מה את שותה?

דניאל דותן יצאה לדייט ראשון אחרי הגירושים ושכחה שאלכוהול הוא לא רק משקה חביב להעביר את הזמן, אלא מלכודת קטלנית לרווקה הרצינית. סיפור עם נקמה והפתעה

04/09/2012
דניאל דותן קבלו עדכונים מדניאל
  • RSS
» חוקים נועדו להשבר. דותן

כללים שנמצצו מהאצבע, לדייט ראשון:

  1. דברי בנימוס מאופק.
  2. שמרי על פאסון גבוה והתלהבות נמוכה.
  3. גלי התעניינות רבה בעיסוקיו המקצועיים.
  4. אל תשתי אלכוהול בכדי שלא לאבד שליטה.
  5. וואט אבר יו דו, אף פעם, אבל אף פעם! על תעשי את זה בדייט הראשון.

הדייט שלי, גל, הגיע מעט באיחור והתיישב לידי.

"את חתיכה" בום, מחמאה. "לא להאמין שאת אמא לשלושה ילדים"

"תודה" הסמקתי

בתחילה השיחה זרמה בשלווה אבל אז הוא הזמין לנו צ'ייסר והכלל הרביעי הופר וזו הבעיה עם כללים ברגע שאחד הולך זה כמו חיילי דומינו כולם באופן קונסיסטנטי מתרסקים אחריו.

באיזה שהוא שלב עוד זכרתי שאני אמורה להתעניין במה שהוא עושה אבל הלגימה השנייה מחקה גם את זה, ובמקום להתעניין ולשאול לתכני עיסוקו, נצמדתי לגופו החסון הצמדתי שפתיו לשלו וייתכן גם שהייתה מעורבת לשון בתהליך הבלתי מסויג הזה. סעיפים אחד ושניים התרסקו בשרשרת הדומינו במשפט אחד שעד היום אני לא מאמינה שאמרתי לו "לעזאזל כמה שאתה חמוד" .

הוא כנראה התלהב כיוון שהוא הזמין לנו צ'ייסר נוסף ולאחר שזה הסתיים כבר היינו שנינו על הבר מתחככים אחד בשנייה ורוקדים לתוך הלילה הפראי.

המרחק מהבר לפיג'ו הכסופה החדשה שלו היה קצר מאין כמוהו, כשאתה שתוי מרחק הוא עניין יחסי, גם כללים הם יחסיים. אפילו אם זכרתי שהיה סעיף חמישי לא זכרתי מה הוא אמר. הפה של גל היה הדוק לשלי, הג'ינס שלנו נצמד, התפתלנו שם כמו שני נחשים. חשבתי שאהיה מובכת, שלא אזכור איך עושים את זה אחרי כל כך הרבה שנים, מסתבר שזה כמו לרכב על אופניים יש דברים שלא שוכחים. הייתה שם תשוקה מטורפת, עפו שם ניצוצות ולאחר שהרגע נגמר והמבט המזוגג בעיניי נפגש בעיניים המפוכחות שלו, הבנתי שמצאתי את אהבת חיי ועברתי, רק ליתר ביטחון על רשימת האורחים מהצד שלי. "אתה מדהים גל" אמרתי לו ודפקתי לו חיוך מסונוור, "היה לי נפלא" הוא הביט בי רציני ועצור והשיב חזרה "אני צריך לזוז".

"מה?" רגע, הלו עוד לא סגרנו את רשימת האורחים

"מה זאת אומרת לזוז?"

"היה סבבה" גל אמר, "תודה".

שנייה, משהו בתסריט שלי השתבש. אני מתכוונת לפטר את התסריטאי הראשי. גל לחץ לי יד כמו איש עסקים שסגר עסקה בינונית וחזר לפאב מותיר אותי המומה. העלבון הצורב מחק כל זכר משקה מגופי, הפכתי להיות קוהרנטית מהסוג הרע, מפוכחת וכועסת.

אני מוכרחה להחזיר לו על זה, חשבתי. אבל מה אני יכולה לעשות?

חזרתי לפאב לקחת את התיק שלי מהיכן שהשארתי אותו, מאחורי הבר. גל ישב שם עם מישהי אחרת, כמה עקומים הם החיים. ואז חשבתי על המכונית שלו ועל האנטנה המיושרת שלה שלחלוטין לא מתאימה להווי העקום שיצר.

יצאתי כמעט בריצה החוצה מתרגשת ממסע הנקמה.

פתאום הדרך למכונית שלו נראתה ארוכה יותר. ייתכן ויצאתי בכלל מהצד השני של הסמטה. אבל הפיג'ו הייתה שם. מוזר, מלבד זה שהיא עברה מקום חניה ומראת הצד שלה הייתה שבורה עכשיו מה שהכי מפתיע היה זה שהיא החליפה צבע, אך בלהט הנקמה מי בכלל שם לב.

תפסתי את האנטנה המוארכת ועיקמתי אותה עד לכדי סדקים, בהתלהבותי תלשתי גם את סמל האריה. הייתי כל כך משולהבת שבקושי שמעתי את הבחור שעומד ממולי במבט מבועת וצועק "אלוהים! מה את עושה?".

עצרתי, חוששת להרים את המבט, האיש שהפיג'ו הכחולה הייתה שלו עמד מולי מזועזע.

הוא דווקא היה נחמד. אחרי כמה כוסות מים וכשהצבע שב לפניו, סיפרתי לו מה עבר עליי הערב והוא גילה אמפתיה, אולי אפילו ויתר על עניין האנטנה. מצאנו את עצמנו יושבים שם ליד המכונית ומדברים עד אור הבוקר.

הפעם הכללים נשמרו היטב. כשהשחר עלה החלפנו טלפונים וקבענו להיפגש, מסתבר שחשוב לשמור על הכללים וגם על האופטימיות.

אני מקווה שהדייט השני יהיה מוצלח יותר ויסתיים בפחות נזקים.

עוד מדניאל דותן:

>> אתה קורא לעצמך שרירי? האמת על גברים באתרי היכרויות




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה