עזרו לי להיות אבא שוויוני

ק. טוכולסקי בסך הכל רצה לבלות יום בקניון עם בנו הקטן בחופש הגדול, כשגילה שאין פינה להחתלה בשירותי הגברים. זה גרם לו לחשוב, האם החברה שלנו באמת רוצה שיוויון וחלוקת נטל בתוך המשפחה?

22/08/2012
ק. טוכולסקי קבלו עדכונים מק.
  • RSS
» צילום אילוסטרציה, thinkstock

ראיתי בפייסבוק סטטוס של חבר, הוא כתב על החוויה הלא נעימה של לגלות שאין פינת החתלה לתינוקות בשירותי גברים. מוכר, יותר מדי מוכר. הוא קרא לזה: "המכשולים הקטנים בדרך לשוויון" והוא צדק, כי גם היכן שמבחינה פורמאלית יש שוויון, לא חסרים מכשולים. פינות ההחתלה שלא קיימות בשירותי גברים בקניונים, תחנות דלק, מסעדות (נכון לא תמיד יש בכלל, אבל אצל הגברים תמיד אין), הם רק סמל קטן למכשולים שעובר כל גבר שלוקח חלק בגידול ילדיו. לאחרונה חוויתי את זה על בסיס יום יומי – אני נכנס עם הבן שלי לשירותים במקום ציבורי, הוא תיכף מתחיל לדלוף ולא נעים לו לשירותים, אבל בגלל שבשירותי הגברים אין פינת החתלה – צריך לתמרן ולהחליף בעמידה על שפת הכיור, אקרובטיקה קשה במיוחד בשירותים לא נקיים במיוחד לילד שלא נעים לו. ההנחה הבסיסית היא שגבר לא צריך פינת החתלה כי הוא לא יחליף חיתול לילד באופן כללי או בחופשות בפרט  - כי הרי האבא אמור להיות בעבודה ולא עם הילד.

בשביל להגיע עם הילדים באוגוסט לקניון גבר צריך להיות בחופש, ובמדינת ישראל זה לא תמיד ברור. החופשות קצרות גם כך לכולם, אבל כשאשה עובדת נשארת בבית כשהילדים בחופש או כשהם חולים  - איכשהו זה מתקבל יותר בהבנה אצל המעסיקים מאשר כשגבר עושה זאת. כשאשה לוקחת משרה חלקית או "משרת אם" זה מתקבל יותר בהבנה מאשר כשגבר עושה את זה. ילדים לא יגדלו את עצמם, ועם כל הכבוד לקייטנות בחופש ובייביסיטר בערב, הורים צריכים להיות עם הילדים שלהם ולא רק לראות אותם ישנים בלילה, להגיד להם שלום בבוקר ולבלות איתם בשבת. גבר שרוצה לשאת בנטל נמצא בבעיה, בגלל התפיסה החברתית. אני עובד מדינה (ולכך נגיע עוד מעט) אבל החברים שלי שעובדים במגזר הפרטי מודעים לכך שמהם מצפים להשאיר את השלכות ההורות שלהם לעצמם. רואי חשבון, עורכי דין, יועצי מס, מהנדסים כולם יודעים לספר על נשים שעובדות איתם במשרת אם (שימו לב - "משרת אם" לא "משרת הורה") בלי לחשוב לרגע שהם היו יכולים להיות גם הורים ולא רק מפרנסים.

גם אני רוצה להישאר בבית עם ילד חולה

במקרים שבהם גבר כן רוצה להיות הורה, מהר מאוד משדרים לו בעבודה שכדאי לו להפסיק עם השטויות. במגזר הציבורי קיימת אמנם האפשרות לקחת משרת אם גם לגברים ואף אחד לא יגיד לך לא אם הוכחת זכאות לכך, אבל בשעה שאשה מקבלת באופן אוטומטי משרת הורה בשירות הציבורי, גבר צריך לבקש לקבל אותה ולהביא אישורים והוכחות לכך שבת זוגו עובדת במשרה מלאה.

אני לא הולך להיכנס לתחרות קיפוח עם אף אחת. במציאות שלנו, קל יותר להיות גבר, וזה לא הולך להשתנות. למרות חקיקה/חינוך/רטוריקה;  בלי התמודדות עם החובה של שינויים בהרגלים/מנהגים/מסורת, גם במקומות שבהם לכאורה הושג שוויון ואמור להיות שוויון, לא יהיה שוויון. גם כאשר שכר הבסיס שווה, מעסיק יעדיף לקדם את מי שעובד יותר תמורת אותו שכר. מגברים עובדים מצפים שנשותיהם יישארו בבית עם ילד חולה, ייקחו את משרת האם, יישארו בבית בחופשים, יחליפו חיתול לילדים.

השבוע נשארתי עם הילד בבית. אשתי בעבודה, ולי הצטברו יותר ימי חופש מאשר לה. כשהילד חולה אנחנו בודקים מי יכול להישאר איתו. לקיחת הילד מהגן מתבצעת שווה בשווה – כל אחד מאיתנו לוקח אותו לבד יומיים בשבוע, וביום הנותר אנחנו באים ביחד  (גם זה גם חשוב, ה"ביחד" בנוסף חלוקה השוויונית). מאז שהוא נולד שנינו מחליפים לו, לרוב זה כיף, לפעמים זה נטל אבל זה תמיד טבעי לנו, החלוקה הזו. אבל זה לא טבעי ולא מובן לחברה הישראלית כחברה; ולחלק לא מבוטל מהגברים והנשים שמרכיבים את החברה הזו. המאבק על השוויון לא נגמר בחוקים עם שמות מפוצצים. צריך לפעול לכך שבשטח יהיה שינוי. רק כשהצורך בפינות החתלה בשירותי גברים יהיה ברור לכל מי שמתכנן שירותי גברים, רק כשהצורך בחלוקת נטל הטיפול בילדים יהיה ברור לכל מנהל, רק כשגבר שרוצה משרת הורה יוכל לקבלה באותה הקלות כמו אישה -  השוויון להלכה יהיה גם לשוויון במציאות.

>> ק. טוכולסקי הוא בעל טור בעבודה שחורה




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה