לוח השנה על הקיר של סבתא

"אני מכינה לה מתנה לראש השנה - לוח שנה משפחתי חדש, מהתמונות בפייסבוק. כל חודש - תמונה אחרת, זכרון אחר. פנים ושנים, הכל ביחד, מעורבב, עטוף בנוסטלגיה". סיפור מרגש ומתנה לגולשות סלונה

02/09/2012
מדור שיווקי קבלו עדכונים ממדור
  • RSS
» צילום: Thinkstock

אני עוברת על התמונות. סבתא צוחקת, סבא מחייך ואני... אני קטנה ומצחיקה, כמו שיכולה להיות ילדה בת ארבע, בשמלה קצרצרה, עיניים ירוקות ענקיות, וכל העולם שייך לי, כמו שהוא תמיד שייך לילדים. סוף שנות השמונים, אבא צילם אותנו בשחור-לבן. אני זוכרת את הלילות איתו ביחד, כשישבנו בחדר חשוך עם פנס אדום, שמנו את הנייר בחומר קסום ובקוצר רוח עקבנו איך פתאום מתחילות להופיע שם תמונות, לאט-לאט, כאילו מישהו מושך אותן מהזיכרון ולוקח זמן להעלות אותן למציאות.

"בוקר טוב, קטנה, זמן לקום", אני שומעת על קולה ומושכת את השמיכה מעל הראש. אני בחופש, אין בית הספר, לא צריך לנגן בפסנתר, קיץ ואני לא מוותרת.

"לאאאאאאאא באאאא לי", אני צוחקת, כי סבתא מושכת את השמיכה מהצד השני, ואני מפסידה את הקרב.

"קומי, קומי, נכין ארוחת בוקר, מה בא לנו היום?". ארוחת בוקר אצל סבתא! זה תמיד פינוקים. אם יש גן עדן של האוכל הטעים, בבושקה (או בה, בקיצור) היא המנהלת שלו. היא מכינה לי שוקו חם. אין לי סבלנות לחכות ואני עושה סיבובים במטבח:

"בה, נו, מתי יהיה מוכן?"

"חכי, מצחיקולה, אין לך סבלנות בכלל…"

סבתא מרימה את הקומקום ואני כתמיד מביטה על הידיים שלה. הידיים של סבתא הן מדהימות: קטנות, אבל מלאות כמו פרי בשיא העונה. על יד ימין – שעון ישן, רצועה מזהב,  והיא כאילו נכנסת בתוך היד שלה. לא כואב לך?, אני שואלת. והיא עונה – לא, התרגלתי. ובאמת, כשהיא מורידה אותו, מתחתיו רואים שקע עמוק. אולי היא עונדת אותו מילדותה, וכמו לילדים באפריקה עם חישוקים בצוואר, הגוף שלה כבר התאים את עצמו ולא כואב.

עוד תמונה, צבעונית כל כך: כל המשפחה בחוף הים ובמרכז אבטיח אדום, מלא גלעינים. הכי כיף לנגוס חתיכה ענקית ואז לירוק את החרצנים יחד עם הבן דוד שלי - התחרות הכי לוהטת של הקיץ, מי יורק הכי רחוק.

עכשיו, שנים אחרי כל זה, סבתא רחוקה ואני כאן. אני מכינה לה  מתנה לראש השנה - לוח שנה משפחתי חדש. כל חודש - תמונה אחרת, זכרון אחר. פנים ושנים, הכל ביחד, מעורבב, עטוף בנוסטלגיה.

לוח השנה של פיק-א-בוק. פיתוח האפליקציה: מונולית

פעם, לפני החגים אימא הייתה קונה לוח שנה חדש  ואחותי, היחידה במשפחה עם כתב יד ברור, הייתה יושבת שעות כדי להעתיק את כל הימי הולדת של קרובי המשפחה וחברים. תפקידה היה חשוב מאוד: חס וחלילה, טעות אחת - ומישהו לא יקבל ברכות יום הולדת ועוד ייעלב עד סוף החיים! אז רוב התאריכים היו חגים, יומי הולדת וימי השנה חגיגיים ביותר.  דפים חלפו יחד עם החודשים. ילדים גדלו ועזבו את הבית. הזמנים השתנו כל כך מהר שלא הספקנו לעקוב אחרי השינוי. היום אינני צריכה להדביק תמונות לקרטון, לגזור פרחים צבעוניים כדי לעצב אותו: אני רק מורידה אפליקציה נוחה וחכמה בפייסבוק, שמאפשרת לי לבחור תמונות מעמוד הפייסבוק שלי, או מהמחשב, ואת תאריכי יום ההולדת של כל בני המשפחה (אצלנו כולם חברים בפייסבוק)– כדי להרכיב לסבתא לוח שנה. אני משלבת בין תמונות חדשות, שתראה איך אנחנו היום; לאותן תמונות בשחור ולבן  שסרקתי לא מזמן לעמוד הפייסבוק שלי.

כל חודש הוא פרק מחיינו. הנה אבא ואמא צעירים עומדים על המרפסת. אני ואחותי ליד הבית, חורף, קר רצח, מלא שלג ויש לי כובע הכי מצחיק ביקום. אני מגיעה לאפריל – זה חודש מיוחד, בו נולדתי יחד עם סבא ודוד שלי. כשהייתי קטנה לא יכולתי להבין, איך יצא שנולדנו  יום אחרי יום- וכל אחד בגיל שונה? הרי זה כמעט אותו יום!

"מה, מהתחלה נולדת סבא?", שאלתי אותו כשהייתי קטנה.

"כמובן, נולדתי סבא ואת נולדת נכדה. ככה זה בחיים, לא כולם זוכים לתפקיד כזה מכובד", הוא עונה. אני רואה שהוא צוחק בעיניים ונרגעת. אחרת ממש לא ברור לי איך אני אגדל...

איך האפליקציה הזאת יודעת להציע לי בול את התמונה שהתכוונתי להכניס לחודש האחרון? תמונה אחרונה נבחרת. מה שנשאר זה רק להוסיף את תאריך יום הנישואין של סבא וסבתא, לסדר הכל יפה, ולחכות לקבל את לוח השנה בדואר. אוסף סיפורים, חיוכים ומבטים, ולא משנה באיזה פורמט דיגיטלי נשמרים כיום זיכרונותינו ועד כמה השתנתה את המציאות, כל עוד לסבתא יש לוח שנה על הקיר - הכל יהיה בסדר. אני יודעת.

>> 20 הגולשים הראשונים שימלאו את הטופס יקבלו אלבום דיגיטלי מתנת פיק-א-בוק:

[contact-form 404 "Not Found"]




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה