מסדרון של קטיפה

"כשהילד יהיה בן 21 תסתכלו לאחור ותצטערו על המריבות, ועל הצלקות שנייר הזכוכית חרט לכם בנשמה", כך אמר השבוע שופט משפחה לזוג במאבק משמורת

18/10/2012
עו''ד רות דיין-וולפנר קבלו עדכונים מעו''ד רות דיין-וולפנר
  • RSS
» עו"ד רות דיין וולפנר

אודי וגילה היו חברים ממש טובים, ידידים כמו שקוראים לזה.

סקס אף פעם לא היה חלק מהיחסים ביניהם, אפילו כשדיברו על ילד משותף, כי לכל אחד מהם העדפות מיניות אחרות, גם אם הן קבורות עמוק במגירה.

כשהגיעו לסוף שנות השלושים של חייהם הם קיבלו החלטה משותפת להביא לעולם ילד.

עוד לפני שהילד נולד הכל כבר סוכם ביניהם : שם המשפחה, וחלוקת הזמנים שכל אחד מהם ישהה עם הילד, וחשבון משותף שיפתח רק לצרכים של הילד אליו יפקידו סכום זהה, ועוד עוד סעיפים שהמשותף להם הוא הרבה רצון טוב והדדיות של הורים לעתיד, שאין להם מושג מה קורה כשנולד פתאום תינוק.

אחרי שהתינוק נולד, הם פגשו פנים אל פנים את המציאות, והיא לא כל כך הסתדרה עם ההסכם ביניהם, בעיקר לגילה, שחוותה אימהות חדשה בגיל מאוחר.

גילה פנתה לייעוץ משפטי והבינה שההסכם עליו חתמה עם אודי בתקופת ההריון אינו תקף שכן מעולם לא אושר בבית המשפט, ובכל מקרה הוא אינו מחייב את התינוק הקטן, שיכול כבר בגיל חודש, להגיש תביעות נגד אביו, באמצעות אימו, קונסטרוקציה משפטית יעילה במיוחד ולעיתים קרובות הרסנית.

גם אודי קיבל יעוץ משפטי, גם לאודי נאמר שההסכם מלא הכוונות הטובות לא עומד במבחן המציאות, ושבית המשפט יחייב אותו במזונות לתינוק, וישאיר את התינוק, בשל גילו הרך, במשמורת אימו.

אודי, בחור פיקח ופרקטי, הבין במהרה את המציאות החדשה וחתם עם גילה על הסכם חדש. אחרי שנה ביקש אודי להרחיב את הסדרי הראיה והם חתמו שוב על הסכם חדש.

אלא שעברו מספר שנים והילד היום בן 6. אודי אב מעורב מאוד, פעיל, דואג, מתמצא בהכל, ונהנה לבלות זמן רב בחברת בנו. גילה מצאה עצמה חוששת אל מול הקשר ההדוק שבין אודי לגבר הקטן והדומה לו כל כך שהיא מגדלת, בנה.

היא דאגה להכתיב את הכללים. אמא קובעת נהגה לומר לילד, והוא שאל את אביו בחשש מה, אבא, אתה יודע שרק אמא קובעת עלי ? למרות זאת, במידת האפשר הם שיתפו ביניהם פעולה בגידול הילד, ואודי היה מעורב בגידולו עד כמה שגילה איפשרה לו. אבל הוא רצה עוד, ולא יכול היה להשלים עם מציאות לפיה גילה קובעת את הכללים, הוא רצה שיתוף מלא.

אודי הגיש תביעה למשמורת משותפת לבית המשפט לענייני משפחה. גילה התנגדה לא רק למשמורת משותפת אלא גם לעצם עריכת בדיקת מסוגלות הורית או תסקיר סעד. אין סיבה, היא טענה, הגענו כבר לשני הסכמים, טענה, אני לא מבינה למה  הוא גורר אותי שוב לבית המשפט.

טפט קטיפה או נייר זכוכית?

השבוע היינו בדיון בבית המשפט לענייני משפחה. השופט לבן השיער הסתכל בהם ממקום מושבו הגבוה וממרום גילו, והסביר להם כמה עובדות חיים חשובות. רשמתי מילה במילה את מה שאמר, והנה אני חולקת אותם עמכם, כי כבר אמרנו שהכי חשוב, שקודם כל תהיו בני אדם...

"ההורות שלכם היא כמו מסדרון ארוך, שאתם הולכים בו מאז שהילד נולד ועד שהוא מגיע לגיל שהוא עושה מה שהוא רוצה, בערך 13-14 היום... והמסדרון הזה שאתם הולכים בו, אתם קובעים איך הוא יראה. אתם מחליטים אם לשים על הקירות טפט קטיפה או נייר זכוכית מספר 3. אם תשימו טפט קטיפה, תחליקו לאורך הדרך ויהיה לכם נעים. אם תשימו נייר זכוכית, תישרטו כל הזמן. ואיך שמים טפט קטיפה ? זורמים. לא מתעקשים על כל דבר, מחליקים, מוותרים, מפרגנים, ולא רבים על כל דבר. בפעם הראשונה שאתה מוותר, נראה לך שהעולם יתמוטט. אבל אם הילד שלך לא היה איתך בליל הסדר, לילד לא קשה, הילד לא ישב לבד ברחוב, הוא היה עם המשפחה שלו, זה קשה רק לך. אם תסכימו לבחירת החוג של ההורה השני, לא יקרה לילד שום דבר. אם תוותרו לעצמכם על הלחץ של לא להסכים, תלכו בקטיפה ואם תמשיכו להיות נוקשים, תשרטו את עצמכם בנייר זכוכית. הילד בשלב כלשהו יפתח חשיבה משל עצמו וידע טוב מאוד מי אחראי לנייר הזכוכית. כשהילד יהיה בן 21 תסתכלו לאחור ותצטערו על המריבות, ועל הצלקות שנייר הזכוכית חרט לכם בנשמה."

הם הקשיבו היטב לשופט, והסכימו לפנות להדרכה הורית שאולי תסדר את היחסים ביניהם, ותוציא אותם ממסדרונות בית המשפט למסדרון של קטיפה.

עו"ד רות דיין וולפנר




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה