ג'רי סיינפלד: "סדרת הרשת שלי היא לא על כלום". ראיון בלעדי

ג'רי סיינפלד כמעט ולא דיבר על סדרת הרשת שלו, "קומיקאים במכוניות שותים קפה", בה הוא מארח את האנשים המצחיקים ביותר בעולם - אבל בשביל ההפינגטון פוסט, הוא הסכים לספר איך הגיע למחשב שלנו, ומה עוד הוא מתכנן לעשות שם

21/10/2012
קטלה מקגלין , הפינגטון פוסט קבלו עדכונים מקטלה מקגלין
  • RSS
»

כמעט מדי שבוע מופיעות באינטרנט סדרות קומיות חדשות על חיי. הבעיה היחידה היא שג'רי סיינפלד לא מככב באף אחת מהן. מלבד אחת.

קומיקאים במכוניות שותים קפה ראתה את אור היום בתחילת הקיץ, כשהיא מבטיחה להציג שוב את מלך הסדרה על לא כלום, האהובה ביותר בארה״ב, עושה שוב את הדבר שבו הוא מצטיין: מנתח בדייקנות וקטנוניות, ביחד עם אנשים מצחיקים אחרים, את הפרטים הקטנטנים והקטנוניים של חיי היום יום.

אלא שהפעם הם עושים את זה ברכב, עם קפה.

סגנון קומדית ההתבוננות המוכר היטב, האופייני לסיינפלד, חי וקיים ועושה חייל בכל אחד מהפרקים בני 11 דקות בהשתתפות אנשים כמו לארי דיווידאלק בולדווין, ריקי ג׳רבייס ובריאן ריגן. סיינפלד שוחח לראשונה על הפרוייקט החדש עם הפינגטון פוסט קומדי והבהיר את משימתו האישית - לתת למעריציו מושג מה זה לחיות את חייך בתוך קומדיה - ובעיקר, הפיטפוט הסתמי שמעשיר אותה - ללא הסחות הדעת של פרסומות וכדומה.

ה.פ.ק : הי ג׳רי, מה נשמע?

סיינפלד: פנטסטי.

תודה על זמנך.

מזל טוב על הכבוד הגדול! את העיתונאית הראשונה שזוכה לדבר איתי.

(צוחקת) אין לך מושג כמה אני נרגשת.

ניסיתי להימנע מזה בכל כוחי. קוויתי שאם אתן לסדרה שם שמדבר בעד עצמו, לא אצטרך להסביר אותה.

סביר להניח, נכון?

זה הרעיון מאחורי שם הסדרה. מה עוד אפשר להגיד?

כידוע, אתה אחד מהאנשים המועטים, הנבחרים בעולם הקומדיה שיכול בעצם לעשות מה שהוא רוצה. אז למה דווקא סדרה ברשת ולמה עכשיו?

נראה לי שהתחלתי להשתעשע ברעיון ב-2002 תוך עשיית הסרט התיעודי ״הקומיקאי״. ביחד עם קולין קווין עשינו מעין פרשנות בתור תוספת ל-DVD והופתעתי מאד כמה מצחיק זה יצא. סתם ישבנו ופטפטנו. ואז קניתי פולסווגן באלברקרקי, ניו מכסיקו ונסעתי להביא אותו משם עם ידי ברי מרדר ובדרך חזרה משם הקלטנו את עצמנו ב DVD - אז בעצם שני האירועים האלו פלוס ״הקומיקאי״ הכילו בתוכם המון שיחות ופטפוטי סתם של קומיקאים. זה היה למעשה יותר פטפוט ״מקצועי״ ולא בדיוק מה שאפשר לקרוא ״סטנד אפ״ רגיל - קומיקאי מדבר שטויות, שזה מה שאנחנו עושים בדרך כלל. למזלנו יש לנו המון ניסיון בטוק שואוז וראיונות שמספקים לנו המון חומר. אז חשבתי לעצמי:״אולי יש בזה משהו נוסף?״ מאז ומתמיד היתה לי ההרגשה שיש צד נוסף בחייו של קומיקאי שעשוי לבדר את הקהל, אבל הייתי צריך לעבוד על יצירת הקונטקסט שבו זה יוצג. לא נראה לי שזה יכול לקרות במה שקרוי ״סביבה מבוקרת". אז ״בישלתי״ את זה.

בפרק הראשון לארי דויד התלוצץ שסוף סוף עשית סדרה שהיא ממש על כלום. זאת היתה הכוונה? מין שיחה זורמת, מסוג הדברים שעשיתם תמיד בבית הקפה?

אין אדם שנהנה יותר ממני מההומור של ״תכנית קטנה על לא כלום״ אבל אני לא מסתכל על זה בצורה כזאת. בשבילי אלה הם דברים גדולים וחיוניים. זה ידוע שאני אובססיבי בנוגע לפרטים קטנים, אבל בשבילי הם לא קטנים. זאת אומרת, זה משהו שאני מת עליו ורציתי לעשות משהו בשביל אוהבי הקומדיה ואנשים שאולי רוצים לחוות את הצד ה״אחר״ הזה של חיי הקומיקאים האלה.

זה באמת נראה אותנטי וממש מסוג השיחות שקומיקאים מנהלים באמת.

ללא ספק. אני שונא כשאנשים חושבים שהצחוק הוא מעושה. זה יכול לעצבן אנשים מסויימים - אני מבין את זה לגמרי - אבל הצחוק הוא בהחלט אמיתי. זאת אומרת, כולנו, כל הקומיקאים מתים על קומדיה. אז כשאנחנו ביחד אנחנו אוהבים להצחיק אנשים ואוהבים שמצחיקים אותנו.

את כל האורחים הכרת לפני כן?

ריקי ג׳רבייס הוא מכר חדש. עשיתי גם פרק מאוד מעניין ויוצא דופן עם קרל ריינר ומל ברוקס אותו לא פגשתי מעולם בעבר. מסתבר שריינר וברוקס מזה שנים אוכלים ביחד כל ערב בביתו של ריינר. הם נפגשים כל ערב, אוכלים ומסתכלים בטלוויזיה בסלון. המון אנשים ניסו להכנס לשם ולצלם את זה אבל קרל ומל לא אהבו את הרעיון אז זה מאד החמיא לי שהם הרשו לי לעשות את זה. וכמובן זה היה מגניב, היה מדהים להיות בחדר הזה. שני אלה, יש להם מאסף ענק של קומדיה ביחד ולחוד. זה מאד ריגש אותי.

זה בטח הפרק החביב עליך.

אני מת על כולם. בשבילי הן מין מבני חול כאלה. אין לי מושג  מראש איך הם ייצאו בסוף ויש לי את הכללים הפנימיים הקטנים שלי איך לעשות את זה כדי להשיג את מה שאני רוצה להשיג בסוף. אחד מהכללים הוא שאני רוצה להכניס אנשים למצב רוח מסוים ולדעתי כל המרכיבים האלה - סטנדאפיסטים, מכוניות וקפה, יוצרים את מצב הרוח הזה. זה בדיוק מה שאני רוצה.

בפרק עם אלק בולדווין אמרת שתסכים להנחות  את האוסקרים לצדו, בתנאים מיוחדים ומצחיקים. לדעתך יש סכוי שזה יקרה?

(צוחק), לא. קודם כל אני לא מאמין שייקחו אותו להפקה. בעצם התבדחתי. דמיינתי לי את "המופע של לארי סנדרס", כשאני בתפקיד גארי שנדלינג ואלק בתפקיד ריפ ת'ורן. תיארתי לעצמי שזה יהיה מצחיק אבל האוסקרים זו מסורת נפלאה. אני אוהב את זה כמו שזה עכשיו. אני יודע שיש אנשים שהיו רוצים לשנות את זה, אבל, אני לא מאמין שהמנחה יכול להמציא את עצמו לגמרי מחדש ואני לא בטוח שיש צורך בזה. אני ממש אוהב לעשות משהו כשאני בכלל לא מכיר את הכללים ואין בעצם אף אחד שמכיר אותם.

האינטרנט העניק להמון קומיקאים את האפשרות להפיק את הסוג האישי הזה של סדרות וגם מופעי יחיד. אתה חושב אולי לעשות עוד תכנית רשת?

לא. האמת היא שאני מרותק באופן אובססיבי על ידי הסדרה הזאת ומה שאני אוהב במיוחד זה שנראה לי שמצאתי לי קהל קטן שממש נהנה ממנה וזה קשר נפלא. זה מאד דומה לחוויה של הסטנדאפיסט בזה שאתה צריך להמציא משהו ולהציג את זה ישירות לקהל. אין כאן איש ביניים. לא עשיתי אף פרסומת. אין לנו שום פרסומות. הראיון הזה איתך הוא הראשון. לא דיברתי עד כה בכלל על הסדרה. בעצם הלכתי ישירות לקהל עם זה והם אהבו את זה. כך שזה באמת לא משנה מה אנשים אחרים חושבים עליה.

יופי. כל המכוניות שבהן אתם משתמשים בסדרה, הן שלך או מכוניות שכורות או זה קשור באיזו פרסומת?

לא, אין שום פרסומת. שלוש מכוניות שייכות לי ואת השאר שאלנו מאנשים ושילמנו להם בעד השימוש היומי.

אז הפרויקט הזה שייך לך בלבד.

כן, זה הרעיון האישי הקטן שלי על סדרה כיפית קטנה ואני מאמין שהיא מתאימה לכל אמצעי התקשורת החדשים: מסכים קטנים ופלטפורמות דיגיטליות ניידות. אני מאמין שהרעיון בא לי בדיוק בזמן הנכון כי אני לא מאמין שיכולתי לעשות את זה לפני שלוש שנים. אני לא חושב שהמצלמות היו קיימות אז, אמצעי הצפייה לא היו קיימות בכמויות של היום. אז נראה שהעיתוי היה טוב.

ספר לי קצת על ״חלקי החילוף״, הקטעים המושמטים. איך אתה מחליט מה לחתוך?

אני רוצה לשמור את הפרק באורך מסויים. אפילו אם יש לי כמויות עצומות של חומר, אני לא רוצה להאריך אותו יותר מדי. זה קצת כמו שיר פופ שחייב להיות לא יותר משלוש דקות. לדעתי 11 או 12 דקות זה אידיאלי אבל לפעמים יש לי המון חומר מצחיק ויש  לנו המון אוהדים אובססיבית. אנחנו אוהבים אותם ורוצים להעניק להם קצת יותר, אם זה מה שהם רוצים. אז אני שם ברשת את ״חלקי החילוף״ הקטנים האלה אם רוצים יותר ואפשר לשחק עם זה ולהתאים את אורך לטעמך.

בנוסף, אתה גם נאבק בדור ה-ADD  ברשת, כך שזה בטח עוזר.

נכון, למרות שמה שאני שומע, אורך הזמן שאנשים מקדישים לסדרות האלא הוא לא טיפוסי. אני מאד מתרגש מהעובדה שהצלחתי לגרם לאנשים לשבת לאורך זמן כזה. מאד הקפדנו על המוסיקה, על התדמיות ועל השיחה. זה אולי נראה לגמרי סתמי ומקרי אבל זה לא כך כי חשוב לי שלסידרה תהיה אווירה מסויימת.

בוא לא נשכח את הקפה.

והקפה! אסור לשכוח את הקפה! אני שותה קפה כרגע. קפה בשבילי הוא חומר קומיקאי. כמובן, היה לנו המון קפה בסדרת הטלוויזיה. קפה הוא חומר הסיכה החברתי המועדף למוח הסובל מפעילות יתר.

איזו הגדרה גדולה! יש עוד אנשים שהיית רוצה להביא לסדרה שעדיין לא הגעת אליהם?

שוחחתי עם אנשים שרואים את הסדרה כבעלת פוטנציאל להתרחבות מעבר לעולם הקומדיה וייתכן שזה יתאפשר בשלב כלשהו בעתיד, אבל לא בעתיד הקרוב. יכול להיות כיף לראיין מישהו כמו דויד ממט או ביל גייטס או דויד רייט. אך בשלב זה ... אני עדיין אוהב את העולם הקטנטן הזה.

12 דקות הם המקבילה של תכנית של 30 דקות בטלוויזיה.

כן, אבל זה הרבה יותר עוצמתי. מניסיוני צריך לכבד יותר את תשומת הלב של הצופים באינטרנט מאשר בטלוויזיה, אבל הטלוויזיה היא לא כל כך אישית. האינטרנט הוא מדיום אישי מאד. אתה רוצה רק לצפות במה שאתה, כאינדיבידואל, רוצה לצפות. זאת הסיבה שאני מקפיד מאד על אורך הפרק. כשעושים תכנית טלוויזיה, תמיד אומרים שאנחנו אורחים בביתו של מישהו. ברשת אתה אורח בנשמה של מישהו. זאת הסיבה שאני משתדל שזה יישמע מזמין ומושך, כי אני יודע שאני בנשמה שלך.

היו  תקלות מפחידות או מצחיקות עם המכוניות או עם הנהיגה?

אם זה היה קורה, הייתי בהחלט מכניס את זה לתכנית. הכי מצחיק היה ריקי ג׳רבייס, ממש נאבקנו שהמכונית תישאר על הכביש (צוחק).

המקרה עם בריאן ריגן כשאי אפשר היה להתניע?

כן, זאת היתה כמעט תקלה טובה. זה יקרה בטוח. יהיה לנו פנצ׳ר או משהו כזה באיזשהו שלב וזה יהיה גדול. זה כל העניין עם התכנית הזאת. שני אידיוטים מנסים להחליף צמיג... זה פרק  שיהיה כיף לעשות.

אפשר לעשות סדרת המשך: קומיקאים נתקעים במכוניות עם קפה.

כן!

יש עוד משהו שאתה רוצה להגיד על אורחיך?

אני אוהב את כולם. אני לא אומר את זה סתם ככה. כל האנשים האלה...זה כל העניין עם הסדרה הזאת - אנחנו לא מנסים למכור שום דבר, אנחנו לא מנסים להראות את הפרצופים שלנו. לא מדובר כאן בחשיפה. מה שאנחנו עושים זה בדיוק מה שאנחנו אוהבים לעשות.

>> לצפייה בסדרה המלאה


לכתבה המקורית בהפינגטון פוסט

הפינגטון פוסט הוא אתר החדשות והבלוגים המוביל בארצות הברית בייסודה של אריאנה הפינגטון. עם 10 מליון גולשים מידי חודש, הוא הפך למוקד עוצמה והשפעה על התקשורת ועל קובעי המדיניות בגבעת הקפיטול



מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה