האופציה הלסבית

כשיגמרו לנו כל הגברים לצאת איתם, היתכן שאנחנו צריכות לנסות אישה, שתבין אותנו כמו שהם לעולם לא יוכלו? דניאל דותן נתנה לזה צ'אנס

09/10/2012
דניאל דותן קבלו עדכונים מדניאל
  • RSS
» מגלידה לקפה ליין. צילום אילוסטרציה

"לסבית, היא פמיניסטית שהגשימה את עצמה"  (דניאל דותן)

אחרי שניסיתי ובדקתי ותרתי וחקרתי וגיליתי שכל דייט שאני חוזרת ממנו הוא כמו התעודה שלי ביסודי "פוטנציאל לא ממומש" החלטתי לעבור שלב לכתות הגבוהות בהן הפוטנציאל הגשים את ההצלחה. נשים.

או יותר נכון אישה אחת. ספציפית.

היא הייתה יפה אבל היופי שלה בא מבפנים החוצה, הכנות שלה, הפשטות הרגשית והאינטליגנציה האבסולוטית כבשו אותי כליל. אז אמרתי לה תוך כדי מפגש שלישי אקראי, שבמקום את הגלידה נחליף בקפה וקבענו לתשע לערך.

הילדים אצל הגרוש ותוך כדי שאני מתכוננת לפגישה  בסידור השיער, האיפור האגבי (לוקח בערך עשרים דקות לייצר אגביות, לא פשוט) בחירה מוקפדת של בושם חמוץ/מתוק שלא היה מבייש את "סיני אהרוני" ונעלי עקב בלתי נוחות בעליל, נחתה עליי ההבנה שאני מתייפיפת, עבור אישה!

נכון היא הזכירה שהיא לסבית מחוץ לארון שנים רבות, שהיא גרושה מאישה, שיש להן ילדים מתרומה ובכל זאת אני אמורה להיות קלילה, זו פגישה קוגניטיבית לעזאזל, אני לא זוכרת שאי פעם התאמצתי כך לפגישה עם חברה. אז רק כדי להשריש את האבחנה עמוק באדמה בחרתי את השמלה הכי צמודה בארון.

כשהיא הגיעה לבית הקפה בג'ינס וטי-שרט חשתי מעט נבוכה. ככל שהשיחה העמיקה הקוגניטיביות עפה מחוץ לחלון יחד עם הפוליטיקלי קורקט, ברגע שהנחתי את השאלה שמאז ומעולם שאלתי ואף פעם לא בקול רם:

"אז איך אתן בעצם עושות את זה?"

היא צחקה, נורא.

"אני מניחה שכמו שאתם" היא ענתה "עם קצת פחות איברים".

תוך כדי שהיא הסבירה ומידיי פעם הגניבה מבטים רבי משמעות למחשוף שלי ואני הוצפתי אודם מצאתי את עצמי מלטפת את שיערה הארוך, הגלי. "את מאוד נעימה" אמרתי מופתעת מעצם האמירה.

זה היה חורף וחלונות בית הקפה רעדו, הקפה המהביל נגמר ממזמן והשתיקה, כמו שתיקות נכונות, הייתה חזקה ממילים.

ברחנו החוצה רצות כשתי ילדות בגשם ללא מטריה לתוך המכונית ה קטנה שלה, היא הקפיצה אותי הביתה.

"תעלי לקפה?" שאלתי אותה כשהגענו לקצה הרחוב, הקפה לא היה יכול להיות יותר מטאפורי מזה.

אז היא עלתה ואני מזגתי. אבל לא קפה אלא יין אדום מעורר.

האנרגיות התפרצו כלוע הר געש פעיל, והכל נראה טבעי עד לכדי חסר הגיון. הנשיקות היו חדשות לי, טעם זר ולא מוכר של עדינות, רכות מלטפת. הידיים שלה היו מורגלות ותרות ושלי הססניות ולומדות, אנטומיה של האישה.

עפו להן שעתיים של גילויים, ואני מסוחררת כילדה במרחבי הלונא-פארק הגדול מאתגרת עצמי ברכבות הרים עולות ויורדות וברכבות שדים שטרם ידעתי.

מהערב הזה, לקח לי הרבה זמן  להתאושש, הייתי גרועה בעליל. הגבתי להודעות הטקסט שלה בלקוניות מכוונת ומהמיילים שלה באדישות שיא. אפילו כשהיא חכתה לי למטה יום אחד כששבתי מהעבודה שטופת דמעות, התנצלתי והנחתתי עליה איזשהו תירוץ. הייתי פשוט נוראית.

חצי שנה לאחר מכן הבנתי שזה פשוט לא הקטע שלי, שהכנסתי את עצמי לסיטואציה בלתי מאפשרת. אבל לה זה היה אחרת. היא שחקה בבית, היה לה את יתרון המוכר. אני הייתי שחקן חוץ, תייר מזדמן אקראי.

שנה לאחר מכן התקשרתי אליה וביקשתי שניפגש. התעמתי מול פחדיי. התנצלתי בפניה במשך המון זמן,  התחננתי שתבין את מקומי ושהעולמות שלנו כשני מקבילים שאינם נפגשים. ביקשתי שתאפשר חברות טריוויאלית נקיה מחשקים והיא אמרה שתשקול.

לא שמעתי ממנה יותר.

אבל אז שוב ושוב נזכרתי במשפט הפולני הזה שההורים של פעם חוזרים ואומרים "אם לא תטעם איך תדע?" אז יש לי תשובה אנטי-פולנית מחוכמת הורים, לא הכול חייבים לטעום. יש דברים שאתה יכול לדעת מראש שלא תעכל אותם כמו שצריך, כמו חצילים במיונז, קינואה ואורז או "ניחוח אישה".

אוהבת אתכם גברים.

לילה טוב.

>>  לטורים הקודמים של דניאל דותן




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה