רעש מבורך

"מה? מה? מה? הוא? אוהב? אותי? איך אפשר לאהוב מישהי אחרי כל כך מעט זמן. איך אפשר לאהוב אותי? מה אתה נורמלי? אני לא אוהבת אותי, ואני מכירה אותי". הדר לוי סוף סוף מספרת לנו על האהבה החדשה שלה, שהיא הכל חוץ משקטה ורגועה

14/10/2012
הדר לוי קבלו עדכונים מהדר
  • RSS

זורקת את הכלים ברגע , מעיפה את הכף לכיור, עם רוטב עגבניות מרוח לי על הידיים, יוצאת מהמטבח, שימות הספגטי בולנז הזה ומתנפלת עליו בנשיקות. הוא על הספה עם הלפ טופ. מנסה להתגונן מהבחורה המוזרה הזאת  ומצד שני להיענות לנשיקותיה. אהבה חדשה.

*

איך הגעתי לכאן? בוא ניקח חצי שנה אחורה.

"מה שאת צריכה זה ילד בן 28 , הם הכי טובים " אומרת חברתי.

"מה שאת צריכה זה גבר בן 50, עם נסיון חיים שיכיל אותך", אומרת החברה השניה.

ואני, מצטערת לקטוע את הפרק של "סקס והעיר הגדולה", אוזרת אומץ יותר סטייל סופר נני,  ואומרת את הבלתי יאומן: "לא רוצה ילד בן 28, ולא רוצה את אבא שלי, רוצה בחור בגילי, בן 35, שיהיה נורמלי. זה הרבה לבקש?"

"שיהיה בהצלחה"  שתיהן אומרות לי. והצחוק שלהן מהדהד ב-50 גוונים של ורוד פוקסיה.

באותו סוף שבוע חברה עשתה מסיבה לפני שנסעה להודו. מסיבה כזאת היא הצלה בשבילי. היא התקווה ביומן שאולי יהיה לי יום אחד של כיף, של לצאת עם עצמי ולצאת מעצמי. כל כך ציפיתי, שהקדמתי והגעתי אפילו לפני כלת האירוע. וכמובן, התאכזבתי. איך אפשר לתלות במסיבה בבר בתל אביב את כל ההוויה שלך?את כל הטוב שמצפה במרחק כוס קאווה? היה משעמם. עדיין פחות משעמם מבבית שלי. נשארתי בחוסר חשק. עוד קצת, עוד קצת. ואז פגשתי אותו. הוא דיבר איתי. אני איתו. שיחה. לא מרשימה. לא מפתה. השמיים לא נפלו. הציפורים לא צייצו. סתם, שיחה. כשהלכתי הוא אמר: "אני אשמח לראות אותך".

לא ידעתי מה אני עושה בדיוק. ואולי בעצם כן? זה התחיל. פשוט. דייט. עוד דייט. עוד דייט.

לא שיחקתי שום משחק. אפילו לא אחד. תמיד זמינה, תמיד עונה. אלוהים ישמור, אפילו יוזמת. אחרי שבוע הבנתי שאני רוצה לראות אותו. שהוא עושה לי טוב.

אחרי שלושה שבועות, היינו בים. הוא חיבק אותי, הביט לי בעיניים ואמר: "את בטח יודעת".

"מה?"

"נו את בטח יודעת"

"לא". באמת לא ידעתי.

"אני אוהב אותך".

הפה שלי נפער. מה? מה? מה? הוא? אוהב? אותי? איך אפשר לאהוב מישהי אחרי כל כך מעט זמן. איך אפשר לאהוב אותי? מה אתה נורמלי? אני לא אוהבת אותי, ואני מכירה אותי. מיליון תחושות התנפלו עלי ברצף. קודם  הגיעה שמחה ואז הפתעה ואז התרגשות  ואז פחד ואז מבוכה ואז.. רגע .. גם אני צריכה לומר לו משהו. ולא, "תודה" , זה לא מה שעונים על "אני אוהב אותך".

לא אמרתי כלום. היה לי קשה לומר לו בחזרה. היה לי קשה לומר לכל אחד את רצף המילים המקודש "אני אוהבת אותך". חיייכתי. שתקתי ונתתי לאושר לחלחל בי. אהבה היא מילה גדולה, אולי גדולה יותר ממה שהיא באמת. אנחנו אוהבים סרטים, ספרים, בתי קפה, למה לאהוב בן אדם זה כל כך הרה גורל? למה? ככה .

אחרי חודש וחצי  אני יודעת. אני יודעת שאני אוהבת אותו. אבל יותר חשוב, אני אוהבת אותי לידו. רוב הזמן. זו אהבה חדשה, מסעירה ומטבעה מלאה ברגש וחצובה בחוסר ודאות.

יצאתי ממערכת יחסים של הרבה שנים, שהיה בה בעיקר שקט ורוגע. לא מהפכים, לא שברון לב. מעין קו ישר של חברות ובטחון אמנם אבל גם של שינה עמוקה. כשיצאתי, רציתי בכל נפשי את החדש. את התשוקה, את הסערה, את ההתאהבות. שמונה חודשים אחרי, קיבלתי אותה. קיבלתי בחור קשוב, חכם, רגיש ובעיקר שנכון לי. והנה אני, אותה אחת שכבר שכחתי, שוב מאוהבת, שוב סוערת, שוב מתנהלת בקווים חדים של למעלה ולמטה, רק לא אותו קו ישר. כי איכשהו בזוגיות אין באמצע. יש או מוות או סערה.

לא אכחיש, אני פוחדת. פוחדת שזה ייגמר, פוחדת שפתאום הוא יגלה את האני האמיתית ויברח, פוחדת שגם אני אאבד עניין. אסור להכניס פחד לאהבה. ככה היה כתוב ב"מעריב לנוער". אין מה להתבייש בו. אבל צריך לדאוג הוא לא ישתלט עליך, עלי, עלינו.


והנה אני, והספגטי בולונז, והוא על הספה ופתאום זה מכה בי כמו פלאשבק ממלחמת ויאטנם: השגרה. כל כך נלחמתי בה, והנה היא חוזרת. האם אני בורחת ממנה או שאני בעצם רוצה בה? אני מצטמררת קלות, זורקת את העגבניות מהידיים שלי והולכת לנשק אותו. לבדוק, להראות לעצמי שזה עדיין פה, שהתשוקה לא עזבה אותנו לטובת צפיה ב"שש עם עודד בן עמי".

תודה לאל, היא עדיין פה. גם הוא.

ככה זה. אין מצב ביניים. אם לא נכנעים לבטחון המשעמם, מקבלים סערה מלהיבה שיש בה חוסר ודאות לאורך כל הדרך.

"מה? אתם עוד לא ישנים ביחד?".

"מה, עוד לא פגשת את אחותו?".

"מה, הוא עוד לא ראה אותך עם פן?".

שקט!!! יש לי מספיק רעש בראש משלי. אבל סוף סוף יש רעש. לא רוצה שקט. היה לי מספיק ממנו. ברוכה הבאה אהבה חדשה.  היה שווה לחכות.

>> לכל הפוסטים של הדר לוי




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה