אישה מזרחית בין גברים אשכנזים

ענת סרגוסטי נרגשת ממינויה של פרופ' אווה אילוז לנשיאת בצלאל, אבל לא שוכחת שכאשר היא תגיע לישיבה עם ראשי המחלקות, אילוז תהיה מוקפת בעיקר בגברים, אשר עדיין שולטים בעולם האקדמיה

09/10/2012
ענת סרגוסטי קבלו עדכונים מענת
  • RSS
» בהצלחה, פרופ' אילוז (מתוך youtube)

בשני מוסדות אקדמיים חשובים בישראל נכנסים לתפקידם נשיאים חדשים עם פתיחת שנת הלימודים האקדמית. בשני המקרים מדובר בשינוי משמעותי. אבל איזה הבדל. איזה הבדל בין השניים. לא רק ששני המוסדות שונים זה מזה, רחוקים זה מזה, נבדלים בתכנים האקדמיים שלהם, אלא גם שני הנשיאים החדשים שונים בתכלית. אוניברסיטת חיפה מתהדרת בנשיא חדש, שעצם מינויו שנוי במחלוקת: הוא אינו איש אקדמיה, אינו נושא בתואר אקדמי מתקדם (יש לו תואר שני בכלכלה) והתפרסם בין השאר בהיותו אחד משיאני השכר במשק, כאשר כיהן כמנכ"ל חברת סלקום, והוביל אותה לרווחים אסטרונומיים, עוד לפני הרפורמות של השר כחלון. זהו עמוס שפירא. על הרקע הזה, אני מקווה שהוא יוכל לראות ולהוכיח שלמרות שבא מהעולם העסקי, בכל זאת המהות האקדמית חשובה לא פחות לחוסנה והצלחתה של האוניברסיטה.

לעומת זאת, האקדמיה לאמנות בצלאל מינתה לאחרונה נשיאה, אישה, אשת אקדמיה מובהקת, פרופסור לסוציולוגיה, בעלת שם עולמי – הפרופ' אווה אילוז. אילוז נולדה בפס שבמרוקו, גדלה והתחנכה בפאריס, את הדוקטורט שלה עשתה בארצות הברית, בנושא האהבה הרומנטית ותרבות ההמונים. אילוז נחשבת לחוקרת יצירתית, פורצת דרך ומוערכת בעולם האקדמי. היא עסקה במחקריה רבות בקשר שבין רגשות, קפיטליזם ותרבות פופולארית.  ואז בחרה לגור בישראל וללמד כאן באוניברסיטה העברית. ספרים שכתבה עוררו עניין רב ודיונים מרתקים בארץ ובעולם על הקשר שבין תרבות ההמונים לסוציולוגיה. יתכן שזו הפעם הראשונה בתולדות האקדמיה הישראלית לדורותיה (בצלאל חגגה לפני שנים אחדות מאה שנים להיווסדה) שלתפקיד נשיאת אקדמיה נבחרת אישה מזרחית, בעלת תודעה מזרחית מובהקת ובולטת. לא הייתי נדרשת לפרט האתני הזה, לולא סדרת המאמרים שאילוז עצמה פרסמה לפני חודשים אחדים בעיתון הארץ ובהם התעמתה בצורה מרתקת עם נושא העדות והעדתיות - "עייפנו מהעדתיות" ו"אשכנזים במדינה מזרחית". במאמרים האלה ניסתה להתמודד עם הסטטיסטיקה הבעייתית לפיה מספר הנשים הבכירות המזרחיות באקדמיה בישראל נמוך עד בלתי קיים.

בשונה מעמוס שפירא, שבא מהעולם העסקי, שהוא גבר אשכנזי מובהק, המחובר לקבוצות החזקות במשק – את בצלאל תוביל בשנים הקרובות הנהגה נשית מובהקת, עם תפיסות עולם פמיניסטיות, שאינן באות בהכרח מתוך לב המיינסטרים.

פרופ' אילוז מתעמתת בסיפרה האחרון, "גאולת הנפש המודרנית" עם עולם הפסיכולוגיה וטוענת שלא כל התופעות החברתיות הן פסיכולוגיות-אישיות, ושטיפול היתר בפסיכולוגיה מעקר את היכולת להתמודד עם התופעות חברתיות-פוליטיות בדרכים חברתיות-פוליטיות והופך את התופעות האלה לעניינים אישיותיים ולאו דווקא סוציולוגיים.

לצידה כמישנה לנשיאה נבחרה לא מכבר ד"ר טל בן צבי, אמנית, אוצרת, חוקרת אמנות, שמחקריה בלתי שגרתיים ועוסקת בין השאר במחקר בנושא אמנות בערים מעורבות. בעבודת הדוקטורט שלה חקרה בן צבי את האמנות הפלסטינית של הנכבה. היא אצרה תערוכות רבות ומתעסקת בצורה מעמיקה בקשר בין אמנות לקהילה, אמנות ופוליטיקה במובן החברתי שלה.

עם כניסתה של פרופ' אילוז לתפקיד, יעמדו נשים בראש שלושה מוסדות אקדמיים מובילים בישראל וזו חגיגה גדולה. פרופ' רבקה כרמי באוניברסיטת בן גוריון, פרופ' יולי תמיר במכללה האקדמית שנקר ופרופ' אווה אילוז בבצלאל.

כשתשב אילוז בראש שולחן ראשי המחלקות והתוכנית בבצלאל, היא תראה סביבה, כמה לא מפתיע, בעיקר גברים. זה לא יהיה שוק גדול עבורה, היא מכירה את התמונה הזאת מהאוניברסיטה העברית, ובוודאי נחשפה לפערים האלה בכנסים שונים שהשתתפה בהם בארץ ובעולם. בישראל רק 19% מהפרופסורים באקדמיה הן נשים ומכלל הסגל האקדמי שיעור הנשים הוא 26% (לעומת 38% ממוצע במדינות האיחוד האירופי), כך על פי מחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שפורסם לפני חודשים אחדים, וזאת למרות שיותר ממחצית הסטודנטים לתארים ראשונים במוסדות להשכלה גבוהה הן נשים, ושיעור הנשים הזכאיות לתואר שני מגיע לשישים אחוזים.

בפני פרופ' אילוז ניצבים אתגרים משמעותיים: היא תצטרך להוכיח את עצמה כאישה בעולם של גברים, היא תצטרך להוכיח את עצמה כמזרחית, בעולם שנשלט (עדיין) על ידי רוב מכריע של אשכנזים.

ובעיקר לפרופ' אווה אילוז ולד"ר טל בן צבי ניתן המפתח להשפיע באופן משמעותי על עולם האמנות הפלסטית, העיצוב, התקשורת החזותית ובמידה רבה התרבות של השנים הקרובות בישראל. בהצלחה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה