טיפול בבישול

בשוך המולת 'האביר האפל', בהשתתפות בעלה, השחקן הנהדר אלון אבוטבול, מתפנה שיר ביליה לסכם את חשבון הנפש על העקירה לאל.איי והתובנות החשובות שנכסה: אין כמו בבית, ובעיקר במטבח

19/09/2012
שיר ביליה קבלו עדכונים משיר
  • בדואר
  • RSS
» שיר ביליה

אמא שלי אמרה לי פעם 'בנאדם מוצלח במקום אחד יהיה מוצלח במקום אחר'. ואני חשבתי האם אני מספיק? האם העתיד וורוד? הרי אמא שלי יודעת. ואם לא אני - מה עם האלון?

אחרי מחשבה שבאה משיעור יהדות על הציטוט של רבי נחמן אמר 'אדם צריך לצמצם עצמו כדי לגלות עולמו, גם כשאלוהים ברא את העולם הוא היה מחוצה לו', יום אחד בביתי שברמת חן הרגשתי שמשהו סגור אין תנועה יש תקיעות. השתמשתי בזמנו במושג של שערי שמיים סוגרים עלינו.

למזלי הייתי מחוברת לתחושה, גם אם לא הבנתי או ידעתי להסביר אותה, הלכתי אחרי הרגש ואז הצמצם נפתח לו; פעם נתקעתי בלי דלק לקחתי מיכל דלק וצינור ונתתי לו שאיפה ואז החלה הזרימה מהג'ריקן לתוך טנק הדלק. צריך את השאיפה הזאת את ההתחלה של התנועה של הקפיצה. אם אשב ואחכה ואחפש בכפיה - ככה הכל יחזור אלי, ברצון לדחות אותי, להרגיש שאני עול ואז גלגל שלם מצטרף למעגל של חוסר אמון, ביטחון ותקווה.

בקיצור אותה מחשבה של לצאת מהעולם שלי ושלנו החלה לעבור לדיבור, סיפרתי לשכנים שאנחנו רוצים לצאת לשנתיים ,סיפרתי לחברים לאנשים, אבל לא באמת הייתי סגורה, לא באמת היה ברור שזה יקרה. בשנים האחרונות התחלתי להוציא מילים, מחשבות ורעיונות החוצה, ואז הדברים שבאמת צריכים לקרות קורים. כמו שאמר לי פעם בחור שמפתח תמונות פילם, אם מתוך 36 תמונות הצלחת להביא אחת שווה - הצלחת בגדול .

לא הכל צריך ויכול להיות בינגו.

שום דבר לא חיכה לנו בחוץ, מההתחלה באנונימיות מוחלטת עם סכום כסף מזערי למשפחה של 6 נפשות. אלה שאמרו לא נראה לי הם יעשו את זה, הם אלו שהכריעו, לא בגלל שלפעמים אין לי אופי, אלא בגלל ששנאתי את הגישה. למה להוריד? למה לא לעודד? למה לא לרומם?

ככה הם אמרו, אבל כמו שכבר למדתי זה צירוף של דברים. למזלי, בעלי שיחיה מקשיב ומאמין בי ושם מצוי מירב הכוח. אם זה לא היה קיים לא הייתי יכולה להניע את הספינה לבדי, אז המחשבה, הזיהוי, הפך לדיבר, הפך למעשה. זאת אומרת שהייתי בברית עם המילה שלי.הייתי בהשלמה עם המחשבה שלי. זה החלק הראשון, לסגור עולם אחד ולנחות באחר, אבל מאוד אחר. כשנפרדנו מהקיים, כולם אמרו - רק אל תשתני. למה אתם מתכוונים, חשבתי?

אני, שיר ביליה, אשתנה. אין מצב. ימים הגיעו והשינוי בא. הנחתי לק על הציפורניים, נעלתי נעלי עקב, קניתי בגדים שבחיים לא חשבתי שאלבש, יצאתי החוצה. הייתי בחוץ, מחוץ לגבולות של עצמי והמדינה וחוקי הבית. היה כיף, חזרתי לגיל 16, לא הרבה עניין אותי גם לא אוכל. כמעט הכל התפרק, שינוי גדול, רעידת אדמה. זה ממש כמו להרים רגל אחת, לצעוד ולהשאר באוויר. עם השניה איבדתי איזון. אין לתאר את המסע שהעברתי את עצמי רק כדי להרגיש חיה, רק כדי לנסות, רק כדי להרגיש את חיכוך האויר בגופי. החיכוך שבתנועה. אז לא ידעתי שאני אמיצה, היום אני מבינה שאנחנו כן. יש רווח ויש הפסד כמו בכל דבר, אבל רווח גדול הוא להבין שאנחנו מכורים להתלבטות,  להחלטות האם זה? למה לא זה? אי אפשר לשאול שאלה אם אתה לא יודע שאתה צריך לחכות לתשובה.

ילדים לא מפחדים משינוי

התשובות בדיוקן באות מעצמן,  צריך רק לפנות מקום ולהיות קשובים גם לסימנים. אז בתוך עולם ההתלבטות האין סופית שלי הייתי סוכנת נדל"ן, הייתי במאית, הייתי תסריטאית שכתבה סרט על החיים של משפחה שעוברת מדינה ושינוי ועל אמא שהשתגעה קצת, הייתי מנחת קבוצות לאמהות על הורות, איפה לא הייתי. הפסקתי לחפש ולהגדיר הבנתי שההגדרה היא גזרה. היום, לאחר שנתיים וחצי, הגיע הזמן, ורגלי השניה נחתה לה על קרקע של אמונה, נחתה לתוך האלמנט. לפני שבעה חודשים התחלתי לכתוב את תאוריית ב(בית): טיפול בבישול. במילים אחרות -  איך הכל מתקשר לבית, לבניית חיים בתוך הבית ושולחן האוכל, איך אנחנו לא צריכים להיות מושלמים ולהסתיר את כל הבילבול תחושות העצב והשמחה שלנו. איך אנחנו צריכים לבשל ולשבת עם המשפחה או עם חברים מסביב לשולחן האוכל ולהבין שפה מצוי האושר, איך לבשל בבית מביא כל כך הרבה יצירתיות, צחוקים, אמת, שפע, זכרון.

ילדים לא מפחדים מהתהליכים האלו, הם ערים להם ולשינוי, לאיך דרך המסע של הבישול אפשר ללמוד למה לא לחפש פתרונות אלא רק להקשיב. איך בעצם אם הבית נקי, ויש מוסיקה וסירים עם ריח על האש, אין אישה ואיש שרוצים לברוח ממנו. אם את צינית לגבי הבית והמטבח שלך ועסוקה בעצמך  את תילחמי בהכל, בהתבגרות, בזמן, במשפחה, ותעשי כאילו את אוהבת, כאילו יש לך סבלנות. וכולם בסביבה יגדלו בכאילו, אבל אי אפשר להמשיך ככה לנצח, כי אני מבינה שאם אני פוגעת בסביבה שלי, אני קודם כל פוגעת בעצמי. אז הכל מתחיל בתוך הבית. יש השואלים למה התורה מתחילה באות בית, בראשית ברא. אחת מהתשובות היא ב' היא סימן לברכה (בית). אני לא אומרת חס וחלילה לעזוב את החלומות, או לעזוב את הכוח והעוצמה שלנו בתוך מערך החיים והחברה, להיפך, להיות אשה, להיות תותחית על, שכובשת ועושה כסף בזכות עצמה. אני אומרת לזכור מאיפה הכוח שלך: מהחיבור האמיתי לבית, לא בכאילו, לא במושלם, באמיתי.

עוד שבוע וחצי בדיוק אני בהרשמה מלאה לקורס של "טיפול בבישול".  הנה סלט קינוח בריא להורים ולילדים, הנותן כוח ואנרגיה. הוא מלא בבטאקרוטן שמחזק את המערכת החיסונית את תפקוד העור והראיה, מקטין את נזקי העור, במיוחד בשמש שלנו.

לרסק 5 גזרים קטן קטן

להוסיף 6-7 תפוזים סחוטים במקום לתוך הגזרים.

להכניס למקרר, כי הכי טעים קר.

אפשר להוסיף בננה פרוסה לפני ההגשה וגם צימוקים.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה