גננת נולדה

מה מביא קבוצה של נשים מפוכחות לרצות לפתוח בקריירה שנייה, בתחום שיש בו גם מידה לא מבוטלת של נתינה? אריאלה רביב, שלומדת בתוכנית להסבת אקדמאים לחינוך לגיל הרך, מנסה להסביר את הסיבות שלה

26/08/2012
אריאלה רביב קבלו עדכונים מAriela
  • RSS

בעצם, הסיבה שבעקבותיה אני יושבת עכשיו במכללת אחוה ולומדת "תוכנית הליבה בגן הילדים" היא הקשיים בערוץ 10. מה הקשר? יש קשר. בשנים האחרונות, עיקר פרנסתי הגיע מיצירת כתוביות לתוכניות טלוויזיה. עבודה נוחה למדי, מהבית. זה, פלוס עבודות בכתיבה פה ושם ועזרה נמרצת מצד הוריי, שיחיו, עזר לי להגיע לשכר סביר.

אבל אז ערוץ 10 נקלע לקשיים, עצר הפקות, ואני ראיתי איך מקור השכר העיקרי שלי נחתך לחצי. נוסף לזה התחילה לנבוט לי עובריצית חדשה בבטן, והבנתי שאם עם ילדה אחת אפשר להסתדר עם שכר לא לגמרי בטוח, עם שתי ילדות אני רוצה כבר מידה מסוימת של ביטחון תעסוקתי.

אבל למה גננת?! אהה! בכל הגנים שבהם למדה הגמדת הפרטית שלי יצא שהגננות זימנו אותי כמה פעמים במהלך השנה לעזור להן. כך מצאתי את עצמי גם בגן פרטי וגם בגן עירייה מתנהלת עם קבוצת ילדים, וגיליתי, למראה התדהמה, שאני ממש נהנית מהשהות אתם.

בשביל מישהי שעד שהפכה לאם פשוט לא ראתה ילדים, מדובר בעניין מוזר עד מאוד – מה פתאום אני נהנית מהשהות בחברתם של אנשים קטנים שגובהם פחות ממטר, ושבכל פעם שהם רואים אותי הם גם מורחים עליי נזלת וגם מספרים לי, "את יודעת סאבא סלי סוטר?"?

כל הגורמים האלה הביאו אותי לכך שהתחלתי לחפש תוכניות להסבת אקדמאים לחינוך לגיל הרך, ובעודי מחפשת, מישהי שלחה לי לינק לתוכנית מיוחדת שנפתחה בעקבות דו"ח טרכטנברג – תוכנית מואצת להסבת אקדמאים לחינוך לגיל הרך. נרשמתי, התקבלתי, התחלתי ללמוד.

בלי ציניות

יחד אתי התחילו עוד 29 נשים, אני חושדת שאני המבוגרת ביותר שם, אבל לא בהרבה. השתיים היחידות שאינן אמהות נשרו צ'יק-צ'ק, ונשארנו קבוצה מגובשת למדי של נשים מפוכחות, שרוצות לפתוח בקריירה שנייה, בתחום שיש בו גם מידה לא מבוטלת של נתינה.

משונה ללמוד עם קבוצה כל כך חדורת מוטיבציה, אנחנו באמת רוצות את השילוב שבין פרנסה מכובדת והשפעה, אין ציניות בשיעורים, והעובדה שכולן אמהות מאפשרת לנו לבוא לתחום בגישה יותר אכפתית, כי כולנו מכירות את מערכת החינוך מהצד השני שלה – של אלה שמוסרות בידיה את הילדים שלהן.

מאז אני כבר כמה חודשים במירוץ אינטנסיבי ומטורף, לומדת מקצועות משונים כמו "ההתפתחות השכלית והסנסו-מוטורית בגיל הרך" או "מסגרות מלידה עד גיל 3", והכל במטרה להפוך בספטמבר 2013 לגננת.

למרבה ההפתעה, הלימודים ממש מעניינים אותי, וגרוע מזה: הציונים חשובים לי. זה מעולם לא קרה לי. אני כבר מחכה בקוצר רוח ובאימה לרגע שבו אהיה גננת ממש.

מוזר, מעולם לא חשבתי שארצה לעסוק בחינוך, והאמת היא שקצת מוקדם לקבוע כעת, אני רק בלימודים, ובכל זאת, אני ממש רוצה את זה, אני רוצה לעמוד מול קבוצת דרדקים, ללמד אותם, לשחק אתם, ולעשות להם מסיבה מדי יום שישי. אני רוצה לראות ילד בן שלוש או ארבע חוצה את מה שהוא חשב שהם גבולות היכולת של עצמו, ולעזור לילד דחוי למצוא חבר.

פתאום אלה נהיו החלומות שלי, וזה מוזר ונעים ונפלא. אני מקווה שהיציאה ל"שדה", כפי שאוהבים לקרוא לזה במכללה, תהיה טובה, ושהחיבור האינסטינקטיבי לילדים ימשיך להתקיים כשתפקידי יהיה לחנך אותם ולא רק להשגיח עליהם.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה