחדר הטיפולים, לשינוי מהיר בתגובות ובדפוסים מחשבתיים. וככל שאני מתעמקת במשפט הזה אני מגלה כמה הוא מדוייק. הוא אומר: התמסר, אך היה נאמן לעצמך.

אז מהי התמסרות? ביטול עצמי בגלל אלמנט הויתור או לקיחת אחריות, בגלל הבחירה המודעת?

הצד הפסיבי של התמסרות: כניעה לחוקים, למסגרת. כמו במסגרת צבאית. למשל, חיילים שמתמסרים למולדת, לגדוד, לערכי הקבוצה באופן עיוור או אולי מתוך פחד, כאשר משהו אחר מפעיל אותי, ומותיר אותי במצב של "תחליטו בשבילי וזהו...אני מפקירה את עצמי בידייך. כל החלטה תהייה טובה בשבילי".

הצד האקטיבי של התמסרות: להתמסר לערכי הקבוצה מתוך בחינה מודעת. לשחרר שליטה מתוך בחירה מודעת, למשל...כטובע בים סוער. חבר סיפר לי שכשהוא חש את הגלים הגבוהים הוא קיבל לפתע החלטה מודעת להניח, להתמסר וזה מה שהציל אותו. איזה פחד!

*

"אני פוחד לאבד את עצמי", יורה דניאל לחלל בית הקפה, "אולי אני צריך להרפות קצת. פחות להתנגד, לסמוך על החיים...איזה משפט גדול אמרתי", מתמוגג דניאל

"אתה מתכוון ל'לזרום'", אני מחייכת.

"קשה לי עם המילה הזאת – לזרום".

"לי היא דווקא עושה תחושה נעימה בגוף. להרפות משליטה, להתמסר, בלי מעורבות, בלי מניפולציות של 'אולי אני אעשה ככה, או ככה...', סתם להיות, כמו עלה צף במים. לפעמים אפשר לעשות גם פסק זמן כזה".

דניאל צוחק. "לשמוע משפט כזה מפריק קונטרול כמוך, ממש הישג!".

"אין ברירה", אני אומרת, "כל דפוס אפשר לשנות. לא? אחרת אני בסבל מתמשך...אני מתכוונת ל-flow. זרימה היא חוויה נפשית שלא דורשת דחיפה או שכנוע, כשאני רוקדת למשל, אני פשוט זזה מתוך דחף. הגוף רוצה לנוע ואז עולה גם רגש והרגש מייצר תנועה חדשה וכך הלאה. אני מתמסרת לתנועה הזאת ונוצרת חווייה של חיבור לעצמי. זה חיבור אלוהי..."

"אני כנראה פוחד על המקום שלי", מתוודה דניאל, "אם אתמסר לרונית אני צריך למלא את הבור האינסופי שלה ואז איפה אני? היא כל הזמן זקוקה לאישור מבחוץ. לאישור שלי, לעטיפה שלי. אני עייף. שתתמסר לעצמה! שתיקח אחריות על האושר שלה"

"אבל, דניאל, אם תעניק לה קצת את הביטחון הזה שאתה מקשיב לה, היא תרגע... אם תתמסר לה, אתה נותן לה מקום. אתה יוצר אצלה ריפוי. דרכך. זוגיות זה מעבר לצרכים שלך ושלה".

"טוב", מחייך דניאל, "בא לך מטקות? זה הכי זוגי שיש. לא?! הכי התמסרות".




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה